א'קמה

א'קמה

[יום ד' טו"ב אד"ר תרנ"א]

ב"ה¹

כבוד ב"ד ידידי עוז הרה"ח המפורסם ונכבד ומרומם בנש"ק י"א כו' מו"ה לוי יצחק² שי'

ת"ל בעד החוה"ש כה לחי

מכתב כבודו מיום ך"א טבת נכון הגיעני במועדו, ולא השבתי לו עד כה, כי קויתי לישועת ה' להשיב כחפצי כו'. וגם עתה הנני עומד בתקוותי להשי"ת, אך לעת עתה לא בא לידי פועל. גם לכבודו ידוע אשר באמת בפנימיות נפשי ממש חפץ אני בטובת חתנו³ ש"ב הרב היקר שי' בטובתו האמיתית, שיעסוק בתורה ועבודת ה' באמת בלי שום בלב[ו]ל כו', ובפרט כאשר אחשוב לי ת"ל זכות בו ע"ד מגלגלין זכות כו'. ובודאי חס אני על איבוד זמנו ח"ו. והוא כלי מוכשר ת"ל לקבל טוב הגנוז מאבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נ"ע זי"ע.

ובתחלת עוררתי אני את עצמי לדאוג לטובתו לעשות מקור מוצא לכסף, ות"ל חפשתי אז ומצאתי מקור⁴ מוצא להסך שהבטחנו לו, אשר גם עתה הוא בקיומו. וגם עוררתי אז⁵ את כבודו בדברים אמיתים כאשר עם לבבי.

והנה מקור המוצא⁶ שמצאתי הוא איזה סך שהנחנו לקרן קיימת והפירות מזה קרוב לסך מאה, ופעלתי שיהיו הפירות על חפצי הנ"ל. ובעבור איזה משך זמן הלוינו לאחד את הקרן על זאלאג⁷ באופן שיהי' הקרן והפירות קיימים, וכן הוא שהן בקיומן. אך האיש הנ"ל צריך לשלוח את הפירות לנו, וקשה מאד להוציא משם מפני איזה סיבות. ויאמין לי כבודו אשר גם הסך ששלחנו עד כה לא קבלנו עדיין מהפירות הנ"ל. וכמה מכתבים כתבנו להאיש הנ"ל אודות זה, וסוף הדבר לבוא אי"ה.

אך שניתן עתה משלנו על החשבון הזה, אם הי' כשנים קדמוניות⁸ לא הי' שום דבר מזה (וכאשר כתבתי לעיל אשר כל מה ששלחנו הי' קודם שקבלנו אנחנו את המעות ועוד לא בא לידי גוביינא בשלימות), אך ידוע צוק העיתים אשר נגע בכל אחד ואחד ממש, ואי אפשר לעשות אבאראטין⁹ כאלה בזמן הזה. וכאשר אחיו ש"ב הרמ"ד¹⁰ שי' רואה עתה מצב אחב"י במדינתינו בשפלות המסחורים והעדר הפרנסה ה"י, וכקטן כגדול כל אחד ואחד דואג על פרנסתו בפועל ממש. ירא ה' בעניי עמו ויושיעם למען שמו ויעלה קרנם מעלה מעלה, אכי"ר.

ומזמן לזמן הנני מצפה שיתקבלו המעות הנ"ל ואשלחם אי"ה תיכף ומיד.

בדבר החוב¹¹ החמישים, באמת לא ידעתי שאני צריך לשלוח עוד חמישים עבור הכי"ק, ולפלא גדולה בעיני איך נתן עבורם סך כזה, כאשר ביארתי לאחיו ש"ב הרמ"ד שי', אך מכל מקום עלי לסבול את הסך הזה ולא לגרום היזק ח"ו. אמנם לפי העת הזאת הוא מהנמנע. ומה אעשה, הכל מה', ואין בכוחי לדבר בזה. ורק אחת אומר, יעזור לי השי"ת כאשר עם לבבי, תקוותי אשר אי"ה בל"נ אתרוץ הכל.

בדבר הדודאים¹², באמת הם דבר הפלא ופלא, ואני לא אקנה אותם. מצד הסגולה שבהם לדעתי אינו שייך כאן, ולא אעשה ענינים כאלה (עמ"ש מזה בזח"א דקנ"ו ע"ב¹³). ומצד האנטיק¹⁴ שבהם, אחשוב אשר יכולים ליקח עבורם סך נכון, וכן כתבתי לאחיו ש"ב הרמ"ד שי', אשר באיזה מוזייעם שמחפשים דברים נפלאים אחשוב שיקבל עבורם סך גדול. ולעת עתה הם נמצאים אצלי, וכשיבוא אי"ה על חג הפסח אמסרם לו.

ולדעתי לפי הנראה יצטרך ליסע לטריעסט בדבר האתרוגים¹⁵, יראה אותם בויען. ושמעתי מאחי שי' אשר במאסקווא יש אחד שמחפש אנטיקן, והשערתו שיתן עבורם סך גדול.

ואת הסך 25 רו"כ יקבל בוין, ואין לו למהר בזה.

סוף דבר, אני חפץ בנפשי ממש בטובת חתנו ש"ב יקירי שי', ואין לי להאריך בזה. והנני משתדל שיבואו המעות לידי גוביינא, ואשלח אי"ה תיכף ומיד. ולעת עתה הנני בתקוותי להשי"ת, הוא יעזרינו אי"ה לעשות הכל כחפצו.

ואבקשם להזכירינו על מקומות הק' שיעזרינו השי"ת בכה"פ ברו"ג¹⁶ כו'.

זה ערך חמשה שבועות שלחתי לכבודו (ע"ש ר"ח שמערלינג) סך 51 רו"כ מעות צדקה לחלקם כפי הרשימה ששלחתי שמה, בטח נתקבל.

אחיו ב"ד הרמ"ד שי' לא עשה מאומה, כל החורף הי' סביבת צערניגאוו וראהצאוו¹⁷, ובב' המקומות לא פעל מאומה ולא עסק בעסקו. ה"י עליו ויעזריהו בכל הצטרכותיו הרבים.

ומכל מקום בדבר מסחור האתרוגים אחשוב אשר לשנה הבאה לטובה (היינו שנה זו) יהי' אי"ה מסחור, ובשנה העברה כמה העדר ידיעה גרם להם היזק, והספרדי לא נהג איתם בנאמנות כנצרך, וגרם היזק¹⁸ לו ולהם. וכשינהיגו את המסחור בהשכל ירויחו אי"ה.

ויקבל החוה"ש והברכה מאדה"ש ויחוג את חהמ"צ הבע"ל בדיצה ובכשרות כאוות נפשו ונ"ד ד"ש באה"ר תכה"י

שד"ב

כב"ב יחי' ב"ה בחו"ש ופב"ש הטוב.

יגלה אור

נכתב בערך בשנת תרמ"ט.

הקדמה. בעת ההיא בשנות תרמ"ח-נ', הציע הרש"ז כי יעשה מסחר עם אתרוגים מאה"ק, והוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק הלוה לו סך שלש מאות רו"כ, מה שלא הי' לו לכ"ק אאמו"ר הרה"ק מאומה אז, כמבואר ברשימותיי, אשר בשנת תרמ"ט הי' מצב כא"ז הצדקנית ובני' בדוחק גדול. ולוה הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בשנת תרמ"ז מאחד שלש מאות רו"כ ע"מ לשלם במשך שתי שנים.

בעמל רב שילם הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק את ההלואה, והרש"ז עשה מסחר וקנין עם ספרדי א', וגם אביו הרמ"ד השתתף בזה. וכמובן אשר אבדו גם חלק מהקרן.

בעת ההיא באו מכתבי הרל"י בתוקף עוז – כאורח בני מערבא¹⁹ – אשר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק מחוייב ומוכרח לעשות הכל בשביל לעזור ולתמוך את הרש"ז.

גם לכבודו ידוע – בלב[ו]ל: והראי' שעשה דבר כזה שבשעה שאין לו מאומה לוה הוא סכום גדול כזה, ע"מ לשלם במשך שתי שנים כנ"ל, בשביל ללוות לרש"ז.

ובפרט – זכות: כי משך שנה תמימה למד עמו²⁰, והי' מתעסק עמו להורותו בעניני עבודה כנ"ל.

ומצאתי מקור – בקיומו: הוא ע"ד הפרס חדשי הקצוב כמבואר לעיל²¹.

איזה סך שהנחנו לקרן קיימת – מאה: כאמור, אשר גם בחלק זה הי' מונח קרוב לה' אלפים, לבד ג' אלפים אשר היו גמ"ח על משכנות, כאמור לעיל, בלא שום ריוח. אבל בידעו היטיב טבען של בני מערבא, לכן תפס לשון מועט.

אם הי' כשנים קדמוניות: וכנ"ל, שהי' המצב אז כבד מאד. חלק גדול מהעזבון נאבד, וכבר עשו עסקים גדולים בקנין ומסחר, ואבדו ממון רב, כמבואר במקומו.

בדבר החוב – אתרוץ הכל: ביאור: כנודע אשר בני ביתו של הרה"ק הרה"צ הרה"ח ר' משה בן כ"ק רבינו הגדול, נסעו לאה"ק ת"ו, ונודע לכ"ק אאמו"ר הרה"ק כי אצל נכדיו יש כתביו, וביקש את הרל"י אשר הוא יקנה אותם עבורו, והרל"י כתב אשר הם מבקשים מאה רו"כ עבור כל הכתבים.

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק כתב איזה פעמים בענין זה, להפחית הסכום, ולבסוף הסכים על הסך מאה רו"כ²², והשיג סכום זה בהלואה למען לשלוח להר[ל"י]. ומשך שנה תמימה שלם מעט מעט עד אשר שילם את ההלואה.

וסוף דבר הי' כי הרל"י הוסיף עוד חמישים, כנראה זה הי' לעצמו, שכר טרחה²³.

כמה צער ויסורי הנפש נקראים בהתיבות האלו, אמנם לפי העת הזאת הוא מהנמנע, ומה אעשה הכל מה', ואין בכוחי לדבר בזה.

בדבר הדודאים באמת הם דבר הפלא ופלא, ואני לא אקנה אותם, מצד הסגולה שבהם, לדעתי אינו שייך כאן ולא אעשה ענינים כאלה (עמ"ש מזה בזח"א דקנ"ו ע"ב):

משנת תר"מ, אחר שנולדתי, הי' כ"ק אאמו"ר הרה"ק חלוש בבריאותו. הסיבה הראשונה היתה דבר הקריאה לצבא²⁴, ואח"כ הסתלקות הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק, פעל עליו רושם גדול בבריאותו, וכה הי' חלש, עד כי בשנת תרמ"ח כתב צוואה²⁵. ואח"כ הוטב בריאותו. כל הרופאים הגדולים חשבו אשר חלישות בריאותו אינו נוגע לענין לידה, ובכל זה לא נולד להם שום ולד, בלעדי.

הר[ל"י] בהיותו בליובאויטש, וידע ע"ד מצב בריאות הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, התענין בזה מאד, וכאשר השיג לקנות דודאים קנה אותם ושלחם לליובאוויטש להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק.

דודאים: כתב הראב"ע ז"ל, והם על צורת בן אדם כי יש להם דמות ראש וידים.

אנכי ראיתים, ואלו שהיו בליובאויטש, הם כמו חתיכת עץ בערך רבע ארשין²⁶ אורך ומעט פחות רוחב, מעבר אחד לא הי' ניכר התמונות כ"כ, אך מעבר השני הי' כתמונת איש ואשה בכל מבנה גופם וביניהם כעין תינוק או תינוקת. וריחם כריח בושם חזק.

מה הי' אחרית הדודאים האלו לא אדע, רק זאת ידעתי כי הוחזרו להרל"י ז"ל.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org