פה, ד

בחי' מחשבה שבאדם שנקראים לבושים שהנפש מתלבשת על ידן ואינן נחשבים מעצם גוף האדם כי הן רק בחי' אותיות הנבדלים מן העצם וכך יובן בשורש הנשמות דבי"ע שהן מבחי' לבושים דז"א בחי' מחשבה כו' שנעשים נר"ן דבי"ע (ובחי' למ"ד כלים דז"א דאצילות המה שורש המחשבה דיו"ס ומיו"ד כלים הפנימים נמשך שורש נשמות דבריאה בבחי' השגה ומיו"ד כלים האמצעים נעשה שורש רוח דיצי' כו') ולזאת באה הנשמה מאין ליש בבחי' גבול וצמצום כזה וכמ"ש בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כו' בראתיו במחשבה שאין זה רק בחי' לבוש נפרד מעצם בחי' גופא דמלכא שבאצי' ואין לה ערך עמו וגם בחי' לבושים הללו באים ונמשכים בבחי' צמצום ודילוג ממהות למהות כמ"ש דמנהון פרחין נשמתין כו' והנה על בחי' גופא דמלכא שהיא בחי' אורות וכלים דאצי' אמרו בזוהר דאיהו וחיוהי חד וגרמוהי חד דהיינו אורות וכלים שנקראים חיוהי וגרמוהי הכל חד מיוחד בעצמות המאציל בתכלית היחוד בבחי' א"ס ממש ולזה גם שפיר' גופא דמלכא ענינו פי' כלים ואברים חיצונים אבל מאחר דאיהו וגרמוהי ג"כ חד הרי פי' גופא דמלכא יתפרש להיפך שהוא בחי' פנימית האור דא"ס שבז"א דאצי' שנקרא מלכא והיינו פי' גופא דמלכא (וכמו שאמרו בזוהר על מ"ש הפושעים בי בגופא דמלכא שר"ל על בחי' הכתר דהיינו בחי' פנימית ועצמות דז"א כמ"ש במ"א) וכמו"כ יתפרש מה שאמר בזוהר בכמה דוכתי בעיק' כוונת המשכת בריאת הנשמה מאין ליש מבחי' הלבושים הנ"ל הוא רק כדי לאשתאבא בגופא דמלכא דהיינו שמתפשט מבחי' הגבלתה בצמצום אותיות המחשבה עליונה מקור חוצבה שנקראים לבושים ותעלה למעלה מעלה לאשתאבא ולהכלל בבחי' גופא דמלכא דהיינו בחי' פנימות אור א"ס שבחיוהי וגרמוהי דז"א שנקרא גופא דמלכא כלומר בחי' עצמותו ממש כו' מפני ששורש הנשמה היתה בעצמות אא"ס ממש רק שירדה להיות בבחי' בריאה מאין ליש מאותיות המחשבה כו' וזהו ענין מיכאל כהנא רבא מקריב נשמות כו' שזהו בחי' מט"ט דעולם הבריאה שמקריב נשמות דבריאה ליכלל באצילות

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org