שיש בזמן הזה בתי כנסיות שהם "מקדש מעט", מעין ובדוגמת המקדש, ולא מקדש ממש.
בנוגע לפירוש הא' הנ"ל יש לומר, כי הוא ביאור מספיק בלשון הספרי "קיים לעולם ולעולמי עולמים", אבל אינו מיישב לשון המדרש "אינו זז לעולם לא בעוה"ז ולא לעוה"ב", שהרי המקדש זז ממקומו ונגנז. אבל אמאי לא ניחא לי' הפירוש שהוא מצד קדושת השכינה ו"שכינה אינה בטילה", שהוא ענין השייך למקום המקדש גופא, בעוה"ז, כמ"ש הרמב"םיז "לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי ואוכלים קדשי קדשים בכל העזרה אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה", הרי נמצא שקדושת המקדש, "ועשו לי מקדש", אינה זזה (גם) בעוה"זיח.
ב. ויש לומר ע"פ מ"ש הרמב"ם בספר המצותיט (בפירוש דברי הספרי הנ"ל) "ואמרו כל מקום שנאמר לי ה"ה קיים לעולםכ, כלומר שהוא דבר מתמיד ואינה מצוה לפי שעה אבל הוא ראוי ומחוייב לדורי דורות". והיינו, שהפירוש ד"קיים לעולם" אינו (רק) שהחפצא קיים לעולם, אלא שחיוב הגברא קיים לעולם, דכל מקום שנאמר לי ה"ז ציווי תמידי לדורות.
וכן בעניננו בציווי ד"ועשו לי מקדש", דכיון שנאמר "לי" ה"ז ציווי לדורות. וכך מפורש ברמב"ם בריש הל' בית הבחירה, שלמד הציווי "לבנות בית המקדש" מכתוב זה, אף שנאמר במשכן שבמדבר (אלא שכיון שנאמר בו "לי" עכצ"ל דקאי לא רק על משכן שבמדבר אלא על כל המקדשותכא), וכמ"ש בכסף משנהכב שלדעת הרמב"ם "האי קרא כלל הוא לכל מקום בין למשכן שבמדבר בין לשילה ונוב וגבעון בין לבית עולמים", ונמצא שהיא מצוה תמידית בכל מקום ובכל זמן (ואינה מהמצות התלויות בארץכג, שהרי נכלל בציווי יחיד זה גם המשכן שבמדבר).
ובזה מדויק גם לשון הספרי והמדרש הנ"ל שלא הובא בהם סיום הכתוב "וש