אהוביי1 אחיי ורעיי2 אשר כנפשי3 המתעסקים בקדשים4, עבודת הקדש עליהם5, גבאי אה"ק בכל מקומות מושבותיהם, איש על מקומו יבא בשלום6 וחיים עד העולם7, נצח סלה ועד8
אחד"ש כמשפט לאוהבי שמו9,
באתי לזרז לזריזין10 להיות זהירין וזריזין במלאכתם מלאכת הקדש, בהשגחה פרטי' בעינא פקיחא ותדירא, בלי שום רפיון ידים וברכים כושלות11 ועצלות ח"ו. הן בגביות הוואכער12 בלי שום רפיון ברכים, והחלש יאמר גבור אני13 גם אם ידחהו המדחה בלך ושוב14, ילך וישוב אפי' ק' פעמים, עד יצא כנוגה צדקו15, והן להוסיף נדבות חדשות מאנשי הקדש הקרובים אלינו או הרחוקים, לדבר על לבם לבוא על החתום, להיות נקרא שמו בישראל16 באה"ק תובב"א, ובפרט על קברי תנאים17 ואמוראים זי"ע.
וכל המתעצל בענינים אלו, חוששני לו מחטאת18 ועונש חמור לעושה מלאכת ה' ברמי'19 ח"ו, כי לא חלקו בזה בין עושה בשכר לעושה בחנם, מאחר שקבלו עליהם לעשות, מוטל עליו לעשות [ט]צדק[י] ותחבולותיו האפשריות בלי שום מונע בעולם, וצנים פחים בדרך עקש20 כתיב, ולא בדרך תמים21 וד"ל.
עוד זאת באתי להזהיר ולהודיע שאין רשות לשום גבאי המתעסק בקדשים בהתאמצות עצומה, ליתן ממעות התאמצות שלו לשד"ר מאה"ק22 דנחתין מהתם להכא יותר מחומש ההתאמצות. וחומש לבד יוכל לחלק לכל שד"ר דאה"ק הבאים אלינו לטובה מדי שנה, ובלבד שלא יעלה החומש יותר מט"ו רובל. גם אם יהיה הסך ההתאמצות ק' רובל ויותר, לא יחלק להם יותר מט"ו רובל, שלא לתת מגרעות23 בקדש לאחינו יושבי אה"ק וד"ל.
ומדי דברי זכור אזכרנו24, מה שכבר נעשה ונשמע אזהרה נוראה25 מרבותינו הקדושים, שלא להלוות26 ממעות א"י שכבר הוגבה והופרש אף לדבר מצוה בעולם, אפילו על משכונות, ואף אם הי' מעות התאמצות שלו. ולא נצרכה אלא לזרז לזריזין27 בזהירות יתירה, מרוב חבת הקדש הצריכה שימור28 וזהירות יתירה במאד מאד.
וה' יהי' בעזרנו וחפץ ה' בידינו יצליח29, כי חפץ חסד הוא30, חסדו גבר עלינו31 לשום חלקנו בחיים32 במעשה הצדקה שלום33 וחיים