ממה שכתבו1 הראשונים והאחרונים בפי' משנה הנ"ל דהאמה היא מי גשמים פחותים ממ' סאה. הרי דפשוט אצלם דמהני השקה במים שאובין.
וצ"ע איך אפשר שלא יהיה בהאמה מ' סאה, שהרי ודאי מיירי שהבור מחזיק מ' סאה, באופן שכשיצא מילואו ועוד יהי' מקוה כשרה, ואם כן בהכרח שיהי' בהאמה יותר ממ' סאה. ואפשר הכוונה שאין בה מ' סאה במקום אחד, וכמו חרדלית2 שהן מים היורדים מגובה ההר, שאפילו יש מתחלתן עד סופן מ' סאה אינם מטהרין עד שיהי' במקום אחד מ' סאה, וכדעת ב"ה במ"ו דפ"ה3. ולפי שאינה מטהרת בעצמה אינה מטהרת גם כן מי הבור בהשקה.
אמנם לפי זה מה הוצרכו לומר שאין בה מ' סאה, תיפוק לי' שאינו מועיל השקה מפני שהיא זוחלת ואינה מטהרה בזוחלין4. ואפשר זהו באמת כוונת הרע"ב מ"ש כגון מי גשמים שבאים מן המדרון. דלדיוקא של התוספות יום טוב בשם הכסף משנה5 הי' מספיק לומר שהיא מי גשמים. ומה שכתב שבאים מן המדרון, הכוונה דלכן אינה מטהרת בהשקה6. ועל פי פשוט מה שכתב מן המדרון הוא שעל ידי זה נכנסת ויוצאת7. מכל מקום יש לומר גם כן בזה כוונה הנ"ל (ומה שצריכים שתהא נכנסת ויוצאה, נראה דאם לא כן הרי זה באופן ששוטפת את הבור, ואז נשארים השאובים בבור, והוא בפסולו עומד).
ונראה8 שאחר שלפי החשבון יצאו השאובים הרי זה מקוה כשר גם כשהאמה נכנסת ויוצאה. אחר כך ראיתי שכן כתב התוספות יום טוב פ"ה מ"ה ד"ה ונוטפין. אם כן הרי זה לכאורה ראי' להדין שבשו"ע סעי' נו"ן, והרמ"א מחמיר שם. וכל שכן באופן הנ"ל.
*
צ"ע9 דזה שייך דוקא כשנהנה בחליפין אבל שיעשה להכשיל אין חוששין10, וכמ"ש בגר"א ס"ק י"ב, והוא מהש"ך11.