א'רלד

א'רלד

ב"ה¹ יום ה' ב' אדר אעת"ר לפ"ק

ויעזבאדען

כבוד ידי"נ הרה"ג המפורסם בתורתו וצדקתו יראת ה' אוצרו מו"ה מיכאל הכהן² נ"י וכו' כש"ת אבד"ק פולדא והגליל

אחד"ש מעכת"ר³ יחי'.

מכתבי כת"ר נכון הגיעני. לא כתבתי עד כה, מפני שאי אפשר שלא לדבר בעניני הקהלה דפה, ולא רציתי לדבר נגד רצון כת"ר יחי', ועתה כאשר מוכרח אני לדבר בענין הזה, יסלח לי כת"ר על דברי.

לפי דעתי יותר מלדאוג על הקיום החמרי של הקהלה, מוטל החובה לדאוג על עניני הכשרות שלה, אשר העיר הזאת עזובה היא הרבה בענין הזה, והאהבה והידידות לא תכסה על המגרעות בעיקרי ענינים האלו, יהי' הרב נ"י צדיק ויר"א באמת, כאשר יעידון כל הרבנים יחיו, אין לכחד אשר איננו משגיח כדבעי על עניני הכשרות (התורה העידה על נח אשר איש צדיק תמים הי' בדורותיו, ומ"מ תפסו עליו חז"ל⁴ על אשר לא הגין על דורו כו'), ואני כבן מדינה אחרת הבא לכאן בשביל הקור⁵, אם עלי להתערב בענין הזה, ביותר עלי לדאוג עבור בני גילי הבאים לפה החפצים להיות בטוח בכשרות, ומהם רבים היודעים שאינו כל כך כדבעי, ויש שעושים הסכם בעצמן ומה יעשה⁶ כו', ויש שמענים עצמן. חפץ אני גם בקיום הקהלה, אבל ענין תקנת הכשרות וקיומה קדום אצלי, ובצירוף זאת דוקא תהי' קיום הקהלה, ועל כן כל זמן שלא נעשו תקנות הדרושות לעניני הכשרות, לא אוכל לעשות דבר רק בשביל קיום החמרי של הקהלה, וכאשר יעָשו התקנות, יהי' ממילא גם קיומה החמרי.

אנשי הח' ת"ת, אינני יודע אם כולם כוונתם רק לשם שמים, אבל תביעותיהם צודקות המה, אחד מהם שהי' אצלי שבוע זו הגיד לי בחום לב בתוך הדברים הרבים "מה פשעי כשאני רוצה שיהי' לי פה בשר כשר, ושאני רוצה אשר בני יהי' לו מורה הגון, כי זה האיש [כל] יום טרוד בכמה דברים ואינו יכול ליתן עצמו אל הלמוד כנצרך להיות", ומה אענה לו אני על דבריו אלה. ורק אחת אמרתי לו שיהי' על זה שני אנשים משגיח, בפני עצמו ומורה בפני עצמו, באשר לפי דעתי משגיח בנקל יותר יהי' להשיג מבני פולין מארץ גאליצי', וההשגחה תהי' אי"ה בטוחה יותר. ומורה ישיגו המוכשר לזה שלא יהי' מקושר עם ההשגחה, והוא מוסכם על זה, אבל בעצם הענין אי אפשר לי להגיד דבר על תביעתו הצודקת.

גם מעכת"ר יחי' בדברי אתו בעניני הקהלה דפה הסכים בדעתו הט' שיש חששות בעניני הבשר כפי המתנהג פה ... יש אופנים איך לתקן אי"ה כל הדברים, וגם הכסף הנדרש על זה לא יחסר, והכל יבוא אי"ה על מקומו בשלום ... ולפ"ד הרבנים החרדים לדבר ד' הסמוכים אל המקום הזה ... עליהם החובה מוטלת להתעסק בתקנות העיר הזאת בקיומה הרוחני ... ויהי' להם בזה זכות גדול שיהיו ממזכי הרבים הן מאנשי הקהלה והן מהאורחים הרבים הבאים לפה.

וכן בדבר המקוה, עם היות שהרב הזהיר על זה שהשומרת תהי' בעת המילוי, מכל מקום לפועל אומרים שאינו כן ... וכאשר מקוה שביד נכרי צריך שמירה יתירה⁷ אפי' בחשש רחוק (ועוד הפעם אגיד בשמם, שהם אומרים שבעת הסעזיאן יש עתים שיש דוחק במי קאך ברונען ... ולהבדיל הנכרי אומר שיש לעולם די במי הקאך ברונען ואינו חסר להם בשום פעם), הי' נכון לפי דעתי שיהי' החדר נעול, והמשגיח שיהי' על הבשר יהי' גם כן השומר של המקוה (שבלאו הכי יותר טוב שיהי' איש ולא אשה), והמפתח יהי' אצלו.

ועומק המקוה גם כמו שהוא עתה אינו מגיע לשיעור זרת למעלה מטיבורה, ולשחות אי אפשר בהמקוה (ואצלינו הנהיג רבינו בעל השו"ע נ"ע⁸ טבילה כדג אם כי המקוה עמוק, כי כבד הדבר שיהי' השיעור הנ"ל לכולם, ועתה בשערות הארוכות⁹ החשש ביותר).

ובדבר המנין, אם יהי' פרנסים הרצוים, והיינו שינהיגו את הקהלה במתינות ובסבלנות הראוי' שכל בני הקהלה יהיו שוין אצלם, ואשר יפעלו לטובת השגחת הענינים, הרי אז לא יהי' מהמנין הזה שום גירעון אל הקהלה. ובכלל אי אפשר ואינו נכון כלל להטיל גזירות על האורחים הבאים לפה, די להם השפלות שהי' להם עד עתה ממנהיגי הקהלה, שעם היות רוב חיותה של הקהלה הוא מהאורחים, לא היו מתחשבים עמהם כלל, ועוד היו מעיקים להם בעניני התפלה. ובהיותי פה לפני ב' שנים¹⁰ התאוננו לפני האורחים וספרו כמה דברי מיצרים שהי' להם מצד הקהלה, ועתה כמו שאפו רוח מרווח, ובודאי האורחים הבאים מדי שנה בשנה זה משך כמה שנים נשאר אצלם קפידה משנים הקודמים על המנהיגים, וממה נפשך אם הקהלה צריכה להם, תמשיך אותם אלי' בריצוי ובנחת לא בגזירות וביד חזקה, ובפרט אשר הכל תלוי בהתיקונים הנדרשים.

מידידינו הג' הנכבד רש"ג¹¹ נ"י אין לי ידיעה אם יהי' פה בימי הפורים¹² הבע"ל, ואם יהי' אמסור לו אי"ה מכתב כת"ר יחי', ואם לא יהי' אשלחהו אליו אי"ה.

ויתברך כת"ר מבעל הברכות בכה"ט בגו"ר¹³ ויראה פרי טוב בעמלו הרב לטובת הכלל, וישבע עונג ונחת מכל אחינו בני ישראל בכל פרט ברו"ג כחפצו הט' וכחפץ ידידו עוז המוקירו ומכבדו כרום ערכו הנעלה ודו"ש מלונ"ח תכה"י

שלום דובער

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org