א'רסג

בחי' צורת אדם שנוצר בצלם אלקים, וכמ"ש במד"ר פ' בראשית פכ"א בענין אדה"ר לאחר החטא שעליו נאמר משנה פניו ותשלחהו באיוב סי' י"ד כ', וכ"ה עוד במד"ר שם פי"ב כנגד ששה דברים שנטלו מאדה"ר ואלו הן זיוו חייו כו' זיוו מנין שנאמר משנה פניו ותשלחהו, וכ"ה בזח"ג פ' פנחס דרי"ז ע"ב בענין משנה פניו, וכמ"ש ג"כ ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו תילים סי' מ"ט י"ג ע' מזה פכ"ג דשבת דקנ"א ע"ב פ"ד דסנהדרין דל"ח ע"ב ושם מבואר דקאי על אדה"ר לאחר החטא וכ"ה באדר"ן פ"א, עוד מענין ואדם ביקר בל ילין במד"ר פ' בראשית ר"פ י"א ותוך פי"ב, ומענין נמשל כבהמות נדמו בפ' אמור ר"פ ל"ב ע"פ גם במדעך מלך אל תקלל, לא במדע שנתתי לך יותר מן הבהמה חי' ועוף תהי' מחרף ומגדף לפני, בראתי לך שני עינים ולה שני עינים לך שני אזנים ולה שני אזנים דימיתיך להם שנאמר נמשל כבהמות נדמו, מד"ר ר"פ הברכה מענין ואדם ביקר בל ילין ובקהלת רבה דף קי"ב ב' ע"פ גם במדעך, זח"ג קמ"ג סע"ב ר"ז סע"ב רלח"א בס"פ תרומה בספד"צ רפ"ה, וזשארז"ל בשבת פכ"ג שם שאין חי' רעה שולטת באדם אלא א"כ נדמה לה כבהמה, והיינו שהעוונות פוגמים בצלם אלקים שהוא בחי' יחו"ע ויחו"ת, ואזי כתיב נמשל כבהמות נדמו, שהרי יש לה ג"כ ב' עינים ב' אזנים והיתרון שבאדם הוא הדעת וכיון שחטא הרי נמשך אחר הרע שבעץ הדעת, ועיין סש"ב ספכ"ד שע"ז אמרו יתוש קדמך לומר שהחוטא גרוע ממנו ע"ש הטעם וא"כ קשה מ"ש נמשל כבהמות, אלא ר"ל ע"ד משארז"ל גבי סוטה היא עשתה מעשה בהמה לפיכך קרבנה מאכל בהמה כו' אבל באמת כיון שעשה האדם מעשה בהמה הוא גרוע מן הבהמה כו', ובזהר וישב דקצ"א א' בענין דניאל בגוב אריות לפי שלא נשתנה דיוקנו מבחי' בצלמו בצלם אלקים ע"כ לא שלטו בו האריות יעו"ש וכן משמע בגמ' דשבת הנ"ל, וכעין זה משמע ג"כ במד"ר פ' נח פל"ד ע"פ ומוראכם וחתכם יהי' ארי רואה אותו ובורח כו' ופי' המ"כ ע"ד מ"ש בזוהר וישב כנ"ל, והחוטא נופל ממדרגת אדם ונעשה בבחי' בהמה ממש וגרוע ממנה, וכמ"ש עוד בזהר פ' שלח דקנ"ז ע"ב ע"פ על דברת בני האדם לברם האלקים ולראות שהם בהמה המה להם בקהלת סי' ג' י"ח, וכ"ה במד"ר שם שהרשעי' נמשלו לבהמה כו' מה הבהמה להריגה ואינה באה לחיי העוה"ב כמו"כ הרשעים כו', וע' בפי' הרמ"ז פ' שלח שם, והיינו שארז"ל פ"ק דסוטה ד"ג ע"א אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות שנא' איש איש כי תשטה אשתו תשטה כתיב, וכ"ה במד"ר פ' נשא פ"ט וז"ל וכן רמז משה בתורה על חסרון דעתה שנאמר איש איש כי תשטה אשתו, תשטה כתיב בשי"ן לומר שאינה מזנה עד שיכנס בה השטות הוי כי תשטה אשתו עכ"ל, ור"ל כי פשוטו של מקרא כי תשטה אשתו תט מדרכי צניעות כמו שטה מעליו עבור משלי סי' ד' ט"ו, אל ישט אל דרכיה לבך שם סי' ז' כ"ה, והוא ענין הטיה והסרה, וע"ד שנתבאר בלקו"ת בד"ה שובה ישראל דרוש השני בתחלתו פי' וסרתם ועבדתם אלקים שהוא הסרה מהיות מקבל מבחי' יאר ה' פניו אליך לבחי' אחוריים בחי' אלקים אחרים שנק' כן ע"ש שקבלתם הוא מאחוריים דקדושה והסרה זו היינו ג"כ ע"י שהופך פניו מהקב"ה ורק פנו אלי עורף ולא פנים ובפנימיותו נמשך

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org