66

שים^ח, שבפרש"י לש"ס^ט משמע שמפרש איפכא, ש"פחד" הוא "דאגה שאינו בא פתאום", וכבר שקו"ט בארוכה איך ל­תווך זה עם פירושו הנ"ל בפ' עקב].

ב. ויובן זה בהקדם הסברה בכללות תוכן כתוב זה:

בפסוקים הקודמים^י נאמר "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמוגו כל יושבי כנען", שבזה כבר מתוארים היראה והפחד שנפלו על כל האומות (עם פרטי החילוקים שביניהם^יא: "ירגזון", "חיל", "נבהלו", "רעד" ו"נמו­גו").

והחידוש בכתוב דידן "תפול עליהם אימתה ופחד גו'" הוא:

בכתובים הנ"ל הכוונה היא לסיפור דברים (בלשון עבר), שלאחרי קריעת ים סוף "שמעו עמים^יב ירגזון, חיל אחז גו' נבהלו גו' יאחזמו רעד נמוגו גו'" [ואע"פ שבפשטות^*12 לא נודע לכל אומות הנ"ל ע"ד קרי"ס עד לאחרי זמן, ושירת הים אמרו בנ"י תיכף בצאתם מים סוף — הרי השירה נאמרה ברוח הקודש^יג (וכ­מובן מפרש"י (ממכילתא)^יד שבעת קרי"ס "בכבודו נגלה עליהם כו' ראתה שפחה כו' מה שלא ראו נביאים"), וזהו שאמרו ברוח הקודש אשר בשמוע האומות ע"ד קרי"ס יגרום זה לרוגז וכו']:

משא"כ בכתוב דידן נאמר "תפול" ל­שון עתיד, כי זהו ענין של תפלה^טו או נבואה על העתיד, כמפורש בהמשך הכתוב "(תפול עליהם אימתה ופחד גו' ידמו כאבן) עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית", היינו, שבנ"י ביקשו או ניבאו שיראה ופחד אלה (מהנס דקרי"ס) ימשכו^טז עד לאחרי^יז שיעברו בנ"י את הירדן^יח ויכנסו לארץ ישראל.

עפ"ז יש לבאר טעמו של רש"י לפרש "אימתה — על הרחוקים", כי אז, כאשר בנ"י יעברו את הירדן, הרי מה שנוגע בעיקר הוא מצבם של האומות שיכולים לעכב כניסתם לארץ, והם "הרחוקים" מים סוף.

כלומר: אף שבעת כניסת הארץ יהיו אומות הנ"ל קרובים למקומם של ישראל — הרי כאן לא מדובר על הפחד שית­חדש אז אצל האומות (מחמת קירבת בנ"י לארצם), אלא על האימה שנפלה עליהם מחמת הנס דקרי"ס. וזאת היתה בקשת או נבואת בנ"י, שאימה זו מקרי"ס (שנפלה עליהם "מרחוק") תישאר חקוקה בלבם,

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org