51

ולכן קס"ד ש"ילקה כמותו", כיון ש­לא ניכרת ההבדלה בינו ובין המצרי.

ואעפ"כ, מצד החיבה לכאו"א מישר­אל, הרי "ואוהב את יעקב" דוקא, ולא די שהקב"ה הציל גם איש ישראל זה (שזה אפשרי גם ע"י מלאך), אלא עוד זאת, שהקב"ה בכבודו ובעצמו ירד להצילו מיד מצרים. וכנ"ל בפירוש "אני יוצא בתוך מצרים", שהיתה ירידה והתלב­שות^נ בתוך מצרים, ערות הארץ,

[שזהו אחד מהטעמים^נא שלא הי' יכול להיות ע"י מלאך, כי מלאך לא הי' יכול לירד בטומאת מצרים].

ח. ומכאן הוראה בעבודת כאו"א מ­ישראל בהתעסקותו לקרב לבן של ישראל לאבינו שבשמים: יש האומרים שמוכנים לעסוק בקירוב בנ"י לתומ"צ, אבל לא לרדת ממדרגתם בשביל זה. ולדוגמא, אדם העוסק בלימוד התורה, מוכן ללמוד תורה גם עם פשוטי עם, ואפילו עם איש ישראל שלע"ע רחוק מתורת השם, אבל במה דברים אמורים, כאשר הם מוכנים לבוא אל בית ה', לבית המדרש וד' אמות של תורה ללמוד עמו, משא"כ כשהוא צריך להפסיק מלימודו ולירד להתעסק עם אלה שאינם שייכים לע"ע להכנס לבית המדרש ללמוד, להיותם תינוקות שנשבו לבין העכו"ם, טוען הוא, שאין התעסקות זו שייכת אליו.

וע"ז היא ההוראה — "דיו לעבד ש­יהא כרבו"^נב, דכמו שהקב"ה בכבודו וב­עצמו ירד^נג למצרים ערות הארץ מקום הזוהמא והטומאה להוציאם משם, וגם לאיש כזה שנמצא בבית מצרי, וכ"ז כדי לקרבו אליו, ובקירוב ויחוד אמיתי ע"י התורה ומצות^נד — כן צריך כ"א מבנ"י "לירד" ממדריגתו להציל את בנ"י, גם תינוקות שנשבו מישראל, וגם אם בגלל ירידה זו מטנף לבושיו^נה (כמובן ופשוט, באופן המותר ע"פ הלכה).

ומה גם שלאחרי שהקב"ה אמר במ"ת "אנכי ה' אלקיך"^נו לשון יחיד^נז, נעשה ה' כחך וחיותך של כאו"א מישראל^נח באיזה מעמד ומצב שהוא, וצריכים רק לגלות רצונו האמיתי והפנימי^נט,

והרי גאולת כלל ישראל — דכאו"א מישראל, גם ראשיכם שבטיכם, וכן גאו­לת השכינה דשכינתא בגלותא — תלוי' בגאולתן של כל אחד ואחד, שהרי ב­גאולה זו דלעת"ל לא ישאר אף אחד בגלות, ועד דגם אותו הסוג שלא נגאלו ממצרים, יגאלו בגאולה העתידה לבוא ע"י משיח צדקנו,

וכמדובר כמ"פ^ס בפירוש התשובה לבן רשע^סא "אילו הי' שם לא הי' נגאל",

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org