הוספות - שיחות ומכתבים נ

1358עשרת ימי תשובה

. . . ענין תשובה עילאה (אשר בה הוא עיקר מעלת בעלי תשובה כמ"ש באגה"ת ספ"ח) שהוא אסיפת וקיבוץ כל כחות הנפש, תש"ב אנוש^א), ובימים אלו הוא ג"כ אסיפת וקיבוץ כל פרטי הקומה שלימה של בנ"י ראשיכם שבטיכם גו' עד שואב מימך, אשר ויהי בישורון מלך — בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל27)).

וגדולה מעלת תשובה עילאה, ובפרט בזמן הזה. כי הנה בזמן הסנהדרין חייבי מיתות ב"ד שעשו תשובה אין ב"ד של מטה מוחלין להן, אבל עתה אשר רק דין ד' מיתות נשאר, ונמסר לב"ד של מעלה — אם עשה תשובה ב"ד של מעלה מוחלין לו, ואין שום רושם^ב) ממעשיו הראשונים (מכות יג, ב. ועייג"כ שו"ת נו"ב מהדו"ק חאו"ח סל"ה).

ואם בכפרת יום הכפורים הגבילו חז"ל אשר על פלגא דשיעורא לא מכפר, ויש אומרים אשר המחוייב עונש ולא חטא אין יוה"כ פוטרו מן העונש (כריתות יח, ב. תוד"ה דחנקתי' שם ז, סע"א),

הנה אין כל דבר עומד בפני בעלי תשובה.

ויהי רצון אשר תקויים בכל אחד ואחת מאתנו ברכת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ שהי' רגיל לברך את הנכנסים אליו בערב יוה"כ אחר חצות לבקש ברכתו;

דער אויבערשטער זאָל מעורר זיין מיט אַ התעוררות תשובה אמתית מתוך פנימיות ונקודת הלב,

ונזכה לקיום היעוד ; ישראל כיון שעושין תשובה מיד) הן נגאלין.

(ממכתב עש"ק שבת תשובה תשי"א)

1359שאלו לחכמה כו' א"ל חטאים תרדוף רעה, כי עפ"י שכל והבנה, הרי מהסיבה שהיא החטא, בא בדרך ממילא המסובב שהוא הרעה. ואמר סתם רעה, כי איכות וכמות הרעה דהמסובב, תלוי באיכות וכמות הסיבה שהיא החטא.

שאלו לנבואה, שענינה התקשרות בהשכינה, וא"כ החוטא, (אפילו בשוגג), נפסקה זו ההתקשרות, (כי גם השוגגים צריכים כפרה), ולכן א"ל הנפש החוטאת היא תמות, כיון שע"י חטא איזה שיהי', הרי עכ"פ נפסקה דביקותה בהשכינה, מקור החיים. יעויין מורה נבוכים ח"ב מפרק ל"ד ואילך בענין הנבואה.

שאלו לתורה א"ל יביא אשם ויתכפר לו, כי התורה שהיא חכמתו של הקב"ה, והיא למעלה גם מנבואה, שלכן אין הנביא רשאי לחדש דבר וכו', לכן נרגש בה הפגם יותר מבחכמה ונבואה, ובמילא גם מיתה מצד עצמה לא תכפר, ורק מפני שתורת חסד היא, והקב"ה נותן יד לקבל שבים, ומביא בחשבון שאין אדם חוטא אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות, היא עשתה מעשה בהמה, לכן יש בתורה עצה לכפרה, והעצה היא ההדגשה שלא עשה החטא אלא מצד היותו (אז) כבהמה, ובקרבנות גופא תפיס אשם דוקא, וי"ל משום דבזה נכללו כל אופני החטאים מספק שוגג ועד מזיד. ועוד טעמים יש לומר בזה.

שאלו להקב"ה וכו' כי*) אף שהפגם נרגש שם ביותר, אבל לאידך גיסא מי יאמר לו מה תעשה, ואם רבו פשעיך מה תעשה לו וגו'. אלא שצריך לעורר בנפשו ג"כ מדריגה כזו שהיא למעלה מחשבון, וזהו לעשות תשובה, שענין התשובה הוא שנהפך מהקצה אל הקצה, וכל' הרמב"ם שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה עוד, ובזה מעורר ג"כ למעלה ובמצבו — ענין שנהפך מהקצה אל הקצה, אשר תחת שהי' בבירא עמיקתא, שאין למטה מזה וכנ"ל שהפגם נרגש ביותר, הנה ע"י התשובה עולה לאיגרא רמה, שאין למעלה מזה, כי במקום שבעלי תשובה עומדים אפי' צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד שם, ואכמ"ל.

(ממכתב ח תשרי תשי"ב)