נכתב בידי מכונה ועדיין לא נבדק בידי אדם - הקטעים שלא נבדקו מסומנים.
1315מובן אשר יום השלישי בתמוז יש בו — מכמה צדדים — שמחה יתירה מאשר בימי י"ב וי"ג תמוז. כי גאולת י"ב וי"ג תמוז היא — גאולה מגלות, והשינוי שמגלות לגאולה אינו דומה להשינוי שממאסר לחופש (גם לחופש שבגלות); הנמצא במאסר אינו ברשות עצמו וכל עניניו הם תחת ממשלת שר בית הסוהר (ובפרט במאסרו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר הי' נידון תחלה למיתה, וכל זמן שהי' במאסר, אפשר הי' שפס"ד זה יהי' חוזר וניעור).
הטעם שלא קבע כ"ק מו"ח אדמו"ר את יום הטלישי בתמוז ליו"ט, ורק את הימים י"ב וי"ג תמוז — יש לומר, לפי שכל ענינו של נשיא ורועה ישראל הוא — להשפיע לאנשי דורו (ועניניו „הפרטים" אין נחשבים אצלו — בערך זה), ומכיון שבהיותו בגלות, יכלתו בהשפעה היתה מוגבלת ביותרא), לא קבע את יום הג' בתמוז ליו"טא).
אמנם, התקשרות חסידים לרבי נשיא — צריכה להיות לכל מה שהוא (ובפרט שנשמה כללית, גם עניני' „הפרטים", שייכים לכלל ישראל)), ולכן חסידים עליהם לחוג גם את יום הג' בתמוז.
ב. בג' תמוז מנע יהושע (ראש לכובשים) את מהלך השמש באמרו „שמש בגבעון דום"ח). ובהיות אשר הכל הוא בהשגחה פרטית)), ובכל שנה ושנה נשנים הענינים מעין שהיו בפעם הא'ט), צריך לומר, אשר גאולתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר שייכת היא להענין ד"שמש בגבעון דום". וי"ל;
הכח שהי' ביהושע להפסיק את אמירת השירה של נפש השמש — דום מלומר שירה, (שעי"ז נפסק במילא) השתחואת גופו, סיבוב השמש)), שירת המלאכים, הוא ע"י שגילה את מעלת שירת הנשמות על שירת המלאכיםי).
הצעת תיקוןנשלח לבדיקהדיווח על בעיהבלי חשבוןהטמעה באתר אחר