ויאמר ה' אל אברם · ש"פ לך לך, העת"ר
תשיט
כו' וכמ"ש במ"א, וההתגלות בא בדרך ממילא ע"י ריבוי השפעות השכליים וההשגות כו'). וביותר הוא כאשר עיקרו בבחי' התענוג (לא רק בהטוב טעם בהענין שכלי כו') דאז הוא בבחי' תענוג עצמי כו', א"א שיבוא כלל לידי התגלות כו' (ומ"מ זהו כמו שהתענוג העצמי בא בבחי' טעם כמוס ולמעלה הוא בחי' ח"ס שזהו בחי' טעם כמוס לרצון כו', רק שזהו בחי' הפנימיות והעצמי' דח"ס שסתום מצ"ע כו', והוא בחי' מוח סתום המבו' בע"ח שער א"א פ"ג ושער מוחין דצלם ספ"ה והוא בחי' אוירא דבחי' רדל"א אחזי נהורא בהאי אוירא כו' כמש"ש בשער א"א, ועמשנת"ל מפ' קצ"ב עד פ' ר"ח ומפ' רכ"ג עד פ' רכ"ז), וע"כ בחי' הטעם והעונג א"א להתגלות ומתגלה רק הרצון לבד, וכמו עד"מ למטה כאשר א"א לגלות הטעם אומר כך אני רוצה ונראה שאין לזה טעם, ובאמת יש לזה טעם שהוא המעורר את הרצון רק שהוא כמוס ונעלם ומתגלה רק הרצון לבד כו'.
קיצור. ועוד שהוא כמו לבוש המעלים דאית רצון שע"פ הטעם, והוא הרצון שבמדות או שלמעלה מטבע המדות, שהרצון מגלה שיש בזה טעם, ואית רצון שלמעלה מהטעם, ויש בו טעם כמוס שא"א להתקבל מפני שלמעלה מהכלי, או שא"א להתגלות מפני שהעיקר הוא התענוג היינו הטוב טעם שזה א"א להסביר אל הזולת, ובפרט בתענוג עצמי שלמע' מגדר גילוי, ומתגלה הרצון כמו שאין בו טעם כלל, הרי הרצון מחפה על הטעם.
שנא) אמנם יש הפרש גדול בין ב' בחי' רצון הנ"ל דהרצון הבא ע"פ הטעם ה"ה בא בבחי' הגבלה (עם היות שאינו ע"פ טבע המדות והשכל וכמו הרצון בסגופים וכה"ג כנ"ל, מ"מ ה"ה כפי אופן הטעם המחייב כו'), אבל הרצון שלמע' מהטעם ה"ה בלתי מוגבל וסיבת בלתי הגבלה שלו הוא הטעם הכמוס כו', דעם היות שהרצון מצ"ע הוא בלתי מוגבל כנודע, הנה מצינו שסיבת בלתי ההגבלה הוא מצד הטעם והעונג כו'. וכמו גבי רע"ק ששאל משה וכי זו תורה וזו שכרה והיינו הבלתי הגבלה של הרצון באופן נפלא ביותר שאחר גודל ועוצם מעלתו באופן נעלה ביותר יסרקו את בשרו במסרקות של ברזל ותמכר במקולין כו', וזהו רק מצד הטעם והעונג הנעלם שבזה כו', הרי שהטעם כמוס הוא סיבת הבל"ג שלו, ועם בלתי ההגבלה של הרצון ה"ה מעלים ומכסה על הטעם שנראה שאין בזה טעם ועונג רק רצון בלי טעם כו', דבאמת אין אנו יכולים לשער כלל איזה עונג יהי' בזה שעם רע"ק יהי' הנהגה כזו כו', הרי שהעונג בזה הוא עונג עצמי הסתום ונעלם לגמרי והוא הוא דוקא סיבת הרצון הבלתי מוגבל באופן נפלא כזה כו',
ועם בלתי הגבלה שלו ה"ה מעלים לגמרי על הטעם והעונג כו', דהנה הרצון המוגבל ה"ה מגלה את הטעם והיינו שיודעים עכ"פ שיש לזה טעם כו', והרצון הבלתי מוגבל הוא מעלים ומכסה על הטעם כו', וכל שהוא בלתי מוגבל ביותר ה"ה מבחי' טעם ועונג עצמי ביותר כו' וה"ה מכסה ומעלים ביותר על הטעם כו'. וזהו"ע גולגלתא דחפיא על מוחא דהרצון הוא כמו לבוש שמכסה ומסתיר על בחי' מו"ס כו', דהיינו שבאמת יש בזה טעם והוא מבחי' התענוג העצמי בחי' רדל"א דאחזי נהורא כו', והוא סיבת הרצון ומשו"ז הוא רצון הבלתי מוגבל כו', ובזה גופא הוא מכסה על הטעם והעונג כו', וגם בחי' העונג המלובש ברצון ומתגלה על ידו הוא בחי' חיצוני' התענוג
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור