צב, ב

נקר' עלמין סתימין אין הכונה על האותיות בעצמן ומהותן אלא שמן הארת שפע אותיו' הללו נמשך התהוות עלמין סתימין שאותיות הללו הוא בחי' מקורן וא"כ גם השגות הנשמות בג"ע וכה"ג אין זה בא רק הארה פרטיות בעלמא שהוא אות א' המאיר עליהן מבחי' מחשבה עליונה (והוא ענין הרקיע שבג"ע שנחקקים בו האותיו' שמהם מקבלי' הנשמות השגות רזין דאוריי' כמ"ש בזהר פ' שלח) וכמו שבאות יו"ד עקב דחכמ' נברא העוה"ב שהוא בחי' בינה מקור כל ההשגות כו' כך באות א' דמחשבה דבינה נבראו כל העלמין סתימין כו' וכך בדיבור יש ב' מדריגו' אותיו' הדיבור עצמן שהן בחי' מקור לעלמין דאתגליין הנבראים מהן מאין ליש גמור כנ"ל והעלמין עצמן כו' ובזה אין הפרש בין מחשבה לדיבור רק באופן בחי' הביטול לבד שהעלמין דאתגליין הן בחי' יש נפרד רק שנכנעי' ונמשכי' אחר אור המשפיע בהן כמרכבה לגבי רוכב אבל ביטול עלמין דאתכסיין במחשבה עצמן הן בלי מהות ניכר בפ"ע כלל כנ"ל אך לכאורה יש סתירה לזה ממ"ש כי ה' הוא האלקי' בשמי' ממעל עלמא דאתכסיי' ועל הארץ מתחת עלמ' דאתגליי' אין עוד בשניהם בשוה ממש וכמ"ש אני ראשון ואני אחרון כו' ראו כי אני אני הוא ממש וכמ"ש במ"א. והנה להבין זה יש להקדי' מאמר רז"ל אם שמים קדמו כו' ומ"ד שמים קדמו היינו בחי' עלמין סתימין ששרשם במחשבה קדמו לדיבור שהוא בחי' ארץ עלמא דאתגליי' כנ"ל ומ"ד ארץ קדמה משום דסוף מעשה שבגילוי עלה במחשבה תחלה דנעוץ תחלתן בסופן דוקא כמ"ש במ"א באריכות ומ"ד שמים וארץ כא' נבראו שנא' קורא אני אליהם יעמדו יחדיו היינו למעלה ממחשבה ודיבו' ששם שוין העלם המחשבה עם גילוי הדיבור מבלי קדימה לא' על זולתו להיותו למעלה מבחי' ראש וסוף והוא בחי' אור המקיף שנקרא סובב כל עלמין לכל עלמין בשוה לעלמא דאתכסיי' ואתגליי' כו' וע"ז נאמר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד בשניהם בשוה בלי הפרש באיכות הביטול מאחר דמחשבה ודיבור שוין שם מטעם המבואר במ"א שהוא למעלה מבחי'

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org