[וזהו כשיטת רש"ייב והרא"שיג, ודלא כשיטת הרמב"ם "שחיבריד ספר משנה תורה בלי נתינת טעמים להלכות כלל, ועשאו להורות מתוכו לבדו כמ"ש בהקדמתו שם שלא יצטרך אדם לחיבור אחר בעולם כו'"].
וא"כ אינו מובן: כיון ש"אם אינו יודע טעמי ההלכות אינו מבין גופי ההלכות לאשורן על בוריין ונקרא בור", אמאי כותב ש"אם יוכל לקבוע לו שעה גדולה ללימוד אחר. . ילמוד. . מתוך המשניות. . חיבור הרמב"ם ז"ל בס' עבודה וס' קרבנות" — הרי לכאורה יותר טוב ונכון שילמוד ההלכות "בטעמיהן בדרך קצרה"טו (מהתלמודטז והפוסקים), שאז מבין ההלכות "לאשורן על בוריין"?
[בנוגע ללימוד משניות יש לומר, שמטעם זה מוסיף אדה"ז "(משניות) עם פירושיהן", כי בפירושי המשניות נכללים גם הטעמים (וכמבואר בהקדמת התיו"ט למשניות); אבל עצ"ע מהמשך דברי אדה"ז, שנוסף על לימוד המשניות יש ללמוד גם "הלכות כל הקרבנות בשלימות [ולא רק אלו שבמשנה]. . בחיבור הרמב"ם ז"ל" — והרי חיבור הרמב"ם הוא "בלי נתינת טעמים להלכות כלל" (כנ"ל)יז].
ואע"פ שאם ילמוד גם טעמי ההלכות בקצרה יחסר בכמות הלימוד — הרי בלאו הכי מדובר במי שלא יוכל לגמור את כל התורה כולה (אפילו רק ההלכות הפסוקות), ואפשר שלא יוכל לגמור יותר מסדר קדשים (ורק שאם במשך הזמן "יוכל להוסיף עוד בשעה זו. . יעסוק בסדר טהרות וכו'"), וכבר כתב ע"ז שם שלא יחוש לזה שאינו יכול לגמור כל התורה כולה, כי "לא עליך המלאכה לגמור" (וכמו שהביא לפנ"זיח ש"היו מצויים בימיהם תלמידים שלא היו בקיאים ויודעים בע"פ רק מסכת אחת ויש מהן שתי מסכתות"); וכיון שבכל אופן "לא עליך המלאכה לגמור", הרי לכאורה עדיף יותר לימוד מעט הכמות ורב האיכות (היינו הלכות בטעמיהן בדרך קצרה), מלימוד הלכות פסוקות בלי טעמים מתוך המשניות וחיבור הרמב"ם?
ב. ויובן זה בהקדם בירור כללי בגדר חיוב לימוד התורה לפי שיטת אדה"ז בהלכות תלמוד תורה.