ג

תקופת האמירה ואופנה

[א]

נוהגין לומר פרקי-אבות, פרק אחד בכל שבת שבין פסח לעצרת במנחה. ואומרים לפניו משנת "כל ישראל" ואחריו משנת "רבי חנניא בן עקשיא". ויש נוהגין כך כל שבתות הקיץ (סידור אדמו"ר)

וקצת צ"ע, מדוע בשו"ע (רצב, ו) לא הביא אדמו"ר את מנהג אמירת פרקי-אבות במישרין וכפי שהוא בטור וברמ"א, אלא רק בהבלעה ובדרך אגב, עיי"ש.

בשער-הכולל (ל, ה) הביא מס' כלבו, שהסיום במשנת ר' חנניא הוא "מפני שיש בה סיום נאה". אך רבינו בשו"ע (נד, ד) כתב, שהוא לצורך אמירת הקדיש. וראה להלן שאין נוהגין לומר קדיש בסיום הפרק.

וראה בלקוטי-מהרי"ח (ח"ב עה, ב), שיטות שונות בזמני האמירה: בקיץ ובחורף, מפסח עד שבועות, משבועות עד סוכות, משבת יתרו עד שבת מסעי, מפסח עד י"ז תמוז. ועיי"ש שבלבוש ובס' אגרא-דפרקא מבואר טעם האמירה מפסח ועד עצרת.

והמנהג לומר מפסח עד עצרת - כן הוא במחזור ויטרי בשם מנהג אשכנז וצרפת, ובמנהגים בשם מנהג הגר ופולין.

[ב]

אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע אמר "פרק" כל שבתות הקיץ ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ששמע מאדמו"ר מוהריי"צ ביום אחרון-של-פסח תש"ב. וראה עוד להלן)

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org