196

וק"ו — לומר שהוא גדול ממנו בבנין וב­שנים, דאיזה ערך יש לקיום הבית בשנים ובבנין לגבי עיקרו של ביהמ"ק שהוא "מקום מנוחת השכינה שהוא הארון"?

אלא, שענין "מנוחת השכינה שהוא ה­ארון" עיקר גדרו הוא היותו סתום ונעלם, שמורה על הקשר הסתום שבין ישראל וקוב"ה, ולא הקשר הגלוי הנעשה על ידי עבודתם שבגלוי, ולכן בבית שני אף שלא הי' בו הארון באופן גלוי בקדה"ק, מ"מ הי' באופן של גניזה בקדה"ק גופא [וע"ד ד­איתא בגמרא^לב לחד מ"ד "ארון במקומו נגנז" וכמ"ש^לג "ויהיו שם עד היום הזה", וכפי שהאריך ברמב"ם^לד "בעת שבנה של­מה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה"].

ונמצא שענין ושכנתי בתוכם, השראת השכינה השייכת לסתום דישראל, הרי בבית שני לא רק שלא הי' חסר בזה אלא הי' במעלה יתירה, כי זה גופא שהארון הי' באופן של גניזה בקה"ק^לה מורה על דרגא נעלמת וסתומה יותר בהשראת השכינה^לו, ובמילא על קשר סתים ופנימי יותר שבין ישראל להקב"ה.

ודבר זה קשור ותלוי בדרגת בני יש­ראל בזמן בית שני: היות שבגלוי הי' אז מצבם של ישראל במדריגה תחתונה יותר בקיום התורה והמצות ועבודת ה' בכלל, ומה גם שלא היו כל ישראל על אדמתם^לז, שלא הי' "ביאת כולכם", הרי ההתקשרות שבין ישראל להקב"ה הוצרכה להיות גם בדרגא ובמצב של בני ישראל שבגלוי אין נראה בהם שייכות לקדושת המקדש, ועד לאלו שנמצאים בחוץ לארץ.

וזהו תוכן ענין גניזת הארון בקדה"ק, שאז היתה ההתקשרות שבין ישראל ל­הקב"ה בבחי' סתים יותר מצד ישראל, ובמילא מובן שזה מגיע בבחי' סתים יותר למעלה.

ו. ועפ"ז יש לבאר בעומק יותר השיי­כות שבין שיטת הרמב"ן ע"ד עיקר החפץ שבמקדש ושיטתו באופן השראת השכינה, וכן שיטת הרמב"ם בזה:

החילוק שבין המשכה בדרך מעבר ל­המשכה בדרך התלבשות בפשטות הוא^לח: ענין ההתלבשות פירושו שהדבר המת­לבש משתנה כפי הכלי שבו מתלבש, משא"כ המשכה בדרך מעבר היא נעלית יותר, שאינה מתצמצמת לפי אופן וגדר

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org