אין אומרים תחנון ונפילת-אפים בפסח שני שהוא י"ד באייר (וגם לא "למנצח" ו"תפלה לדוד"). אבל במנחה שלפני פסח שני נופלין (על-פי סידור אדמו"ר. וב'השלמת' ה'דברי-נחמיה' לשו"ע אדמו"ר קלא, ח: יש שמוסיפים שאין-אומרים תחנון בי"ד אייר שהוא פסח שני, ובמנחה שלפניו אומרים. עכ"ל.
אך בסידור האריז"ל חמדת-ישראל נמנה גם 'י"ג באייר במנחה' עם הימים שאין אומרים בהם תחנון. וראה כף-החיים קלא, קא).
מנהג אשכנז לומר תחנון בפסח-שני, והחסידים נוהגים בזה כמנהג הספרדים (ראה כף-החיים קלא, צח-צט). ומובא מנהג זה גם בשערי-אפרים (י, כז) וכ"כ בסידור הרב יעב"ץ. ובערוך-השלחן (קלא, יב) כתב, ש"הוא פלא" שאין חושבים את פסח-שני בין הימים שאין אומרים בהם תחנון. וראה גם באשל-אברהם להרה"ק מבוטשאטש (סי' קלא), בביאור טעם אי-אמירת תחנון בפסח-שני. הרה"ק ר"א מטשכנוב אמר תחנון בפסח-שני, ולא נהג לאכול אז מצה (הגדת ברכת-אברהם).
במנהגי שאר החסידים מצינו שאין אומרים תחנון בפסח-שני שני ימים, בארבעה-עשר ובחמישה-עשר באייר: אמרי-פנחס השלם (אות רצט), מנהגי-קרלין, קונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות עז), לוח 'דבר יום ביומו' למנהג בעלז, דרכי-חיים-ושלום (אות קצא. א - וראה נימוקי-או"ח סי' קלא, ו).
ורבים נוהגים שבפסח-שני אין אומרים תחנון במשך שבעת הימים: אוצר-החיים צאנז (אות שסג), רזא-דעובדא (עמ' קלז), קדושת-ישראל (אות נז), מנהגי-אליק (אות קנד). ובלקוטי-מהרי"ח (מד, ב) הביא, שהרה"ק רצ"ה מליסקא החזיק בידי הנוהגים כך, וגם הגר"ש קלוגר מצא סימוכין למנהג זה.
במנהגי-קומרנא (אות סו) ובילקוט-מהרי"א מזידיטשוב (אות כד), שנהגו שלא לומר תחנון משלהי אדר עד י"ד או כ' בסיון. ובשלחן-הטהור (קלא, כ), שאין אומרים תחנון כלל בימי הספירה. ולפיכך אין בידם מנהג מיוחד לפסח-שני.
וראה גם בס' נטעי-גבריאל (ג, עמ' רס-רסד).
באמירת "למנצח" ו"תפלה לדוד" יש חילוק מנהגים נוסף בכללי זיקתם לאמירת התחנון, ויתבאר אי"ה במנהגי תחנון.