63

קשה קצת לפרש כן הלשון "הפסיד ממונו של כהן", שמשמעה שמדובר בממון שכבר זכה בו הכהן, ואם הכוונה רק למניעת ריווח הול"ל "הוא גרם הפסד לכהן" ו­כיו"ב (ולא "הפסיד ממונו של כהן").

ולכן נ"ל, דלדעת רש"י בפשוטו של מקרא, זכותו של הכהן אינה רק בפדיון הפטר חמור, אלא בפטר חמור עצמו, וא"כ אין כוונת רש"י ב"הפסיד ממונו של כהן" על מניעת הריווח של השה, אלא על הפטר חמור עצמו.

ביאור הדבר:

ע"ד הפשט משמע, דגדרו של פדיון פטר חמור הוא, מה שפודין את החמור מן הכהן, דהפטר חמור שייך לכהן, אלא ש­אמרה תורה שאין נותנים הפטר חמור עצמו לכהן אלא צריכים לפדות אותו מידו, ע"י נתינת שה במקום החמור.

וכדמוכח מפשטות הכתובים דפ' קרח^לח (שרק שם מפורש ע"ד הנתינה (דפדיון הבן ופדיון פטר חמור) לכהן): "כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם וב­בהמה יהי' לך, אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה", הרי מפורש ד"כל פטר רחם לכל בשר גו' באדם ובבהמה יהי' לך" (לכהן), אלא שאח"כ ממעט הכתוב בכור אדם ובכור בהמה טמאה שאין הם עצמם ניתנים לכהן אלא רק פדיונם.

ונמצא, שגדר פדיון פטר חמור הוא^לט — פדיית החמור מיד הכהן, דבעצם תיכף משנולד — "לך יהי'", דשייך לכהנים, אלא שהתורה ציוותה לישראל לפדותו מה­כהן^מ (וגם הקל על הישראל, שיכול ל­פדותו בשה).

וזהו פירוש ל' רש"י^מא "הוא הפסיד

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org