Addenda - sichos and letters 9

308ובכל אופן לכאורה צע"ג מאוה"ת להצ"צ בראשית (שמג, ב ואילך. קנז, א. קסו, א). ואולי אפ"ל דבאוה"ת מפרש לדעת המדרש שברש"י הנ"ל.

להעיר גם מקה"ע בירושלמי מגילה (פ"א, הי"א). ס' הגלגולים פכ"ג, לד.

(ממכתב ה' אד"ש תשי"ט)

א ד ר

. . . ואסיים בדברי התעוררות מענינא דיומא הוא אחד באדר;

אמרז"ל (שקלים פ"א מ"א) באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים, ויש לבאר שייכות ב'^* הענינים בעבודת האדם לקונו בימים האלו דעקבתא דמשיחא;

דהנה אמרז"ל (ר"ה יא, א) אר"י בניסן נגאלו בניסן עתידים להגאל.

וקי"ל כר"י דהגאולה היא בניסן, ע"פ הכלל דר"א ור"י הלכה כר"י, כדאיתא בס' כללי הש"ס, ועיג"כ פרש"י ותוס' ר"ה (יב, א) על מרז"ל למבול כר"א, דכתבו דמדמונין לתקופות כר"י הרי דכר"י ס"ל כו', ובתוד"ה כמאן (ר"ה כז, א) תימא הא קימ"ל כר"י כו'.

ואפילו לר"א דבתשרי נגאלין, ניסן הוא חדש הגאולה כי בו יצי"מ, הגאולה שלימה הראשונה.

והנה כמו שבגאולת מצרים חפשו רז"ל כמה טעמים ודברים שבזכותם נגאלו אבותינו (יעויין סוטה יא, ב. שמ"ר פ"א ועוד) עאכו"כ אשר אח"כ שמפני חטאינו גלינו מארצינו, צ"ל מתחלה תקון המעוות היינו הסרת סיבת הגלות, ואח"כ תבוא הגאולה, וכדאיתא בסנה' (צז, ב) רא"א אם ישראל עושין תשובה נגאלין כו' רי"א אם אין עושין תשובה כו' מעמיד עליהם מלך שגזירותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה, הרי דלכ"ע תהי' התשובה קודמת לגאולה.

והנה בגלות זה, שהוא גלות האחרון, הרי מלבד שצריך הוא — הגלות — לתקן ענין הפרטי שע"י בא, שע"ז ארז"ל (יומא ט, ב) מקדש מפ"מ חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם, הנה ע"י העבודה בזמן הגלות דעתה יהי' גמר הבירורים, וכמרומז במרז"ל (סנה' צח, א) אין ב"ד בא אלא בדור שכולו זכאי או שכולו חייב, שלא יהי' עוד תערובות טו"ר, אשר ההתחלה לתערובות זו הי' חטא עה"ד טו"ר.

וזהו רמז המשנה דתחלת שקלים; באחד באדר, אשר חדש אדר הוא הקדמה והכנה לחדש הגאולה הוא ניסן — (יעוין רש"י ד"ה משנכנס אדר תענית כט, א — שפי' ימי נסים היו לישראל פורים ופסח) וידוע אשר יום הראש חדש — אחד באדר — הוא ראש וכולל כל החדש, שלכן מתפללים309אז חדש עלינו את החדש הזה כו', ולכן באחד באדר מכריזין ב"ד על כללות העבודה דחדש זה שהיא ההכנה להגאולה, ושני ענינים בהכנה זו; על השקלים, שכל בנ"י משתווין — העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט — ומתכללים — בהשתתפות כולם יחד — בקומה שלימה להקריב קרבן לד', שנעשים כולם אגודה אחת לעשות רצון אביהם שבשמים, שזהו תקון ענין הפרטי דסבת גלות זה, שהוא שנאת חנם כנ"ל.

ועוד זאת מכריזין על הכלאים, שהקליפה והסט"א שהיא צד אחר והפך בתכלית מצד הקדושה, ואין לך כלאים מין בשאינו מינו כתערובות טו"ר, הנה צריך לעקר ולשרש אחרי'

וע"י עבודה זו מתקיים ג"כ מרז"ל (תענית כט, א) משנכנס אדר — היינו תיכף מראש חדש — מרבין (ל' ציווי וגם ל' הבטחה) בשמחה.

והשי"ת יזכנו ב"ב אשר לכל בנ"י יהי' אורה ושמחה וששון ויקר.

(ממכתב ר"ח אדר תש"ד)

. . . ומגלגלין זכות ליומין זכאין, ימי חדש אדר, אשר נצטווינו בתורתנו הק' תורת חיים, להרבות בשמחה, ובפרט בנקודה התיכונה, ימי הפורים (אשר זה עתה באנו מהם), אשר חייב אינש לבסומי עד דלא ידע,

והרי ככל ימי עת רצון — גם עניני ימים האמורים צ"ל נמשכים בימים וזמנים שלאחריהם באופן שתהא פעולתם ניכרת בהבפועל, וכדבר משנה:; המעשה הוא העיקר,

ומכיון שנצטווינו על זה, הרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ובודאי אשר מלמעלה נעשה כל הדרוש ונמשך טוב הנראה והנגלה (ופשיטא להסיר כל ההעלמות והסתרים) בכדי שתהי' השמחה — בימים הנ"ל — בריבוי ועד דלא ידע, ויהא רישומם ניכר לאחר זה כנ"ל וימשיכו ברכות השי"ת; הטוב בריבוי, החסד בריבוי וכו' וכמו שנמנו ע"י רז"ל במדרש רבה בחותם אסתר רבה.

(ממכתב טו"ב אדר תשי"ח)

. . . כותב ר"פ מהענינים הפעולות וההתועדויות בתוככי אנ"ש וחב"ד, ובודאי ימשיך בזה כסיום וחותם מכתבו,

ויהי רצון שבכל הנ"ל תהי' הליכה מחיל אל חיל ועד לופרצת וגו', ויבשר טוב בזה וכמובן גם בעניניו הפרטים, אשר הא בהא תליא,

והרי נמצאים אנו בער"ח אדר, אשר על כולו נאמר והחדש אשר310נהפך (כל ענינים בלתי רצוים) לשמחה ליום טוב, והרי הימים האלו (כשהם) נזכרים (ה"ה גם) ונעשים, וק"ל . . .

(ממכתב כו' שבט תש"כ)

. . . ויהי רצון אשר יבשר טוב בענינים הכללים ובענינים הפרטים גם יחד, אשר הא בהא תליא.

ובפרט אשר נמצאים אנו בחדש אדר, חדש ההצלחה לבני ישראל ועניניהם בטוב הנראה והנגלה, וכידוע המעלה דפורים לגבי חנוכה (ראה ט"ז לשו"ע או"ח סי' עת"ר סק"ג, הקדמה לשערי אורה) הרי גם בהנ"ל יהי' עד למטה מעשרה טפחים, מנפש ועד בשר . . .

(ממכתב יב' אדר תש"כ) ב"ה, מוצאי שבת, ב' דר"ח אדר ראשון

שנה השביעית, ה'תשל"ג.

. . . כבר נדבר כמה פעמים במשך השנה ע"ד נקודה המיוחדת של שנה זו — שתוכנה וכמה מעניני' קשורים ביום השבת;

כל השנה כולה — שנה השביעית — עלי' נאמר שבת שבתון יהי' לארץ שבת להוי',

ראש השנה, שבו נידונים ונקבעים מאורעות כל ימי השנה — חל להיות בשבת,

ר"ה לדא"ח אשר הנחילונו אבותינו הק' זצוקללה"ה נ"ע זי"ע והיא היא תורת הבעש"ט ז"ל — יט כסלו — חל להיות בשבת,

יום הסתלקות של נשיא דורנו — כ"ק מו"ח אדמו"ר — יו"ד שבט — חל להיות בשבת,

311ובהיותה שנה מעוברת — הרי ראש ותחלת חדש העבור — חל להיות בשבת.

והנה ענין העיבור בכללותו — שעל ידו משלימים את החסר (במספר הימים — ביחס לשנת החמה) במשך שנים שעברו וגם מוסיפים כמה ימים על ימי שנת החמה.

ענין יום השבת הוא — מנוחה ועונג וכמש"נ וקראת לשבת עונג וכל פעולות האדם בו ועניניו ה"ה מתוך עונג ובאופן דעונג.

ויה"ר שכהנ"ל יעורר את כאו"א, בתוככי כלל ישראל, ועד שיצליח למלאות את כל החסר במשך כל ימי חייו ולהשלימו ולהוסיף עליו, הלוך והוסיף ואור

וע"פ הציווי להלך אחר מדותיו של הקב"ה שמהם: וצדקתך אלקים עד מרום גו' ומתהומות הארץ גו',

להאיר בעניני מרום (תומ"צ) ובעניני תהום (עוה"ז הגשמי והחומרי ממש שאין תחתון למטה ממנו),

ולעשות כ"ז מתוך מנוחה ועונג אמתיים,

312עדי נזכה בקרוב ממש לגאולה האמתית והשלימה עלי' נאמר: בשובה ונחת תושעון.

בברכה

313ועיקר העבודה היא שהביטול זאָל אַראָפּקומען ביז למטה, כי יד על כס, אין הכסא שלם, אַז ס'זאָל דערגרייכן ביז דעם כס (מדרי' המלכות) און ביז למטה מטה.

ובחודש אדר נעשה הגילוי דאדיר במרום, הבא ע"י הגאה גאה, ועי"ז אנו מתקרבין לביטול בעצם ולמחיית עמלק בתכלית, ולכן מתרבה השמחה.

(משיחת יום ועש"ק, ב' דר"ח אדר, תשח"י)

א ד ר

ב"ה, א' אדר שני, ה'תש"ל

ברוקלין, נ. י.

צו דער 28טער יערלעכער מסיבה פון

די „נציבי הישיבה" תומכי־תמימים

ליובאַוויטש אין מאָנטרעאל

ה' עליהם יחיו שלום וברכה

מגלגלין זכות ליום זכאי — גוטע זאַכן פּאַסירן אין גוטע טעג. די יערלעכע מסיבה קומט הייאָר פאַר ט' אדר שני, אין דעם היסטאָרישן טאָג ווען כ"ק מו"ח אדמו"ר — דער גרינדער פון ישיבת תומכי־תמימים ליובאוויטש אין מאָנטרעאל — איז געקומען אין אַמעריקע מיט 30 יאָר צוריק (אויך אין אַן עיבר־יאר).

אין דעם צוזאַמענהאַנג איז כדאי צו דערמאָנען די אומפאַרגעסלעכע ווערטער וואָס דער רבי דער שווער האָט געזאָגט גלייך ביים באַטרעטן דעם אַמעריקאַנער באָדן;

מיין קומען אַהער בעזרת השי"ת איז איך זאָל בחסדי השי"ת ממשיך זיין

מיין אַרבעט בהרבצת התורה ויראת שמים ועבודה, און די התעסקות

לטובת כלל אחינו בני ישראל, אויך דאָ אין לאַנד . . (צו שאַפן) אַ

ברייטע התעוררות אַקציע פאַר לימוד התורה, אַז תורה זאָל באַלייכטן

די אידישע גאָס און הויז. (ספר השיחות ת"ש, ע' ה).

עס זיינען דאַן געווען פיל פּראָמינענטע בעלי־בתים, וועלכע האָבן אויסגעדריקט גרויסע ספיקות אויב די דאָזיגע אויפגאַבע וואָס דער מנהיג ישראל, נשיא הדור, האָט זיך געשטעלט מיט זיין קומען אַהער, קען פאַרווירקלעכט ווערן. דאָס האָט אָבער ניט אָפּגעשוואַכט זיין אַנטשלאָסנקייט; פאַרקערט, דאָס האָט נאָר פאַרדאָפּלט זיין מסירת־נפש.