13

גם מעשה קבלה^מג מצד רצונם ובחי­רתם^מד.

וזהו הפירוש "מה זכות יש לישראל כו' עתידים לקבל התורה", שזוהי זכות שקדמה ליציאת מצרים והיא סיבה ו­זכות שבגללה יצאו, כיון שהתחלת קבלת התורה היא מההשתוקקות לכך בהיותם במצרים, כנ"ל.

ו. והנה ידוע שכל סיבה ומסובב יש שייכות תוכני ופנימי ביניהם, ובנדו"ד, דכיון שתשוקתם של ישראל למ"ת היא הסיבה והזכות ליציאתם ממצרים, צ"ל שיש שייכות ביניהם, והוא מעין הענין דיצי"מ.

ויש לבאר זה (בפנימיות הענינים):

ידוע^מה שפירוש ענין יציאת מצרים הוא לא רק היציאה הגשמית מארץ מצרים כפשוטה, אלא היציאה מכל מיצ­רים וגבולים רוחניים, היינו לא רק מה­מיצר דהיצר הרע, וגופו ונפשו הבהמית של האדם (מצרים דקליפה), שהם מעלי­מים ומסתירים על אור נשמתו ומונעים את האדם מעבודת השם, אלא גם מהמי­צרים וגבולים שישנם בקדושה גופא ("מצרים" דקדושה). דכאשר עבודת השם מיוסדת אך ורק על הבנת והשגת האדם או על רגש מדותיו (אהבת ה' ויראתו), הרי עדיין נמצא במצב של "מיצר", כי עבודתו היא במדידה והגבלה, לפי ה­מדידות של הבנתו והשגתו או רגש מדו­תיו, וכמ"ש רבינו הזקן בספר התניא^מו ד"אפילו. . צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה בתענוגים. . אינה בטילה. . לגמרי. . רק הוא דבר בפני עצמו", שעבודתו מוגבלת לפי אופן ה"מציאות" שלו;

ואמיתית ענין יציאת מצרים, היציאה מכל מיצרים וגבולים (גם דקדושה) הוא כאשר עבודת האדם היא מתוך ביטול גמור^מז, שאין האדם מציאות לעצמו כלל אלא הוא בטל להקב"ה, וכמ"ש^מח "לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים", שבזה שהקב"ה הוציא את בנ"י מארץ מצרים הרי בזה גופא נעשו ישראל עבדי השם, דעבד אינו מציאות לעצמו אלא בטל לאדונו, וזוהי היציאה האמיתית מכל מיצרים וגבולים, כאשר האדם הוא בדרגא של עבד, בטל בתכלית להקב"ה.

ועפ"ז מובנת השייכות בין זכותם של ישראל בכך שעוד בהיותם במצרים השתוקקו לקבלת התורה להענין דיציאת מצרים, שהרי בהודעת הקב"ה למשה מ­פורש "בהוציאך גו' תעבדון את האלקים על ההר הזה", היינו לא סתם קבלת תורה ומצוות אלא עיקר ההדגשה היא על ענין העבדות, שישראל ייעשו עבדי השם, ולעבדות זו השתוקקו ישראל עוד בהיותם במצרים, שמזה מובן שהשתוק­קות זו מורה על גודל ביטולם של ישר­

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org