Letter 2420

ב"ה, כ"א שבט, ה'תשי"ד

ברוקלין.

שלום וברכה!

הנני מאשר קבלת מכתבו מח' שבט, אשר מרוב הטרדות נתעכב המענה.

אף כי מחד גיסא נהניתי ממה שכותב ששיחתנו עוררה ספק בלבו אולי כדאי לאחוז בהנהגה בדרך מתאימה למסורת אבותינו, אבל מאידך גיסא מצטער אני אשר הספק עדיין אצלו בעיונו בלבד ולא בא לידי בטוי בחיים היום-יומיים, שהרי סוף סוף זהו העיקר, וכל יום ורגע שאינם מתאימים להנהגה זו, הרי זוהי אבידה שאינה חוזרת.

וכמו שאמרתי לו בקצרה גם במשך שיחתנו, אשר אם ישקול השכר כנגד ההפסד והפכו שיש בשני האופנים, יראה שאינם בערך כלל וכלל, שאם ינהג איש בדרך התורה והמצוה על הסמך שמשך זמן יביא לידי החלטה גמורה שכן צריך לנהוג, הרי קונה עולמו וחי שנותיו חיים מתאימים אל האמת, ואם גם ישאר בספק כל ימיו מאיזה סיבה שהיא (אשר עפ"י תורתנו זוהי מעין מחלה) ואפילו אם יבוא לידי החלטה הפכית, הרי ההפסד שיאבד חלק מזמנו על ענינים שלא הביאו לו תועלת.

אולם מצד השני, אם יחכה בהמעשה בפועל עד שיבוא לידי החלטה גמורה, ועל פי רוב לוקח זה כמה וכמה זמן, כי גם העדר המעשה מוסיף קשויים בהבנת הענין לאשורו, הרי אם יבוא סוף סוף לידי החלטה הנכונה, הרי ימצא שאיבד את כל השנים שעברו, ולא רק שלא הביאו התועליות האפשריות, אלא שגם בזבז את חייו באופן שהזיק לעצמו ובמילא לכל העולם כולו שהוא חלק ממנו. ועל כגון דא אמרו חכמינו זכרונם לברכה, הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה.

בהנוגע לענינו הפרטי והבעי' המעשית שכתב עלי', הנה כנהוג בזה מסרתי את כל הענין להמזכירות, ויבואו אתו בקשור ישר.

בברכה.

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א,

מזכיר

Kehot Publication Society · commercial