Letter 387

ב"ה, כ' מנ"א, תש"ח

הרה"ח וו"ח אי"א נו"מ רב פעמים וכו'

מהרי"צ שי' פאגעלמאן

שלום וברכה!

במענה על מה ששאלו אותו במ"ש (בד"ה עשרה שיושבין תרפ"ח) אשר א-ל הוא מדה הראשונה דיגמה"ר - והלא דעת התוספת (בר"ה יז, ב) ובההגהה שם היא דשם הוי' הראשון, או שם הוי' השני הוא מדה הא'.

הנה ד' שיטות בהתחלת מנין יגמה"ר (הוזכרו בקרבן נתנאל ספ"א דר"ה ועייג"כ ר' בחיי פ' תשא):

שם הוי' הא' (פסיקתא רבתי שוח"ט צ"ג, חכמי צרפת הובאו באבודרהם פי' נעילה דתענית וכנראה הם הם ר"ת בתוס' שם, הראב"ע עה"ת, רא"ש ועוד).

שם הוי' השני (רנ"ג בהגהה לתוס' שם, גאון הובא בראב"ע שם, וע"פ הקדמת הראב"ע לפירושו הוא ר' סעדי' גאון. וכ"מ קצת לפי' אחד בספר הלקוטים להאריז"ל פ' כי תשא).

א-ל (זח"ג קלא, ב. ע"ח שער א"א פי"א. פע"ח שער הסליחות פ"ד. שער הכוונות דרושי ויעבור דרוש ג' ואילך. משנת חסידים מסכת שארית האצילות פ"י ואילך. ועוד.

ומש"פ בדרך אמת לזח"א כ, א סק"ד כדעה הא' צע"ג. ולולא דמסתפינא נ"ל שאינו להרח"ו כיון שהוא היפך המבואר בכל כתהאריז"ל כנ"ל. וכבר כתבו שכמה הערות מס' אמרי בינה נתערבו בשגגת המדפיסים בס' דרך אמת).

רחום (ס' חסידים סי' רנ. מהר"ל מפראג בס' נתיבות עולם נתיב התשובה פ"ו.

ומש"ש ראי' לדבריו מזח"ג הנ"ל ומהש"ס לא זכיתי להבין כי אדרבה שם מוכח כדעת האריז"ל).

וההחלטה המקובלת בעניני סתרי תורה היא ע"פ חכמי הקבלה*. ובפרט שהם ראו גם את דברי התוס' ורנ"ג וכו'. ובכ"ז החליטו כנ"ל. וכבר כתב האזולאי בפי' לס"ח שם וז"ל: רבינו והתוס' בפ"ק דר"ה חתרו למנות י"ג מדות מפני שבימיהם ז"ל לא נתגלה ספר הזהר הקדוש. ושם ובכתבי רבינו האריז"ל גילו לנו מנינן וסודם. עכ"ל*.

ועפ"י נגלה י"ל דתלוי בהגירסא בש"ס. דהנה גרסת הרי"ף והרא"ש היא דדרשת ר"י שם דברית כרותה ליגמה"ר כו' באה תיכף אחרי הדרשה על הוי' הוי', ולכן אפשר לומר דזהו התחלת יגמה"ר - וידוע ע"ד שייכות הרא"ש ובעלי התוס' אשר ר"ת מראשיהם. וכן ע"ד שייכות הרי"ף והגאונים -

משא"כ להגירסא בש"ס שנתפשטה ונתקבלה אצלנו דהדרשה דברית ליגמה"ר מקדים לה הש"ס התיבות א-ל רחום וכו' (ועייג"כ גירסת הע"י) ה"ז ראי' מכרעת דהתחלת המנין היא א-ל - וכמ"ש המהר"ל שם ראי' זו ובטו"א הובא בעץ יוסף** (ובדקדוקי סופרים לא הביאו שינוי גירסא זו!).

והנה ברא"ש שם הקשה דאם לא כשיטת ר"ת למה פשט המנהג דהצבור כשחוזרין יגמה"ר בקול רם מתחילין מהתיבות הוי' הוי'.

והתירוץ מובן עפמ"ש בכתהאריז"ל שם דשני שמות הוי' אלו הם מקור כל יגמה"ר.

ומובן ע"פ דא"ח עפמ"ש בלקו"ת ד"ה והי' ביום ההוא יתקע פ"ד, ובתו"א מקץ סוף הביאור לד"ה כי אתה נרי (ועפ"ז יש לתרץ בפשיטות הפסיקתא ומד' שוח"ט לדעת האריז"ל). או, אין פשט ווערטער, הצבור אומרים: (אתה) הוי' הוי' (אנו מבקשים שתהי') א-ל רחום גו'.

מה שהקשה שם עוד ברא"ש דנוצר חסד לאלפים צ"ל מדה אחת - כבר מתורץ בתוס' שם.

מטובו לאשר קבלת מכ' זה, באיחולי כט"ס

לקו"א ד' י"ז ע"ד ב' שמות הוי'. בס' כתבי קודש הובא מאמר הבעש"ט שבמא' הנ"ל.

ונדפס בס' בעש"ט במקומו.

הרב מנחם שניאורסאהן

Kehot Publication Society · commercial