55

בראש העם" — והרי גם השמות א­ל אלקים ועוד הם לשון חול במקום אחר, כנ"ל (כמו "ואת אילי הארץ לקח", "צד­קתך כהררי א­ל"^כג, "אלקים לא תקלל"^כד), ולמה הראי' ששם צבאות נקרא חול במקום אחר הוי הטעם שכאשר קוראין אותו בו ית' הוא נמחק ואינו שם קדוש^כה.

ונ"ל שלכו"ע אין הכתובים הללו (ש­הובאו ראי' לשיטת ר' יוסי) היסוד לשי­טתו, והובאו כדי לבאר דבר נוסף, כדל­קמן:

היסוד לשיטת ר' יוסי שצבאות אינו משמות הקדושים, הוא בזה שלא מצינו שם זה בתורה, וכדאיתא בגמרא^כו, שה­תואר "צבאות" על הקב"ה — "ה' צבאות" וכיו"ב — מצינו לראשונה בדברי הנבי­אים ובלשון חז"ל "מיום שברא הקב"ה את עולמו לא הי' אדם שקראו להקב"ה צבאות עד שבאתה חנה וקראתו צבאות".

וס"ל לר' יוסי, דשמות של הקב"ה, צריכים לבוא לראשונה בתורה, שהיא דבר ה' ממש.

דאף שדברי הנביא הם דבר ה', "רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני"^כז, מ"מ, כיון שענין הנבואה הוא מה ש"הא­ל מנבא את בני האדם"^כח, שדבר ה' מתלבש בדעתו ובהשגתו ובסגנונו של הנביא (כמבואר במ"א באריכות^כט), הרי "כשם שאין ב­יכולת שום נברא להשיג בוראו כך אינו יכול להשיג מדותיו"^ל (שהן שמותיו ית'), לכן ס"ל לר' יוסי, שלא יתכן ששמו של הקב"ה (דהיינו תואר של הקב"ה עצמו^לא) יתגלה ע"י נביא. ולכן מפרש "ה' צבאות" — "אלקי הצבאות", שאינו תואר הקב"ה אלא חול ממש.

[ודעת ת"ק — וכ"ה ההלכה^לב — ש­צבאות הוא משמות שאינם נמחקין, היא, דכיון שדברי הנביא הם דבר ה' המת­לבש בו, לכן גם שם זה יש בו קדושה^לג כזו שאינו נמחק].

והכתוב ד"ופקדו שרי צבאות גו'" שהובא במס' סופרים הוא להורות המצי­אות והדין, דמה ש"היו נוהגין בו חול" היינו חול ממש (ולא כשמות הנמחקין), ולכן מביא כתוב שבו הלשון צבאות הוא חול ממש (ולשון "שנאמר" פירושו — "כאותו שנאמר", "שהיו נוהגין בו חול [כאותו] שנאמר ופקדו שרי צבאות גו'", חול ממש).

[ועפ"ז, שיסודו של ר' יוסי ש"צבאות חול" הוא מזה שלא נזכר בתורה, יומתק זה שבמס' סופרים לא הובא בדברי ר' יוסי שום פסוק לראי' ורק אומר "צבאות

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org