Addenda - sichos and letters 11

314זיין ענטפער אויף אַלע ספיקות איז געווען אַ פּשוטער;

„אַמעריקע איז ניט אַנדערש!^א די תורה און מצוות וועלכע זיינען גילטיג פאַר אידן אומעטום, זיינען אויך גילטיג אין אַמעריקע. און וויבאַלד אַז אויך אין אַמעריקע דאַרפן אידן לעבן על־פּי תורה און דערציען די קינדער בדרך התורה והמצוה, איז זיכער, אַז דער אויבערשטער האָט געגעבן די מעגלעכקייט דאָס דורכצופירן. עס האָט זיך בלויז געפאָדערט די ריכטיגע אַנטשלאָסנקייט, מיט דעם ריכטיגען, ערנסטן און האַרציגען צוגאַנג.

איצט, מיט 30 יאָר שפּעטער, זעט מען קלאָר די אויסערגעוויינלעכע הצלחה בעזר השי"ת וואָס מ'קען דערגרייכן אויפן געביט פון הרבצת התורה ביראת שמים און חינוך הכשר — אויב מ'וויל נאָר מיט אַן אמת און מ'טוט מיט מסירת־נפש.

און איינער פון די בעסטע באַווייזן דערפון איז די ישיבת תומכיתמימים ליובאַוויטש אין מאָנטרעאל, דער שטאָלץ פון קאַנאַדער אידנטום און איינע פון די גרעסטע פעסטונגען פון תורה און חינוך־על־טהרת־הקדש אויף דעם אַמעריקאַנער קאָנטינענט.

איך באַגריס די חשובע עסקנים און פריינד פון דער ישיבה, וועלכע זיינען שותפים אין איר אַנטוויקלונג. איך האָף צו השי"ת, אַז די הצלחה אין די פאַרגאַנגענע יאָרן וועט פאַרשטאַרקן זייער אַנטשלאָסנקייט און פאַרדאָפּלען זייער מיטהילף, צו העלפן דעם מוסד קדוש צו שטייגן מחיל אל חיל.

השם יתברך זאָל אַלעמען צוזאַמען און יעדן בפרט באַגליקן צו טאָן אין דעם מיט אַ ברייטקייט, בשמחה ובטוב לבב, מתוך הצלחה והרחבה אויך אין זייערע פּערזענלעכע באַדערפענישן בגשמיות וברוחניות גם יחד.

בכבוד

ובברכה להצלחה ולבשורות טובות

בכל האמור

ת ר ו מ ה

ב"ה, יום ד' פ' תרומה, ה'תשל"ד

ברוקלין, נ. י.

לכל המשתתפות בכנס ארצי של

נשי ובנות חב"ד בארצנו הק'

תוב"ב על ידי משיח צדקנו

ה' עליהן תחיינה ברכה ושלום1

בנועם נתקבלה הידיעה על דבר הכנס, ויהי רצון שיהי' בהצלחה רבה בכל עניניו ופרטיו.

315ידוע פתגם רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, אשר יהודי צריך לחיות ברוח הזמן — כלומר הזמן האמתי שעל פי תורתנו תורת אמת, וביתר דיוק — ברוח פרשת השבוע וההוראות שבה, הוראות נצחיות לכל דור ולכל מקום.

ובעמדנו ערב פ' ויקחו לי תרומה, וגם הכנס מתקיים בסמיכות לה, ידוע פירוש ענין „תרומה", כפשוטו — הפרשה ונדבה לענין של תורה ומצוה וצדקה, ובנידון הפרשה — נתינה לצרכי המשכן וכליו. ובפנימיות יותר, תרומה מלשון „הרמה", ושני הפירושים עולים בקנה אחד, שעל ידי נתינה לענין של תורה וצדקה הרי מרימים את הזהב ואת הכסף וכו' מחומריותם ומגשמיותם ומעלים אותם לגבוה, למדרגת רוחניות וקדושה. ועל פי פתגם הידוע של רבנו הזקן אשר השי"ת נותן ליהודי גשמיות והיהודי עושה מגשמיות רוחניות.

והנה עשית המשכן וכליו הי' המפעל והמבצע הציבורי הראשון שאחר מתן תורה וקבלת הלוחות השניות, והתורה מספרת לנו שהנשים נזדרזו והקדימו נדבותיהן וביתר מסירה ונתינה אפילו מהאנשים, וכלשון הכתוב שהעיד על זה: ויבואו האנשים על הנשים (אחר הנשים שהקדימו להם).

וההוראה בזה ברורה, אשר בכל ענין הנוגע לכל עמנו בני ישראל, ובכל פעולה גדולה ומצוה רבתי, ניתנו לנשי ובנות ישראל כוחות ואפשריות מיוחדות, לא רק להשתתף בהם, אלא גם להיות מהזריזים לדבר מצוה ודוגמא ומופת לרבים.

ובימינו אלה אין לך מצוה גדולה יותר הנוגעת לכל קיום עם ישראל כהחזקת והפצת היהדות, ובפרט — ביסוס חיי המשפחה על יסודות התורה והמצוה, קירוב בני ובנות ישראל לאביהם שבשמים להכשירם להיות משכן לו ית', וכלשון הכתוב ושכנתי בתוכם — בתוך כל אחד ואחת מהם, שכל זה הוא ג"כ צדקה ברוחניות. וכמדובר כמה פעמים, תפקיד וזכות מיוחדים בזה לנשי ובנות ישראל לעשות ולפעול גדולות ונצורות ולהיות דוגמא חי' ומופת לרבים.

ויהי רצון שהכנס יהי' בהצלחה מרובה בכל הענינים, ומעשה הוא העיקר, שההתעוררות וההחלטות יצאו לפועל ממש, ויהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיהן, והרי הן הם גם הצנורות והכלים לברכות ה' להן ולבני ביתן שיחיו בכל המצטרך.

בברכה לבשורות טובות316ב"ה, יום חמישי לסדר ועשו לי מקדש

ושכנתי בתוכם, ה' תשי"ד

ברוקלין, נ. י.

ארגון נשי ובנות חב"ד

ה' עליהן תחיינה

סניף;

ברכה ושלום!

מיך וואונדערט וואָס שוין אַ ליינגערע צייט, אַז עס איז ניטאָ קיין בריף פון אייך,

און איך וויל האָפען, אַז בקרוב וועל איך באַקומען פּרטיות'דיקע ידיעות, פריילעכע ידיעות, פון אייך און אייערע בני בית שיחיו בהנוגע צו תורה ומצוות, וואָס דאָס איז געזונט און פּרנסה ברוחניות, און אַז דאָס האָט געבראַכט און ברענגט אויך געזונט און פּרנסה בגשמיות.

באַ דער געלעגנהייט וויל איך אונטערשטרייכען דעם געוואַלדיקן זכות און די ספּעציעלע כחות וואָס דער אויבערשטער האָט געגעבן פרויען זיי זאָלן אויפשטעלן די הויז, אַז עס זאָל זיין אַן אמת אידישע הויז, און זיך אָפּגעבן מיט דעם ערציאונג פון די קינדער — נוסף אויף די אַנדערע מצוות.

די טעג און אין די וואָכן לייענט מען אין דער תורה די סדרות וועלכע זיינען פאַרבונדען מיטן אויפשטעלן דעם משכן ומקדש, און דאָרטן ווערט אונטערשטראָכן, אַז די פרויען זיינען געווען די ערשטע און די איבערגעגעבענסטע אין דער הייליקער אַרבעט.

בויען אַ מקדש, איז באַ יעדן אידן, מאַן אָדער פרוי — דאָס איז דער אַוועקשטעל פון דער אייגענער הויז, וואָס יעדע אידישע הויז דאַרף זיין אַ מקדש צום אויבערשטן. און די גרעסטע טייל פון אויפשטעלן אָט דעם מקדש געהערט צו דער פרוי. ווי עס ווערט דערקלערט בפּרטיות אין די רייד צו פרויען, פון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וואָס איז דאָ בייגעלייגט.

עס ווערט אויך ערקלערט אין מערערע ערטער אין גמרא און זהר, אַז די פאַרשטאַרקונג אין דרכי הצניעות פון דער פרוי — איז אַ זיכערער וועג אויף געזונט, פּרנסה און אַ סאַך נחת, אמתן נחת, פון קינדער און קינדס קינדער. דאָס הענגט אָפּ אין יעדער איינער, צו טאָן אין דעם אַליין, און אויך זעהן, אַז גוטע פריינט, קרובים און באַקאַנטע, זאָלן אויך וויסן די גרויסע מעגלעכקייטן וואָס זיי האָבן, און די הצלחה וואָס איז דערמיט פאַרבונדן.

און דער אויבערשטער זאָל העלפין אַז יעדע איינע פון אייך זאָל טאָן אין דעם לויט אירע פולע מעגלכקייטן, און דאַן וועט דער אויבערשטער זיכער317ממלא זיין זיין הבטחה צו געבן געזונט, פּרנסה און אמתן נחת אין אַ פולער מאָס.

המחכה לבשורות טובות ומברך כל אחת

ואחת עם בני ביתה שיחיו בגשמיות

וברוחניות

. . . וגודל הענין דאמירת תהילים ולימוד שיעורי תורה בבית הכנסת בודאי אין דורש אריכות, שהרי מבואר הוא בכל מקום בספרנו הק' ובביאור היטב במכתבי ושיחות הק' של כ"ק רבותינו נשיאינו נשיאי ישראל.

ולא באתי אלא לזירוז ולהעדפה ע"פ מאמר חז"ל אין מזרזין אלא למזורזין: זירוז בהשתדלות להרבות משתתפים בשיעורי לימוד בתורה, בנגלה דתורה ובפנימיות התורה שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות, וכן — לכלול כל מתפללי בית הכנסת באמירת תהילים.

אמירת תהילים בכל יום בבקר לאחרי תפלת היום — כפי שנחלק התהילים לימי החודש — ובשבת קודש מברכין החדש קודם התפלה, סיום כל חמשה ספרי תהלים, שהם מכוונים לחמשה חומשי תורה.

ויש לקשר האמור גם בפרשת שבוע זו, פרשת תרומה לה', לבנין המשכן והמקדש דאיקרי משכן, אשר ענינם — כדרז"ל — מקום תפלה ועד אשר כל התפלות מכוונות לקדש הקדשים; מקום הארון — הוא ענין למוד התורה,

וספר התהילים הרי זה התפלה שבתורה . . .

(ממכתב כ"ו שבם תשכ"ד)

318ובכ"ז — עכ"פ בקצרה אבוא בהענין גם בזה, אף כי כמובן לא באופן ממצה כלל וכלל, כי קצרה היריעה וכו';

כיון אשר השי"ת הוא תכלית השלימות ומושלל כל הגבלות וגדרים מובן, אשר, בסגנון רבינו הזקן, לא זהו עיקר האלקות שהוא בורא עולמות, וביחד עם זה, בסגנון הרמב"ם בהלכות יסודי התורה שלו, הוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו וכל הנמצאים צריכים לו, מובן ג"כ — שכשם שא"א להנברא להשיג ענין התהוות יש מאין, כמו כן (וזהו הענין ממש — ד)אי אפשר לנברא להשיג את האלקות, אפילו כמו שהאלקות הוא בורא עולם וממציא כל נברא.

ובסגנון חוקרי גדולי ישראל, אילו ידעתיו הייתיו,

ואף שמבחין ומבין שאין הדבר עושה א"ע, ומוכרח לומר שהיש הנברא יש לו מקור המהווה אותו, הרי הבנה האמורה היא רק הכרח על מציאות הבורא, אבל לא הבנה באלקות אפילו מצד זה שהוא בורא.

לשון הרמב"ם הנ"ל שכל הנמצאים צריכים לו, כולל שלא רק צריכים לו לעצם התהוותם ונקודת קיומם, אלא גם בכל צרכי הקיום שלהם והחיות שלהם ועד לפרטי פרטים צריכים לו (אלא שע"פ תורת החסידות — ודלא כבמו"נ — הפרטים גם מושגחים, שגם פרט הכי קטן הוא בהשגח"פ מהשם, אשר רצה להשגיח גם בפרטי פרטים של הבריאה והנבראים). ועלה ברצון העליון אשר יהיו בהשגחת ובהמשכת אלקות למטה — גם ענינים שיהי' לשכל האדם השגה בהם.

ובסגנון נעים זמירות ישראל, כי אראה — שמיך מעשה אצבעותיך וגו' ועד שנכללת בזה הוראה בעבודת האדם לקונו; שאו מרום עיניכם — וראו מי ברא אלה (וכמבואר בארוכה במאמר רביה"ז על כתוב האמור, שהוא גם הקדמה ויסוד לספר החקירה של נכדו מ"מ אדמו"ר הצמח צדק).

ואלו הענינים של המשכת אלקות שהם מתלבשים בעולם למטה ועד לאופן שנגלה גם לנברא, זוהי הבחינה הקרוי' בשם שכינה, ע"ש ששוכנת ומתלבשת.

ובזה ענין עיקרי, אשר אין לחלק ח"ו למעלה לפרט ופרט, (ורק מצד המתבונן והנברא — שיש ענין שמבינו, ויש ענין שאינו מבינו), אבל לאמיתתו של דבר, אין כאן ענינים, ל' רבים, כי אם מציאות — אחת שהוא בתכלית הפשיטות.

ומכש"כ וק"ו, ומה בנוגע לנשמת האדם, אין לחלקה לרמ"ח חלקים או לשס"ה חלקים או לתרי"ג חלקים, ובכ"ז עין הרואה מבדילה בין החיות אשר ברגל לגבי החיות אשר במוח שבראש, אף שבשניהם הוא ענין אחד — הנשמה המחי' את הגוף, עאכו"כ ועד להבדיל הבדלות אין קץ, שכן הוא בנוגע ללמעלה, ולכן בהאמור ששכינה שרוי' בביהמ"ק, אין הפירוש ח"ו דרק ענין השכינה, כ"א להדגיש אשר שם האלקות באופן דשוכן ומתלבש ועד שנראה319גם לעיני בשר, שמקום ארון אינו מן המדה, ועשר ניסים שהיו בביהמ"ק וכו' וכו'.

כאמור לעיל, הנ"ל — רק פרט אחד בביאור ענין שכינה, ורבים הרבה ישנם יותר וגם בפרט זה ביאורים רבים יותר נמצאים בכמה ספרי חסידות ומאמרי חסידות.

התקווה שיש לו קביעות עתים בלימוד תורת החסידות בכ"י ובהוספה ביום השבת אשר קדש הוא לה'.

(ממכתב ניסן תשכ"ד)

במענה על השאלות ששאל;

שאלה הסתירה להבנת ענין האחדות מענין מציאות העולמות — לכאורה יש להסירה, להסבירה ולבארה, שהוא ע"ד כמו שבבית המקדש הי' מקום ולמעלה מן המקום ביחד, דמקום ארון אינו מן המדה.

מענה: ויש להקדים תחלה שתים; א) הא דמקום ארון אינו מן המדה — אינו ענין של הסברה וביאור, אלא רק דוגמא וראי' לאפשריות הדבר דשני הפכים בבת אחת.

ב) גם בתור דוגמא, אין הענין דמקום ארון אמה"מ עולה יפה כאן, כפי שמציע הדברים בשאלתו. כי רשאים אנו לומר: יש מקום במציאות, יש למעלה מן המקום במציאות, ישנם שניהם בב"א במציאות. ואדרבה עי"ז חזוק הוא באמונה האמיתית, כי מכאן ראי' שלמעלה הוא נמנע הנמנעות, וכדלקמן. אבל סתירה היא באמונה לומר; ישנם עולמות במציאות, אחדות ה' במציאות כו' — קודם שמבארים שמציאות העולמות אינה ענין של שניות ח"ו (או עכ"פ מודיעים שכן הוא אף שא"א לבארו בשכל). ולאחרי הביאור בזה (כי מציאות העולמות אינה אלא מהארה, באה רק ע"י צמצום והצמצום גופא לגבי המצמצם אינו במציאות וכיו"ב) שוב אין כאן שני הפכים, ואין צורך בדוגמא דמקום ארון ולמעלה מן המקום בב"א.

והנה בכ"מ בדא"ח מביאין ראי' מהא דמקום ארון אינו מה"מ (וגם מענין דזמן ולמעלה מן הזמן ביחד — כשהראה לאדה"ר דור דור ודורשיו כו'):

כי שלשה אופנים ישנם בענין זה, והם ע"ד ענין ד"ת וד"ע ושלמעלה משניהם:

א) כשמודד את הארון, שאז מוצא אמתים וחצי ארכו כו' לא פחות ולא יותר, וכן הוא נמצא באמת לאמתתה של תורה שציותה ועשו ארון גו' אמתים וחצי גו'. ורואה זה במוחש. אבל בשעת מדידה זו יודע — ולא במוחש — כי אעפ"כ אם ימדוד אח"כ בקה"ק ימצא עשר אמות לכל רוח. מזה דוגמא — איך שיש למציאות ואעפ"כ בטלה היא, יחוד"ת — אלא שעל זה יש כמה דוגמאות, און ניט דאָס איז דער אופטו פון דעם ענין מקום ארון אינו מה"מ.

320ב) כשמודד בקה"ק ומוצא עשר אמות לכל רוח, במוחש, ויודע שאם אח"כ ימדוד הארון ימצא אמתים וחצי כו', היינו שרואה במוחש בארון למעלה מן המקום, אף שיודע שהוא ענין של מקום. מזה דוגמא איך שמקום עצמו אינו במציאות, יחו"ע (ראה קונטרס עץ החיים פ"ו וקיצורו).

ג) כשתופס שני הענינים, דמדידת הארון ומדידת עשר אמות לכל רוח, בבת אחת. היינו שמציאות שתי המדידות הן באופן ותוקף שווה אצלו.

— (וזה אין לומר בענין דהראה לאדה"ר הנ"ל, כי ראית דור דור ודורשיו היתה בעין השכל, וכח הציור, היינו עין רוחני, ואינו דומה אופן והתאמתות מציאות זמן דדור דור אצל אדה"ר בעת ראייתו, לאופן והתאמתות מציאות זמן שהייתה הראי' אצלו, כמובן). וזהו ראי' מכרעת כי הוא נמנע הנמנעות, נתפס ואינו נתפס בב"א, דאין לנמנעות טבע קיים למעלה (ועיין פתח השער לאמרי בינה פ"ו). ולכן הי' זה דוקא בארון, ולכן אין אופן זה בדוגמא דהראה לאדה"ר.

און דאָס איז דער אופטו פון מקום ארון אינו מן המדה.

ולמותר לבאר, כי אין החילוק דג' האופנים תלוי במה שרוצה למדוד תחלה אלא הכוונה היא, ובפרט בנמשל, שתלוי בתכונות ומדרי' המתבונן און אין זיין אָפּלייג, וואָס איז באַ אים מער בפשיטות ובהתאמתות און וואָס איז מער בהתחדשות ובתמי'.

והנה באיזהו מדרושי דא"ח מובאים ב' מאופנים הנ"ל ביחד מבלי להורות על ההבדל שביניהם (לדוגמא ד"ה וטהר לבנו — שחוהמ"ס, וד"ה ביום השמע"צ — שמח"ת עזר"ת). והטעם מובן, מפני דבמאמר זה לא נחית לפרטי הענין. כ"א להסברתו בכלל (ובזה סרה ג"כ הסתירה, לכאורה, בין ד"ה את ה' האמרת תרע"ח לד"ה וטהר הנ"ל בהדוגמא לגבול ובל"ג בב"א).

(ממכתב אלול תש"ח)

ת צ ו ה

. . . לשאלתו ע"ד הצבעים בציור א"ב וכו' — יעשו כפי שמועיל יותר בנוגע להתענינות התל' שי'.

שהרי בימי הבינים נדפסו כמה ס' — מהם ר"ח — שכל גליון הי' בצבע אחר (ליופי).

והרוצה אך ורק בשחור בכדי שיזכיר סת"ם וכיו"ב (וראה שהש"ר עה"פ שחורות כעורב. גליון מהרש"א לשו"ע יו"ד ר"ס רע"א) — הנה אדרבה אותיות נפרדות מצינו באבני צבעונים חושן ואפוד. וראה יומא לז, א.

(ממכתב כ"ד סבת תשכ"ד)