יא וראה מל"מ שם פי"ד ה"ד מה שהקשה על דברי הרמב"ם (שם פ"ט) שלמד הדין מק"ו, והרי פסק (פי"ד שם) "וצוה הכהן ופנו את הבית אפילו חבילי עצים וחבילי קנים" שהוא כדעת ר"י (נגעים שם פי"ב), שלדעתו דין "ופנו" הוא גזירת הכתוב ולא מצד טומאה. ע"ש בארוכהיב
יב לכאורה כן משמע מפירוש הרא"ש נגעים פ"ג שם, שביאר הניגוד לשאר כל אדם, דהתם ב"ד כופין אותו דמ"ע היא אבל חתן נותנין לו כו' — דמשמע שרק אין כופין אותו. וראה יד דוד שם ד"ה חתן.
יב לכאורה כן משמע מפירוש הרא"ש נגעים פ"ג שם, שביאר הניגוד לשאר כל אדם, דהתם ב"ד כופין אותו דמ"ע היא אבל חתן נותנין לו כו' — דמשמע שרק אין כופין אותו. וראה יד דוד שם ד"ה חתן.
יג בריטב"א לקמן (יד, ב ד"ה והרי כה"ג), דאיסור ראיית נגעים מדרבנן. וראה יד דוד הנ"ל.
יד אבל בלשון התו"כ: וביום מלמד שנותנים לו שני ימים (ולא כל' הברייתא בגמ' "יש יום שאי אתה רואה בו") צ"ע אם אפשר לפרש כבפנים. ובפרט ע"פ פי' הקרבן אהרן לתו"כ שם.
טו היינו הדין ראי' בתחלה* *
* ולפי הגי' בר"ש כו' הנ"ל הערה 5 מתאים דב' ההלכות ברמב"ם (בפ"ט ופי"ד) שתיהן אליבא דר"י (במו"ק ובנגעים שם פי"ב). אבל לפ"ז יוקשה ביותר קושיית המל"מ בסתירת ב' המימרות דר"י. ולגי' הר"ח "ר' יוסי" מתורצת קושיית המל"מ. וראה לעיל שוה"ג להערה 7.
* וכהל' בגמ' "שנולד בו'", ובמשנה נגעים שם "שנראה בו" (ועד"ז ברמב"ם שם). וראה משנה אחרונה שם.
טז להעיר מלשון הריטב"א שם "איסור ראיית נגעים" (אלא שלדעתו הוא "מדרבנן" כנ"ל). אבל ברא"ם שבהערה 4 אף שכ' "לית לי' רשות לכהן", הרי מדגיש "לטמויי". וביד דוד שם ד"ה רבי אומר מפרש כן דעת הרמב"ם "דבחתן ורגל אין רשאי לראות ואיסורא נמי איכא לכהן לבטלו משמחתו".
יז ועפ"ז אולי יש ליישב קושיית התוס' שם ע"ב ד"ה יש יום "לר"מ למה אינו רואה להקל". וראה מל"מ הל' יו"ט פ"ז הט"ז (ועיי"ש בד"ה ודע דבגמרא). משנה אחרונה נגעים שם פ"ג. מפרשים למו"ק שם.
חרס שאין להם טהרה במקוה"), ולכןיא יב יג יד טו טז יז
יב לכאורה כן משמע מפירוש הרא"ש נגעים פ"ג שם, שביאר הניגוד לשאר כל אדם, דהתם ב"ד כופין אותו דמ"ע היא אבל חתן נותנין לו כו' — דמשמע שרק אין כופין אותו. וראה יד דוד שם ד"ה חתן.
יב
יא וראה מל"מ שם פי"ד ה"ד מה שהקשה על דברי הרמב"ם (שם פ"ט) שלמד הדין מק"ו, והרי פסק (פי"ד שם) "וצוה הכהן ופנו את הבית אפילו חבילי עצים וחבילי קנים" שהוא כדעת ר"י (נגעים שם פי"ב), שלדעתו דין "ופנו" הוא גזירת הכתוב ולא מצד טומאה. ע"ש בארוכהיב יב לכאורה כן משמע מפירוש הרא"ש נגעים פ"ג שם, שביאר הניגוד לשאר כל אדם, דהתם ב"ד כופין אותו דמ"ע היא אבל חתן נותנין לו כו' — דמשמע שרק אין כופין אותו. וראה יד דוד שם ד"ה חתן.יב לכאורה כן משמע מפירוש הרא"ש נגעים פ"ג שם, שביאר הניגוד לשאר כל אדם, דהתם ב"ד כופין אותו דמ"ע היא אבל חתן נותנין לו כו' — דמשמע שרק אין כופין אותו. וראה יד דוד שם ד"ה חתן.יג בריטב"א לקמן (יד, ב ד"ה והרי כה"ג), דאיסור ראיית נגעים מדרבנן. וראה יד דוד הנ"ל.יד אבל בלשון התו"כ: וביום מלמד שנותנים לו שני ימים (ולא כל' הברייתא בגמ' "יש יום שאי אתה רואה בו") צ"ע אם אפשר לפרש כבפנים. ובפרט ע"פ פי' הקרבן אהרן לתו"כ שם.טו היינו הדין ראי' בתחלה* * * ולפי הגי' בר"ש כו' הנ"ל הערה 5 מתאים דב' ההלכות ברמב"ם (בפ"ט ופי"ד) שתיהן אליבא דר"י (במו"ק ובנגעים שם פי"ב). אבל לפ"ז יוקשה ביותר קושיית המל"מ בסתירת ב' המימרות דר"י. ולגי' הר"ח "ר' יוסי" מתורצת קושיית המל"מ. וראה לעיל שוה"ג להערה 7.* וכהל' בגמ' "שנולד בו'", ובמשנה נגעים שם "שנראה בו" (ועד"ז ברמב"ם שם). וראה משנה אחרונה שם.טז להעיר מלשון הריטב"א שם "איסור ראיית נגעים" (אלא שלדעתו הוא "מדרבנן" כנ"ל). אבל ברא"ם שבהערה 4 אף שכ' "לית לי' רשות לכהן", הרי מדגיש "לטמויי". וביד דוד שם ד"ה רבי אומר מפרש כן דעת הרמב"ם "דבחתן ורגל אין רשאי לראות ואיסורא נמי איכא לכהן לבטלו משמחתו".יז ועפ"ז אולי יש ליישב קושיית התוס' שם ע"ב ד"ה יש יום "לר"מ למה אינו רואה להקל". וראה מל"מ הל' יו"ט פ"ז הט"ז (ועיי"ש בד"ה ודע דבגמרא). משנה אחרונה נגעים שם פ"ג. מפרשים למו"ק שם.** דתיבת "בתחלה" במשנה (מו"ק שם ז, א) — "ר"מ אומר רואין את הנגעים בתחלה" — ליתא בכמה כת"י. וראה תוי"ט דכ"נ מלשון רש"י ורע"ב דל"ג בתחלה. ע"ש. וראה תוס' רעק"א למשניות שם (ממל"מ) [ולהעיר, שלכמה גי' לא גרסי זה שבגמ' לפנינו "בטהור כ"ע לא פליגי דלא חזי לי'" — ראה דק"ס שם. ועוד]. וראה בהנסמן בהערה 17.The Lubavitch Library · chabadlibrary.org