גן נעול אחותי כלה · ש"פ תזריע-מצורע, ג' אייר ה'תשמ"ז

בס"ד. ש"פ תזריע-מצורע, ג' אייר ה'תשמ"ז^*

גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום^א, ומביא אדמו"ר מהר"ש בעל יום ההולדת דב' אייר בהמאמר דפ' תזו"מ בהמשך מצה זו תר"ם^ב פירוש התרגום, דכמו שגן עדן הוא נעול וא"א ליכנס בו כי אם נפשות הצדיקים, כן ישראל אוגדין פתחיהם לבעלם זה הקב"ה. ומבאר בהמאמר^ג, דגן הוא תענוג, וענין גן נעול הוא שאין התענוג רק באלקות, ועמך לא חפצתי^ד. ולהעיר שבהמאמר שלפני זה^ה מבאר דגן נעול הוא סור מרע^ו. דענין סור מרע הוא בעיקר בפועל ממש. והחידוש שבמאמר זה (ע"פ פירוש התרגום) הוא^ז, דגן נעול הוא שגם התענוג שלו הוא רק באלקות^ח.

והנה במצו"ד עה"פ מפרש, שישראל הם כגן הנעול שאין מי שיוכל לבוא בו כי אם בעל הגן. וצריך להבין, הרי זה שגן הוא תענוג הוא גם בגן כפשוטו, וא"כ, גם מהמשל דגן נעול כפשוטו מובן דענין אוגדין פתחיהן הוא שהתענוג שלו הוא רק באלקות, ומה מיתוסף בהבנת הענין דישראל אוגדים פתחיהם ע"י הפירוש שגן נעול קאי על גן עדן. ובפרט דגן נעול בפשטות (כפירוש המצו"ד) מתאים לכאורה יותר להנמשל. דכיון שגן נעול בהנמשל הוא התענוג של האדם (ישראל) שהוא נעול וסגור מלהתענג בתענוגי העולם^ט, הרי המשל המתאים לזה לכאורה הוא מגן סתם, ולמה מפרש התרגום שגן נעול קאי על גן עדן שהוא (מלכתחילה) התענוג באלקות.

ב) ויובן זה ע"פ מ"ש בהמאמר, דגן נעול הוא כענין הקידושין. ומבאר זה ע"פ הידוע^י בענין קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך^יא, דקדשנו במצותיך הוא מלשון קידושין, דענין הקידושין הוא הזמנה, שהאשה המתקדשת היא מזומנת ומיוחדת לבעלה ועי"ז היא נאסרת על כל העולם^יב, ותן חלקנו בתורתך הו"עהנישואין, המשכה בפנימיות, ועד שהאדם קולט את ההמשכה, ועד שנעשית חלקנו^יג (דישראל). וזהו קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך, דההמשכה שע"י המצוות היא בבחינת מקיף, ופעולתה בהאדם המקיים את המצוה היא (בעיקר^יד) שיהי' מובדל מהתאוות ומכל מדות הרעות, בדוגמת קידושין, דזה שהאשה מתקדשת לבעלה הוא (בעיקר) זה שהיא נאסרת על כל העולם^טו. ועי"ז הוא נעשה כלי לקלוט אור התורה, ותורתך בתוך מעי^טז, נישואין.

ויש להוסיף, שהדמיון דמצוות ותורה לאירוסין ונישואין הוא בשני ענינים. באופן ההמשכה, שההמשכה דהמצוות בהאדם המקיים את המצוה היא בבחינת מקיף (אירוסין) וההמשכה דתורה בהאדם העוסק בתורה היא בפנימיות (נישואין) כנ"ל. וגם בההמשכה עצמה. דההמשכה דתורה היא המשכה נעלית ופנימית יותר מההמשכה דמצוות^יז [ועד שההמשכה דמצוות היא בחינת אחוריים לגבי ההמשכה דתורה^יח], ולכן^יט, ההמשכה דתורה היא דוגמת המשכת הטיפה (נישואין) שהיא המשכה עצמית. ויש לומר, שגם ענין זה מרומז בותן חלקנו בתורתך. דבלשון חלקנו שני ענינים. שהתורה נעשית חלקנו דישראל (כנ"ל), ושהיא חלק מהקב"ה^יג, דכשאתה תופס בחלק מן העצם אתה תופס בכולו^כ.

ג) ויש להוסיף, דזה שקדשנו במצותיך הוא הקדמה לותן חלקנו בתורתך, הוא מהטעמים על זה שקודם יציאת מצרים נאמרה פרשת החודש^כא, שיש בה כו"כ מצוות [שנוהגות לדורות ונמנות במנין המצוות], כי ביציאת מצרים הותחל הענין דמתן תורה^כב, ולכן לפני יציאת מצרים נצטוו בכמה מצוות, שזה הי' הקדמהלהענין דמתן תורה שהתחיל ביציאת מצרים. ולאחרי זה נצטוו עשר מצוות במרה^כג שזה הי' הכנה למתן תורה בפועל. ובכללות יותר יש לומר, דזה שהתורה מתחלת בבראשית משום כח^כד מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים^כה הוא ע"ד ההקדמה דמעשה המצוות לתורה, כי רובם של המצוות תלויות בארץ (נחלת גוים).

ויש לומר, שזהו גם מהטעמים על זה שקודם חג השבועות זמן מתן תורתינו ישנם כו"כ מצוות מיוחדות, המצוות דחג הפסח ומצות ספירת העומר. דכמו שבכל יום, כשהאדם נעשה ברי' חדשה^כו, (עיקר) לימוד התורה הוא לאחרי קיום כו"כ מצוות (ק"ש, תפילין, תפלה וכו')^כז, עד"ז הוא בזמני השנה, שבחג הפסח בכל שנה ושנה הוא לידת ישראל^כח, שלאחרי קיום המצוות המיוחדות דזמנים אלו (מצוות דחג הפסח ודימי ספירת העומר) הוא זמן מתן תורתינו.

ד) וממשיך בהמאמר, דכמו שקידושי איש ואשה כפשוטם הוא ע"י שהאיש נותן לה דבר (פרוטה או שוה פרוטה) שבו היא יכולה לקנות חיי נפשה, עד"ז הוא בנוגע לזה שהקב"ה קדשנו במצותיו, שע"י קיום המצוות נמשך חיות להאדם שמקיים המצוות, כמ"ש^כט אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. והגם שהמצוות הם רצון העליון, דרצון הוא בחינת סובב שמצד עצמו הוא קדוש ומובדל מהעולמות, מ"מ, נמשך מאור זה חיות להאדם שמקיים המצוות, חיות פנימי^ל. וכמובן גם מזה שהאור שנמשך ע"י המצוות פועל (לא רק במחשבה דיבור ומעשה שלו, אלא) גם בהמדות ועד בהרצון ותענוג שבו, וכמובא לעיל (סעיף א-ב) מהמאמר, שע"י המצוות נעשה מובדל מהתאוות ומכל מדות הרעות, ושענין אוגדין פתחיהן (שנעשה ע"י המצוות) הוא שאין לו תענוג אלא באלקות. אלא שכל זה הוא רק בחיצוניות הלב ולא נקלט עדיין בתוך תוך עומק לבבו. ולכן נק' ארוסה^לא.

ועפ"ז יש לבאר פירוש התרגום שגן נעול קאי על גן עדן שא"א ליכנס בו כ"א נפשות הצדיקים, כי הענין דאוגדין פתחיהן באופן הנ"ל שגם התענוג שלו הוא רק באלקות, הוא ע"י המשכת האור מלמעלה (ע"י קיום המצוות), ולכן המשל על זה הוא מגן עדן, תענוג אלקי (שמלמעלה)^לב. ויש לומר, דזה שמביא בהמאמר(בתחלתו) פירוש התרגום, הוא, כי פירוש זה הוא היסוד להביאור שבהמאמר שאוגדין פתחיהן הו"ע קדשנו במצותיך.

ה) ובעומק יותר יש לומר בהקדים הביאור בזה שמאריך בהמאמר בענין ותן חלקנו בתורתך (שהו"ע הנישואין), דלכאורה, הרי במאמר זה הוא מבאר שגן נעול הוא ענין קדשנו במצותיך, ומה נוגע כאן לבאר הענין דותן חלקנו בתורתך. ובפשטות יש לומר, דזה שמבאר כאן הענין דותן חלקנו בתורתך נוגע לגל נעול שבהמשך הכתוב. דאיתא במדרש^לג גן נעול אלו הבתולות גל נעול אלו הבעולות, ומבאר הצ"צ^לד דגן נעול הוא בחינת ארוסה וגל נעול הוא בחינת נשואה. [ויש לקשר זה עם פירוש הצ"צ^לה דגל נעול הו"ע גל^לו עיני ואביטה נפלאות מתורתך, כי עיקר ענין הנישואין יהיו לעתיד לבוא^לז, לפי שאז יהי'^לח הגילוי דפנימיות התורה^לט]. אבל, כיון שבמאמר זה (דההמשך מצה זו) מדבר רק בענין גן נעול (והביאור דגל נעול מתחיל בהמאמר שלאחריו^מ), מסתבר לומר, דזה שמבואר במאמר זה הענין דותן חלקנו בתורתך הוא כי עי"ז מיתוסף ביאור בהבנת הענין דגן נעול. דזה שע"י העבודה דגן נעול (קדשנו במצותיך) באים לותן חלקנו בתורתך, קליטה בפנימיות, הוא, לפי שההמשכה דהמצוות שעל ידה נעשה הקידושין היא באופן דוחי בהם בחיות פנימי (כנ"ל סעיף ד). אלא שגילוי ענין זה הוא בהנישואין דותן חלקנו בתורתך.

ו) וזהו גן נעול גו' גל נעול גו', דגן נעול היא העבודה דקיום המצוות וגל נעול הוא עסק התורה ובפרט פנימיות התורה, ושתי העבודות צריכות להיות באופן דמלכתחילה אַריבער כהוראת בעל יום ההולדת^מא. ועד"ז הוא בההילוך דילכו מחיל אל חיל^מב, מהדרגא דאירוסין (גן נעול) להדרגא דנישואין (גל נעול), שההילוך והעלי' צ"ל באופן דלכתחילה אַריבער. ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, שגם ההמשכה והגילוי מלמעלה שע"י עבודות אלו תהי' לכתחילה אַריבער, גם בערך הלכתחילה אַריבער דעבודת האדם. דנוסף לזה שכשהעבודה היא באופן דיגעתי, אזי ומצאתי^מג, דמציאה היא שלא לפי ערך היגיעה, שהרי מציאה באה בהיסח הדעת^מד, המציאה גופא היא באופן דלכתחילה אַריבער.

ויהי רצון, שע"י הדיבור בענינים אלה, ובפרט ע"י העבודה בזה, נזכה בקרוב ממש לגאולה העתידה, שאז יהי' השלימות דקדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך,שלימות המצוות – ושם נעשה לפניך כמצות רצונך^מה, ושלימות התורה – תורה חדשה מאתי תצא^מו, וכל זה יהי' באופן דלא עכבן אפילו כהרף עין^מז, וזה גופא באופן דלכתחילה אַריבער, שלא עכבן אפילו כהרף עין ממש ממש.

**********

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org