Addenda - sichos and letters 8

291שו"ע רבנו סתנ"ה סעיפי טו־טז). וא"ו) הטעם שהביא שבאה"ק ת"ו אין שליטה למזלות. אין נ"ל דשייך בענין זה כיון דלא אישתמיט בשו"מ לפרש כן. וסמוכות לזה מהא דרע"ק (ובודאי גם ברתי') הרי היו בא"י ובכ"ז הוה דאיגא (שבת קנו, ב). וכן גם ריב"ל הי' בא"י ובכ"ז כתב אפנקסי' האי מאן כו' (שם קנו, א). [דוחק גדול לומר שכתב על פנקס שלו בשביל תלמידיו שמבבל (עדמש"כ בתוס' סוכה מד, א), כמובן] . .

(ממכתב כ"ס אייר, תשט"ז)

מ ש פ ש י ם

. . די סדרה פון דעם שבת — פ' משפטים — איז אַ פאָרזעצונג פון מתןתורה, ווי אונזערע חכמים, זכרונם לברכה, זאָגן אויף די ווערטער ואלה המשפטים, אַז דער „ואו" איז אַ הוספה און המשך.

אויך די סדרה תשא, וואָס מען לייענט פון איר דעם שבת די פרשת שקלים, דערמאָנט אונז מתן־תורה, ווען דער אויבערשטער האָט אונז געגעבן די צווייטע לוחות.

באַ מתן־תורה זיינען אידן געוואָרן אמת פריי דורכדעם וואָס זיי האָבן גענומען אויף זיך צו זיין עבדי ה' — צו דינען דעם אויבערשטן אַליין. און דעריבער איז דער ערשטער ענין וואָס די סדרה משפּטים באַהאַנדלט גלייך פון אָנהויב — דער ענין פון אַן עבד עברי, אַ אידישער קנעכט, און ווי אַזוי אַ איד זאָל ניט וועלן זיין פאַרשקלאַפט צו אַ צווייטן, און זאָל ניט זאָגן; אהבתי את אדוני . . לא אצא חפשי — „איך האָב ליב מיין האַר (מיט אַלע וועלטלעכע באַקוועמלעכקייטן) . . איך וויל ניט אַרויס אויף דער פריי" — נאָר זאָל דווקא וועלן זיין פריי צו דינען דעם אויבערשטן אַליין. און דערפאַר זאָגט די תורה, אַז אַ איד וואָס וויל בלייבן אַ קנעכט צו אַ צווייטן קנעכט, דאַרף מען דורכבויערן זיין אויער, דעם אידישן אויער וואָס האָט געהערט דעם טלעכן אָנזאָג ביים באַרג סיני; כי לי בני ישראל עבדים — „אידן זיינען מיינע — ט'ס — קנעכט.

אַ לעבעדיקער מוסטער פון אַן עבד ה' איז מרדכי היהודי, ווי די מגילה פון פּורים דערציילט אונז: ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה — „מרדכי קניט ניט און בוקט זיך ניט" צו המן'ען מיט זיין עבודה זרה.

צו דערציען אַ „מרדכי־פאָלק" (עם מרדכי) קען מען בלויז דורך אַ תורה־טרייען חינוך, אַ חינוך על טהרת הקדש, וואָס דאָס איז דער צוועק292און די אויפגאַבע פון די ישיבות „תומכי־תמימים" ליובאַוויטש, וואָס ווערט אָנגעפירט ב"ה מיט גרויס הצלחה. און גרויס איז דער זכות פון יעדן איינעם און איינער וועלכע האָבן אַ חלק אין דעם . .

(ממכתב ערב שבת־קודש מברכים אדר, פ' משפטים ופ' שקלים, תשכ"ד)

. ובמ"ש *) אודות ליל ניטל. — אם לקיים אז מצות עונה כשמותר קודם חצות לילה. — וזאת למודעי, אשר, א) בליל טבילה הנה, כלשון המשנת חסידים (מסכת סדר ליל פסח בסופה), אין אסור בה אלא בליל ת"ב ויוהכ"פ. ב) מ"ש קודם חצות לילה, הנה מובא בכ"מ שקיום מצות עונה, כדאי תמיד שתהי' אחר חצות לילה. וראה שו"ע או"ח סי' ר"מ סעיף ז' ובנ"כ שם. ג) בהנוגע לליל ניטל, אף שהעיר ע"ז לחומרא בס' דרכי חיים ושלום סי' תתכ"ה שהביא מס' זכר צדיק לברכה בשם הרה"צ כו' ממונקאטש, אבל לא שמעתי בזה הוראה. וצ"ע יסוד הדברים להחמיר אחר חצות. אבל אין הספר זכר צדיק לברכה תחת ידי, לראות בו הטעמים. אבל דא עקא, כיון שבקיום מצות עונה נוגע קידוש המחשבה, ומחשבה פועלת ביותר, יש מקום לחשוש שיעלה במחשבתו ענין הניטל וזהו גריעותא כמובן, אפילו כשחושב בשלילת הדבר. ואולי זהו ג"כ טעם הנ"ל . . .

(מכתב ח"י ניסן תשט"ז)

293. . . כותב אשר נמצא בבית רפואה תחת פיקוח רופאים ומתאר מצב בריאותו ומודאג הוא עד"ז.

והנה בכלל ידוע אשר כל אחד ואחד צריך להיות חזק בבטחונו בהשי"ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות, וככל אשר יגדל הבטחון תגדל ג"כ הטבת מצב הבריאות אלא שביחד עם זה אמרה תורתנו הק' ורפא ירפא שהרופא הוא שלוחו של הרופא כל בשר להביא הרפואה להנזקק לזה, וכדי לחזק הבטחון ולהוסיף בברכת השי"ת צריך גם כן להוסיף בענינים דתורה ומצות כל אחד ואחד לפי מעמדו ומצבו, ועוד זאת שלא להסתפק בהפעולה עם עצמו אלא לעודד את הנמצאים בסביבתו שבטח יכול להשפיע עליהם באיזה מדה ולעודדם גם כן בשני הענינים יחד, בבטחון ובהוספה בתורה ומצות, ומדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה, שכשמוסיפין בבריאות רוחני או גשמי של חבירו הישראלי הרי מוסיף הקב"ה כמה פעמים ככה להמשתדל בזה והשי"ת יצליחו לבשר טוב בכל הנ"ל . . .

(ממכתב ד' שבט תשי"ד)

. . . כותב אשר כמה רופאים מציעים לו להסיר איזה משיניו ולע"ע לא הוסכם אצלו לעשות כזה.

והנה אף דאיתא בפסחים קי"ג ע"א ולא תעקר ככא. אבל ידוע כבר שנשתנו הטבעים בהנוגע לרפואות שבש"ס. ומ"ש ששמע בזה שמועה בשם כ"ק אדמו"ר הצ"צ וכן שמעתי שמועה המספרים על הרה"ח ר' הלל מפּאַריטש שלא הי' עוקר השינים, אבל אנו אין לנו אלא מה שראינו בבית הרב שנשמעו בזה להוראות הרופאים ובפרט בנדון כת"ר שהרופא אומר שבזה נוגע ותלוי בריאות כל הגוף.

ובימים אלו שמתחילים כבר את המצה מיכלא דאסוותא שלכן יש להיזהר מאכילת מצה ל' יום לפני הפסח הרי יומשך גם לו רפו"ק בהנ"ל וכן לזוגתו תחי' . . .

(ממכתב ד' ניסן, תשי"ד)

. . . להטבת מצב בריאותו ולהצלחת טפול הרפואי עליו מסכים. ובכל אופן — בודאי הסבירו הרופא שהתייעץ אתו, שחוזק הבטחון בהשי"ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות זהו מרבה במנוחת הנפש וממעט בדאגה ובודאי שישפיע להטבת הבריאות ולתוספת הצלחה בהטפול הרפואי. ואם בכלל הודיעונו חז"ל דהמוח שליט על הלב בטבעו, עאכו"כ לאחרי ההתבוננות בדברי תורתנו תורת חיים, ה' לי לא אירא, ה' רועי לא אחסר, ובפרט ע"פ המבואר בתורת החסידות בענין דהשגחה פרטית.

בכלל — יש לעשות כהוראת רופא מומחה . . .

(ממכתב י"ב אייר, תשכ"א)

294. . . כשאהי' על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אזכירו לרפואה קרובה, וצריך להתחזק בבטחונו בהשי"ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות שיחזק את בריאותו והוא וזוגתו שיחיו יגדלו את ילידיהם שיחיו לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך בריאות והרחבת הדעת, אלא שצריכים הם לחזק את ההתקשרות בהרופא כל בשר ומפליא לעשות על ידי אורח חיים מתאים לרצונו ית' אשר זהו גם כן דרך חיים המביא אושר גשמי ורוחני ולהיות חזקים בהחלטתם לגדל את ילידיהם בדרך התורה ומעשים טובים . . .

(ממכתב כ"ז אלול, תשי"ג)

. . . קבלתי מכתבו בו מודיע ע"ד מר . . וב"ב שיחיו שיש לו מיחושים שונים וגם זוגתו אינה בקו הבריאות ומבקש ברכה עבורם.

הנה צריך להסביר להם אשר ממה"מ הקב"ה הוא הבעה"ב היחידי בעולם ומלואו והוא עצמו ית' הטוב החסד והרחמים ואנו אין לנו אלא להכין כלים מתאימים כדי להמשיך ולקבל ברכות שמים מעל, והכלים של איש ואשה מישראל הם הענינים דתורה ומצות.

וכמו שבחיים הגשמיים הנה באכילת לחם כשהוא רעב ושתיית מים בצמא, אינו נוגע ההבנה בשכל איך הלחם משקיט את הרעבון והמים מרוים את הצמא, הנה כן הוא בחיים הרוחניים שכאשר הנשמה רעבה וצמאה ללחם ומים של תורה ומצות העיקר הוא הפועל, למלאות את רעבונה וצמאונה בתורה ומצות, וכאשר עי"ז נעשית בריאה וחזקה ביותר, במילא יש לה אפשרות להבין בנקל יותר ובמשך זמן קצר יותר הענינים דתורה מצות גם בשכלו האנושי המוגבל. אבל לא להפוך הסדר להכריז נשמע (ונבין, ורק אח"כ) נעשה.

וככל הדברים האלה הם בנוגע למר . . שי' אשר בטח ישלח לו השי"ת רפואה אבל הוא מצדו אין לו להתנות תנאים שבתחלה יתרפא ואח"כ בעתותיו הפנויות ישתדל להבין ההכרח דתורה ומצות ואח"כ יוסיף אומץ בלימוד התורה וקיום המצות. והוא בדוגמת חולה האומר שלא יקבל כל רפואה לחליו עד שיגמור ללמוד את חכמת הרפואה ויבין בשכלו איך סממני הרפואה פועלים להקל את חליו ורפואתו. ואדרבה ע"י לקיחת הסממנים מתחזק כח שכלו להבין בנקל ובהקדם יותר כשיתחיל ללמוד את החכמה. וכשיתחיל מר . . שי' בקיום המצות ובפרט בהנחת תפילין ובאכילת כשר, וזוגתו תהי' זהירה בהנהלת הבית בכשרות ובהדלקת נרות בעש"ק וערב יו"ט וקודם הדלקת295נרות תתן לצדקת רבי מאיר בעל הנס — רמבעה"ן^א — יזכם השי"ת לבשר בקרוב בשו"ט מהטבת בריאותם . . .

(ממכתב י"ג ניסן, תשי"ב)296אחת שבתורתנו הק' היא שניתנה למשה מסיני וכפסק הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ג' הלכה ח'. והנה זאת התורה אדם, אשר כמו דאסתכל באורייתא וברא עלמא עולם הגדול, ה"ה גם בהנוגע להאדם שהוא הנקרא ברז"ל עולם קטן (תנחומא פ' פקודי בתחלתו, ת"ז תיקון סט' דף ק' ע"ב ועוד) ומתאים למאור עיניו של אדם הנה נמצא ג"כ בתורה המאור שבתורה וכאמור באיכה רבה בתחלתו, המאור שבה מחזירו למוטב, שהמאור שבתורה הוא הנסתר דתורה סתים דאורייתא שהוא המביא ליראתו ואהבתו ית' וכמרז"ל (שבת דף ל"א סוף ע"א) ומבואר בלקוטי תורה לרבנו הזקן סוף פרשת ויקרא, ונתגלה בדורנו האחרונים בתורת החסידות באופן שכל אחד ואחד יכול להבינה בטוב, וכמו שביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בארוכה בקונטרס לימוד החסידות. ולא לדרשה קאתינא אלא בהנוגע לפועל, שעליו להחליט בעצמו בהחלטה גמורה לקבוע שיעור בלימוד תורת החסידות מכאן ולהבא, והחלטתו זו עצמה תמהר רפואת עיניו ויוכל להביאה בפועל בקרוב.

בברכה לרפואה קרובה

(ממכתב ד' שבא תשי"ד)

. . . רופא דתי — בטח יוכל לסדר שלא יוזקק לרחץ בש"ק. ושבת עצמה מרפאת וכל' רז"ל שבת היא מלזעוק (ובכ"ז ועי"ז) רפואה קרובה לבוא . . .

(ממכתב י"ז סיון, תשי"ג)

. . . ומה שמתחיל מכתבו שהפסיד רחיצה אחת, הנה בטח לא הפסיד אלא נשתכר, וכמ"ש לו במכתבי, כמדומה, במרז"ל שבת היא מלזעוק — ואעפ"כ ודוקא עי"ז — רפואה קרובה לבוא. ועוד גדולה כ"פ מרפואה הבאה ע"י הרחיצה, כמובן . . .

(ממכתב ז' מנ"א, תשי"ג)

. . . זיכער איז איבעריג צו ערקלערן אַז יעדער איד, מאַן אָדער פרוי, יונג אָדער אַלט, דאַרף זיין שטאַרק אין בטחון בהשם יתברך, וועלכער גיט אַכטונג אויף יעדערן בהשגחה פרטית, אויף אַלע איינצעלהייטן פון זיין לעבען, און ספּעציעל אין געזונט זאַכען, און דאָס דאַרף צוגעבן שטאַרקייט און מוט, צו זיין זיכער, אַז סוף סוף וועט אַלעס זיין צום גוטען.

און אַזוי ווי השם יתברך וויל, אַז מ'זאָל טאָן אַלץ, וואָס עס ווענדעט די מיינונג פון אַ דאָקטאָר אַ ספּעציאַליסט, און אין אייער פאַל, אַ ניערווין דאָקטאָר און שטימונג קענער, און אויספאָלגען זיינע אָנווייזונגען, און השי"ת גיט זיין ברכה אַז עס זאָל זיין מיט הצלחה, און ספּעציעלע הצלחה, און וואָס אַלץ מער מ'איז שטאַרקער אין בטחון, אַלץ מער זעט מען די ברכה.

297עס וואָלט געווען אַ גלייכע זאַך, מ'זאָל בודק זיין די מזוזות אין אייער דירה, אַז זיי זאָלען זיין כשר'ע ווי דער דין איז, און אויך די תפילין פון אייער מאַן שי', און אַז יעדער טאָג פון די וואָכען טעג אין דער פרי פאַרן אָנטאָן די תפילין, געבען אַ פאַר פּרוטות (אַ קליינעם סכום) אויף צדקה, און איר זאָלט טאָן אַזוי, יעדער מאָל פאַר ליכט צינדען ערב שבת און ערב יום טוב, ווי ס'איז דער גוטער מנהג פון אידישע טעכטער . . .

(ממכתב ח' סבת, תשכ"א)

. . . האברך . . האָט מיר איבער געגעבען אַ בקשת ברכה פאַר אייער געזונט און בעת רצון וועל איך מזכיר זיין אייך אויף דעם ציון הק' פון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אַז די דאָקטוירים זאָלען אייך ריכטיג באַהאַנדלען, אַז אייער געזונט צושטאַנד זאָל זיין בעסער און בעסער ביז איר וועט אינגאַנצן געזונט ווערען.

זעלבסט פאַרשטענדליך אַז וואָס אַלץ מער מען פאַרשטאַרקט דעם פאַרבונד מיט דעם בורא ברוך הוא וועלכער איז דער רופא כל בשר ומפליא לעשות, אַלץ גיכער און בעסער גייט צו דאָס היילונג, און דער וועג צו פאַרבינדען זיך מיט'ן בורא ברוך הוא — איז דאָס נאָר דורך אויספאָלגן די אָנווייזונגען פון תורתנו הק' תורת חיים, אין די ענינים פון תורה און מצוה, און דעריבער האָט מיך געפרייט צו הערען פון האברך . . אַז איר האָט שוין געמאַכט דעם גוטען אָנהייב אין דעם, און השי"ת זאָל העלפען אַז דאָס בעסערונג זאָל גיין פּאַראַלעל — סיי אין דעם נשמה געזונט דורך שטאַרקען אידישקייט ביי זיך און אין הויז, און סיי אין קערפּערליכען געזונט אין געוויינליכן זין. עס וואָלט געווען אַ גלייכע זאַך יעדען וואָכען טאָג פאַרן דאַוונען אין דער פרי זאָלט איר געבען אַ צוויי דריי סענט אין אַ צדקה פּושקע . . .

(מהכתב י"ח תמוז, תשס4ו)

. . . בטח ראה בשיחות ע"ד תורת החסידות, אשר מכל דבר ומאורע יש ללמוד הוראה בעבודת האדם לקונו, הנחלקת לשתים; ענינים שבין אדם למקום, וענינים שבין אדם לחבירו.

ובאמת מוכרח הדבר ע"פ האמונה הישרה, אלא שתורת החסידות הדגישה. והגע עצמך: האדם מאמין, אשר: א) האלקים הוא המהווה והמנהיג היחידי של כל הבריאה. ב) האלקים הוא תכלית הטוב ומושלל מכל חסרון. ג) פשוט, אשר פעולה בלי כוונה חסרון דעת הוא בפועל, וא"כ ח"ו לייחסה למעלה. ד) פשוט, אשר אין לחלק בזה בין הפעולה גופא ובין מקרי הפעולה, היינו זמנה, מקומה — יוצא מכ"ז, אשר אדם בעל בחירה הרואה, שומע או נודע לו ע"ד איזה ענין — כוונה בנוגע אליו בפרט ישנה בזה. והי', אם ינצל הענין באופן שיתעלה ע"ז, היינו שיתקרב אל מנהיג העולם, כי רק298זהו עילוי האמיתי, אזי כיון לכוונה העליונה, ובאם לאו — הרי, לא זה בלבד שמאבד מה שנותנין לו, אלא שעוד נותן מגרעות בסדרי הבריאה, כי הביא ענין לבטלה בבריאה.

ואם בנוגע למאורע פרטי כך הוא, עאכו"כ ביחס לאומנתו ולעסקו של האדם, אשר בזה מושקע חלק הטוב מכחותיו מרצו וזמנו.

והנה באומנות הרקחות — כמה הוראות כלליות ישנן בעבודת האדם ולא אתעכב בזה אלא על שתיים מהן;

א) תיכף לכניסה לחנות רקח טוב, ונראה המון הרפואות והסממנים אשר בהם ימצאו חיזוק ורפואה לכמה מיני חולים, ואפילו להמסוכנים ביותר — בודאי שזה מעורר, ובצדק, התפעלות אצל הרואה המבין.

אבל על הרקח להסביר לו, ובעיקר להסביר לעצמו, שאין כל זה אלא הכנה להכשר דבר בלבד, וכדי שיתרפא החולה — צ"ל שני דברים עיקריים: א) מומחה צריך להורות איזה סם פרטי ובאיזה אופן — מתאים לחולי פרטי זה. ב) גם זה אינו מספיק עדיין כי החולה צריך לקחת את הסם בפועל.

הנמשל מהו: — כל אחד מבנ"י שלוחו של ממה"מ הקב"ה הוא,

אשר ניתן לו חלק בעולם שעליו לרפאותו ולתקנו. וגם ניתנו לו הסממנים והענינים הדרושים בזה. אבל כ"ז אינו אלא הכנה בלבד, כי זקוק הוא עדיין להוראת מומחה באיזה מהסממנים שלו ישתמש לתיקון חלקו ולתיקון עצמו היום, באיזה מחר וכו'. ובאם לאו — הרי עלול הוא לסכן תחת לתקן, ולנתוץ תחת לבנות.

— (וישנם אומרים; הרי כל העדה כולם קדושים וגם אני בתוכם, ואעיין בעצמי בשולחן ערוך ואדע את המעשה אשר עלי לעשות — הן בנוגע לעצמי הן בנוגע לתפקידי בעולם,

התוצאות מזה מובנות ע"י המשל, למה הדבר דומה, לאדם שלמד קרוא, ויקנה ספרי חכמת הרפואה וכלי הרופאים — ויתחיל לרפאות חולים). —

ואח"ז צריך עדיין לבא העיקר, היינו העבודה בפועל. כי אף שבתלמוד גדול הוא, וגם מכבד ומוקיר את הרופא מומחה, והסממנים מוכנים אצלו כתבנית וציווי הרופא בדיוק — הנה אם אינם לוקחים בפו"מ, עדיין גם לא התחיל ברפואה. ואף שיש אצלו כמה תירוצים; שאין העת מוכשר, אין המקום מתאים, אין הוא בעל השפעה כדבעי וכיו"ב — הרי כ"ז נוגע רק לענין שכר ועונש, לדעת אם מזיד הוא, שוגג או אנוס דרחמנא פטרי' — אבל החולי שלו נשאר בתוקפו. וכיון, שבלי ספק, הכוונה היא שילך ויבריא — על כרחך צ"ל שטועה הוא בטענותיו, ועצת היצר באמצע.

ב) בכניסה לפנים החנות, נראה מחלקה שעלי' כתוב כי סמי מות בה וצריכה זהירות, ולכאורה, מה לסם מות במקום המיוחד לסמי רפואה וחיזוק, אלא שמבין יודע, שמה שהוא סם המות לבריא, בתנאים רגילים,299בכמות רגילה — הנה לפעמים, זהו התרופה היחידה להציל את החולה, ובתנאים יוצאים מן הכלל, בכמות קטנה.

הנמשל מהו; — דוגמא בין אדם לחבירו; התורה תורת חסד היא וכל דרכי' נועם ושלום. ואף עפ"כ מצוה היא; אם קרוא אתה לחברך ויש חשש בכשרות ביתו — אסור לך לאכול מסעודתו אף שיתבייש עי"ז ברבים. ואם מעשן חבירו בשבת ויש זיק של תקוה שאם תמחה בידו פעם אחר פעם ותרעים עליו כדי נזיפה והכאה יחדל מזה — מחויב אתה לעשות זה,

אם רואה אתה קבוצה המנהלים את המושפעים מהם ובפרט בחיי חנוך ללא אמונה בה' תורה ומצוותיו — עליך החובה למחות בכל יכלתך ולהודיע, שאף שמצילים הם גוף המחונך על ידם לחיי שעה, מאבדים הם את נשמתו מחיי עולם, ורוצים להורידו לשאול תחתית. ומצוה של פקוח נפשות להציל את הילדים מהם בכל האמצעים ע"י גניבה גזילה וכו'.

והנה המוח יתמה; הנני איש מנומס, גם עפ"י ההלכה דרך ארץ קדמה לתורה, ואיך אעשה כנ"ל. איך אגנוב ילדים שהוא נגד חוק המדינה, אפגין בחוץ נגד חילול שבת של איש פלוני ואלבין פניו ברבים, וכו',

וע"ז הוא המענה — כ"ז לבריאים סם המות הוא, אבל בחולי מסוכן פלוני — זהו התרופה היחידית להצילו ממות לחיים.

ודוגמא בין אדם למקום, בדקות ; יש מתאוננים על החסידים שמאריכים בלמוד החסידות קודם התפלה, בהתבוננות קודם התפלה, ובנתיים מאחרים זמן ק"ש ותפלה.

וע"ז הוא המענה — לבריאים דבר המזיק הוא, אבל לחולי הנפש, אי אפשר באופן אחר, כי באם לאו יתפלל רק בשפתיו ולא בלבו ותהי' תפלתו בטלה הוא פסולה (ראה רמב"ם הל' תפלה פ"ד הט"ו. שו"ע רבנו הזקן חלק או"ח סימן צ"ח. קונטרס אחרון בתניא ד"ה להבין מ"ש בשער היחודים).

אלא שכמו במשל — צריך בכ"ז זהירות יתרה, שתהי' הכמות לא יותר מן המדה, ע"פ ציווי רופא מומחה וכו', כמובן . . .

(ממכתב כ' תמוז, תש"ט)

. . . ומובן גודל ערך הגמ"ח גם מזה ששלשת האבות, שאברהם הוא בקו הגמ"ח ויצחק קו העבודה ויעקב יושב אוהלים תורה שבכתב ותורה שבעל־פה, הנה הראשון בהם הענין דגמ"ח, אברהם הגדול בענקים, ויה"ר מהשי"ת אשר ע"י שנדבק בדרכיו שמה הוא גמ"ח אף אתה גמ"ח הנה נזכה לקבל את התורה, תורת חסד, בשמחה ובפנימיות . . .

(ממכתב נ' סיון, תשי"ב)300ב"ה, יום שלישי, שהוכפל בו כי טוב,

פ' אם כסף תלוה את עמי,

שנת השמיטה, ה'תשל"ג. ברוקלין, נ. י.

הנהלת חברת גמילות חסדים

שומרי שבת

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בעונג קבלתי מכתבם מבשר טוב אשר „מתכוננים לסדר המלוה מלכה השנתית לטובת הגמ"ח" במוצש"ק פ' משפטים —

ויה"ר שתהא בשטומו"צ

ובפרט אשר השנה, ה"ה שנה השביעית עלי' נאמר שבת שבתון יהי' לארץ שבת לה',

וביחוד מתאים לקביעות המיוחדת בשנת שמיטה זו — שראש השנה חל להיות בשבת, וכן — „ראש השנה לדא"ח", יום ההסתלקות־הילולא של נשיא דורנו (הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר) ועוד,

שהרי שבת מדגישה ענין הגמ"ח וכמחז"ל שבנוגע לשבת אמר הקב"ה לוו עלי ואני פורע, ושבת עצמה ה"ה גומלת חסד (ח"ס דלי"ת לי' מגרמי' כלום) לכנס"י, וכידוע בפי' מרז"ל שמש בשבת צדקה לעניים, ומרומז ג"כ בהציווי דתורתנו תורת אמת; ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ואין אדם301יכול לעשות כל מלאכתו בשבוע א' אלא יראה אדם בכל שבת כאילו כל מלאכתו עשוי' (בששת הימים),

ותחליט האסיפה להרחיב הפעולות דגמ"ח ויקיימו ההחלטות מתוך הרחבה ועונג,

הפעולות דגמ"ח שהיא מן הקצה אל הקצה (בין בממונו כו' בין לעשירים כו'),

וכהציווי להלך אחר מדותיו שמהם; וצדקתך אלקים עד מרום גו' ומתהומות הארץ גו',

וגדולה צדקה (ובפרט במעלה העליונה שבה — גמ"ח) שמקרבת את הגאולה, גאולתנו עלי' נאמר בשובה ונחת תושעון.

302ובפרט אשר השנה ה"ה שנת הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך גו',

וה"ז מפעולות ותוצאות גמ"ח — שמביאה לידי אחוה ושלום ושייכת (ומאחדת ופועלת) בגופו ובממונו בעניים ובעשירים, ועאכו"כ הטיפול (שהוא גמ"ח) בטף עליו נאמר עושה צדקה בכל עת.

ויתרה מזו — עי"ז שמה הקב"ה גמ"ח אף בנ"י גמ"ח ה"ה (על הסדר מלמטלמ4ע): הולך בדרכיו, מדבק בדרכיו, הולך אחר מדותיו ועד שמדבק במדותיו,

וכמבואר בכ"מ החילוק בין הליכה (פעולה) ודבקות ובין דרכיו ומדותיו (ספירות).

ויה"ר שחברת הגמ"ח תלך מחיל אל חיל

ועד שיהא נראה ב"הבפועל") — ההליכה בדרכיו ועד לדביקות במדותיו

ומעולם קטן זה האדם יומשך כן בכל העולם כולו, מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, וימלא כבודו את כל הארץ.303ב"ה, יום שלישי, שהוכפל בו כי טוב,

פ' אם כסף תלוה את עמי,

ה'תשל"ה. ברוקלין, נ. י.

הנהלת חברת גמילות חסדים

שומרי שבת

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בנועם קבלתי מכתבם דו"ח, ובסיומו — מבשר טוב בנוגע להמלוה מלכה השנתית לטובת הגמ"ח „שתתקיים אי"ה במוצש"ק פ' משפטים הבעל"ט",

ויה"ר שתתקיים בשטומו"צ

והרי חסד — ע"י העולם נברא עומד וקיים וכמש"נ; עולם חסד יבנה, וחסד הוא „יומם דאזיל עם כולהו יומין". כל הששת ימי בראשית — ההולכים ונשנים מידי שבוע בשבוע, כל ימי עולם.

ומעולם כפשוטו — לעולם קטן זה האדם, אמחז"ל: חסד אמר יברא שהוא גומל חסדים, ובנ"י הם גומלי חסדים בני גומ"ח,

ועד"ז גם התורה — עלי' נאמר; זאת התורה אדם — תחלתה גמ"ח וסופה גמ"ח.

ויה"ר שחברת הגמ"ח תלך מחיל אל חיל, ויה"ר שיהי' אך טוב304לישראל, כי כל אחד ואחת מבנ"י עושה חיל והגמ"ח יהי' לעשירים אלא שצריכים לזה לפי שעה,

וכ"ז יקרב וימהר ההבטחה — בוא היום שהקב"ה גומל חסדו לזרעו של יצחק ועושה סעודה לצדיקים, ועפמש"נ — ועמך כולם צדיקים.

בכבוד ובברכה לבשו"ט בכהנ"ל

305והחילוק פשוט: הן מצד הנוגש — דעבד לוה לאיש מלוה (עיין רמב"ן עה"ת שמות כב, כד) וע"ז נאמר הרכבת אנוש (ב"מ עה, ב)

ויש לצרף גם הא דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ע"פ פי' רש"י (ב"ק קז, א) שהוא מפני שעושה לו טובה דזה שייך גם להנגישה והכלימה —

הן מצד הענין — דמחוייב לשלם לו — משא"כ בנדון דידן דלא שייך כל זה, ופשוט.

ולא עוד אלא אפילו אצדקה דיש כאן מצוה — אף שאין החיוב בזה כמו החיוב דפרע"ח, דשם גם אם אין ידו משגת בכ"ז יש עליו החיוב גם בשעה זו, משא"כ בצדקה דאינו חייב בצדקה אם אין לו פרנסה — עיין טוש"ע יו"ד ר"ס רמ"ו וסי' רנ"א ואכ"מ — אבל בצדקה דאין הענין דעבד לוה גו' לא קאי אצדקה הדין דלא תהי' לו כנושה, וכדאי' בב"ב (ח, ב) דהוצרכו לקרא דופקדתי על כל לוחציו, ואינו אלא מדברי קבלה, ולא דאורייתא, וגם האיסור זה בצדקה אינו אלא כשתובעו, וכמ"ש הרמב"ם הל' מתנות עניים פ"ז הי"א, והועתק בשו"ע יו"ד רמ"ח ס"ז, משא"כ בלוה דאפילו להראות לו אסור,

ועפי"ז מובן בפשיטות הא דירוש' הוריות (פ"ג ה"ד) מעשה בי' ר"א כו' וראה רבותינו ונתייאש מהן עלה לו לביתו כו' דלכאורה קשה הם לא היו צריכים להראות לפניו, דמדסיים שם ונתפללו עליו משמע דידעו דירד מנכסיו.

ויש לדחות דאולי לא ידעו דאין ידו משגת כלל ובפרט לגירסת דב"ר פ"ד ס"ח דאיתא שם א"ל התפללו עלי, אבל מל' הפוסקים הדין ברור דאינו אלא בתובעו וכ"ש בנדון דמכירה, ועאכו"כ כשמודיעין מתחלה שבידו שלא לקנות.

ג) בכמה מקומות בש"ס ופוסקים מוכח, דאחד מדרכי מכירת סחורה הי' ע"י שהיו מחזרים בבתים עם סחורתם (ב"ב כב, א ועוד) ואין פוצה פה ומפקפק כלל וכלל, ועאכו"כ כשהוא ע"י כתב המוכר ולא ע"י פיו דאז קל יותר להשיב פניו, דאין מקום כלל לפקפוקים . . .

(ממכ' יום ד' יא לחדש כסלו תש"ד)

. . צריך הי' להסבירו תורת הבעש"ט — הועתקה בהיום יום לכ"ח שבט — על הכתוב כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו גו' עזב תעזב עמו, ולהסבירו העיקר שבעבודת ה' — שאי אפשר לחפש דרכים חדשים והנהגות חדשות בה בשעה שנשיאינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע סללו דרך המלך המובילה את האדם ומקרבתו בכל יום ויום יותר למלך מה"מ הקב"ה, וכבר ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר היצה"ר הוא אַ קלוגינקער ובא לכאו"א בטענות המתאימות למצבו, עד306שלפעמים מתלבש באיצטלא של יראת שמים ואפילו של חסיד, והבחינה בזה היא ההשפעה על הבפועל, ובמילא אם ההנהגה מבלבלת לבריאות הגוף, שבמילא מבלבל וממעט בעבודת השי"ת, מקורו הוא בלתי טהור. והשי"ת יצליחו למצוא האותיות המתאימות להסבירו את כל הנ"ל . . .

(מהכתב כ"ק אדמו"ר שליס"א)

. . נאָך אַ לאַנגען איבעררייס, איז אָנגעקומען אייער בריף פון ועש"ק, און אין דיזן בריף שרייבט איר ניט וועגען אייער השתתפות אין די שיעורים וועלכע ווערן געלערנט, וועגען אייער השפּעה אויף אַנדערע צובריינגען זיי צו חסידות הדרכותי' ומנהגי', וואָס צדקה רוחנית פאַרגרעסערט די ברכות פון השי"ת, אַז מוחו ולבו נעשים זכים אלף פּעמים ככה, וואָס זיכוך הלב בריינגט תיכף צו הטבת המדות אַפילו איידער עס איז פראַן אתהפכא. ובהמשך למכתבי מאז, ערוואַרט איך צו הערען פון אייך בשורות טובות ספּעציעל אין דעם.

וואָס איר שרייבט וועגען דער פּאַסירונג מיט דעם דיזל לאָקאָמאָטיוו מיט די וואַגאָנעס — לויט דעם באַוואוסטען פּתגם פון בעש"ט, אַז אין יעדער ענין איז פראַן אַ הוראה אין עבודת השם יתברך, און אויב דער ענין איז ניט אַ געהעריגער דאַרף דאָס דינען אַלס באַווייז צו אַ מעשה ענדערונג, וואָס איז אויך דער תיקון פון דעם ענין בלתי רצוי, — אַזוי אויך אין דעם צופאַל. — דער לאָקאָמאָטיוו, מאָטאָר איז דאָס בעבודה דער נפש אלקית אציף וועלכער מען זאָגט, נשמה שנתת בי כו' כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך מיט דעם נפש הבהמית וגוף צוזאַמען, און אין כללות האדם איז דאָס די קאָפּ און שכל, און אַ כלל איז — אַז עס דאַרף זיין מוח שליט על הלב, די עבודה אָבער דאַרף זיין ניט אין אַ אופן פון תוהו, קלאַפּען און ברעכען, נאָר כדברי הבעש"ט, עזב תעזוב עמו, ווי עס איז מבואר אין דעם לוח היום יום אויף דעם פּסוק כי תראה חמור (היום יום כח' שבט ה'תש"ג), און דורך אַ טאָג טעגליכע עבודה, דאַרפמען ניט קלאַפּען דעם מאָטאָר און אומוואַרפען וואַגאָנעס, וואָרום יעדער טאָג איז מעט מעט אגרשנו, דורך דעם טאָן וואָס שטייט אין תורה ומצות ובחסידות, און אויף דעם שטייט אויך לא בשמים היא כי קרוב אליך הדבר מאד ווי ערקלערט דורך רבנו הזקן. און די תורה איז אַ נצחית — וואָס איז אַזוי ביי יעדער אידן און יעדער אָרט און צייט וואו מען זאָל זיך ניט געפינען, און השם יתברך זאָל אייך מצליח זיין צו אָנזאָגן גוטע בשורות בכל האמור לעיל, און משפּיע זיין אויך אויף אַנדערע אין די אויבען געזאָגטע ענינים, און אויך — אַז איר זייט מגדל אַלע אייערע קינדער שי' לתורה ולחופּה ולמעשים טובים.

(ממכתב כד תמוז, תשט"ז)

307. . . שואל בענין ההנהגות ביו"ט שני של גליות ולפלא קצת שהרי שאלה היא למורה הוראה. אבל מכיון ששאל אשיב לו כי ראיתי נוהגים כמו בן א"י. כיון שב"ב נמצאים בארה"ק וא"כ דעתו לחזור. אבל צריך ליזהר שלא יהא בפרהסיא, והוא דלא כמוש"כ בשער הכולל בתחילתו.

וזאת למודעי שלא שמעתי הוראה זו בפירוש מכ"ק מו"ח אדמו"ר. אבל ראיתי כמה אנשים מאה"ק הבאים לחצרות קדשו שנהגו כן והי' זה בידיעתו . . .

(ממכתב יא ניסן ה'תשי"א)

. . . בן ארץ ישראל שנסע עם ב"ב לחו"ל, איך ינהג בהנוגע ליו"ט שני של גליותז

מנהגנו בפועל וגם בפשיטות שינהג כמנהג המקום שבא לשם ובפרט שבא עם ב"ב, וה"ה להיפך בן חו"ל שנסע עם ב"ב לאה"ק ת"ו נוהג כמנהג ארץ ישראל ומובן שהנ"ל הוא אפי' באם קס"ד לחזר לאחר זמן למקום שבא משם (כי באם נסע ע"מ להשתקע, הנה מאי קמ"ל) . . .

(ממכתב כ"ד ניסן, תשי"ח)

. . . במה שהעיר בשו"ע לאדה"ז חאו"ח סקכ"ח ס"י דס"ל דכשהייתה עבודה בבכורות — ה"ז גם בבכור לאב בלבד.

מנ"ל הא, והרי לא מצינו קדושה אלא בפטר רחם.

ומחוורתא מכל — דמקורו הוא מסתמות ל' המשנה (זבחים קיב, ב) ועבודה בבכורות. וכ"ה בתרגומים לשמות כד, ה. (וצע"ק מבכורות — ד, ב — דמקשר זה עם מש"נ קדש לי כל בכור דבפטר רחם קאי. וי"ל).

ב) בב"ר (פצ"ח, ד) בראובן דהכהונה הייתה שלו וכשחטא ניתנה ללוי. וא"ת דתליא בפטר רחם — ה"ה גם של דן גד ויוסף. ועוד למה ניטלה מהם. ולהעיר שע"פ התנחומא ותרגום ירושלמי (שם) „כהונה גדולה" י"ל דא"א בשנים.

ג) רבעה"ת (בס' הדר זקנים) ר"פ תולדות עה"פ ויעקב נתן, דבעד הירושה נתן יעקב לעשו ממון רב. ומכרה כיום הוא בנוגע לעבודה „וא"ת היאך רימה יעקב כו' וי"ל דמן הדין הי' יעקב בכור כו' טפה ראשונה" — והרי פטר רחם הי' עשו. — ובכ"ז הי' זקוק למכירת עשו, דמי יאמינו שהי' טפה ראשונה, דהי' בזה פלא גדול (בחיי ס"פ תולדות. וראה יבמות צח, רע"א).

ורבעה"ת פליג בזה על מדרש שהובא בפרש"י שם עה"פ ואחרי כן.

ד) במדב"ר פ"ד, ח משמע דעבודה בבכורות פי' גדולים וחשובים, ול"ד בכור, ועאכו"כ שאין בדוקא פטר רחם.

308ובכל אופן לכאורה צע"ג מאוה"ת להצ"צ בראשית (שמג, ב ואילך. קנז, א. קסו, א). ואולי אפ"ל דבאוה"ת מפרש לדעת המדרש שברש"י הנ"ל.

להעיר גם מקה"ע בירושלמי מגילה (פ"א, הי"א). ס' הגלגולים פכ"ג, לד.

(ממכתב ה' אד"ש תשי"ט)

א ד ר

. . . ואסיים בדברי התעוררות מענינא דיומא הוא אחד באדר;

אמרז"ל (שקלים פ"א מ"א) באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים, ויש לבאר שייכות ב'*) הענינים בעבודת האדם לקונו בימים האלו דעקבתא דמשיחא;

דהנה אמרז"ל (ר"ה יא, א) אר"י בניסן נגאלו בניסן עתידים להגאל.

וקי"ל כר"י דהגאולה היא בניסן, ע"פ הכלל דר"א ור"י הלכה כר"י, כדאיתא בס' כללי הש"ס, ועיג"כ פרש"י ותוס' ר"ה (יב, א) על מרז"ל למבול כר"א, דכתבו דמדמונין לתקופות כר"י הרי דכר"י ס"ל כו', ובתוד"ה כמאן (ר"ה כז, א) תימא הא קימ"ל כר"י כו'.

ואפילו לר"א דבתשרי נגאלין, ניסן הוא חדש הגאולה כי בו יצי"מ, הגאולה שלימה הראשונה.

והנה כמו שבגאולת מצרים חפשו רז"ל כמה טעמים ודברים שבזכותם נגאלו אבותינו (יעויין סוטה יא, ב. שמ"ר פ"א ועוד) עאכו"כ אשר אח"כ שמפני חטאינו גלינו מארצינו, צ"ל מתחלה תקון המעוות היינו הסרת סיבת הגלות, ואח"כ תבוא הגאולה, וכדאיתא בסנה' (צז, ב) רא"א אם ישראל עושין תשובה נגאלין כו' רי"א אם אין עושין תשובה כו' מעמיד עליהם מלך שגזירותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה, הרי דלכ"ע תהי' התשובה קודמת לגאולה.

והנה בגלות זה, שהוא גלות האחרון, הרי מלבד שצריך הוא — הגלות — לתקן ענין הפרטי שע"י בא, שע"ז ארז"ל (יומא ט, ב) מקדש מפ"מ חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם, הנה ע"י העבודה בזמן הגלות דעתה יהי' גמר הבירורים, וכמרומז במרז"ל (סנה' צח, א) אין ב"ד בא אלא בדור שכולו זכאי או שכולו חייב, שלא יהי' עוד תערובות טו"ר, אשר ההתחלה לתערובות זו הי' חטא עה"ד טו"ר.

וזהו רמז המשנה דתחלת שקלים; באחד באדר, אשר חדש אדר הוא הקדמה והכנה לחדש הגאולה הוא ניסן — (יעוין רש"י ד"ה משנכנס אדר תענית כט, א — שפי' ימי נסים היו לישראל פורים ופסח) וידוע אשר יום הראש חדש — אחד באדר — הוא ראש וכולל כל החדש, שלכן מתפללים