(יג) קודם בישולה

(יג) קודם בישולה.

משום שהכבד יש בו ריבוי דם ואינו יוצא על ידי מליחה, כפירש"י דלעיל¹.

ואפילו נתבשלה לבדה אסור², משום³ דאיכא מאן דאמר בגמרא⁴ שלוקה (מבושלת הרבה) אוסרת ונאסרת (שאחר גמר פליטתה חוזרת ובולעת⁵), ואנו אין בקיאין בשיעור שלוק⁶. ולפיכך כתב הרי"ף⁷ דלא שרי למיכל כבדא שליקא אלא בתר דמטוי ליה.

וכתוב בהגהות שערי דורא⁸ דאם אירע שהורה המורה כר"ת להתיר הכבד עצמה אפילו בלא מליחה [(]וכן אפילו הבשר שעמו על ידי קריעה ומליחה), שרי ולא מהדרי' עובדא (תורת חטאת⁹, ש"ך¹⁰, בשם רש"ל¹¹). והט"ז¹² כתב דאם נמלח הכבד כדינו (על ידי קריעה), יש להתיר אפילו הבשר שעמו, אפילו לא נעשה מעשה על פי אותו חכם, אלא שיצא הוראה מפיו להיתר דאחר שנמלח הרי הוא כשאר בשר כר"ת, אבל אם לא נמלח כדינו, אלא שנתבשל בלא מליחה אפילו לבדו, אין להתיר ע"פ הוראת חכם, אלא אם כן נעשה גם כן מעשה על ידו וחלה הוראתו (משום דאין אנו בקיאים מהו שלוק ומהו מבושל). (גם הש"ך בשם התורת חטאת חילק ביניהם).

וכבד שכבוש במים מעת לעת, הרי הוא כמבושל, ואסור אפילו הכבד עצמו¹³, לפי המנהג שכתב רמ"א (צמח צדק¹⁴, מנחת יעקב¹⁵). והפרי חדש¹⁶ כתב דאין להחמיר כלל לאסור הכבד עצמו, דאפילו בשלוק העיקר כמ"ד בגמרא דמותר, ולא דיינו שבאנו להחמיר בשלוק, וגזרינן נמי במבושל אטו שלוק, אלא שבאנו להוסיף לאסור גם הכבוש, דגרע אפילו מסתם מבושל. ויש לסמוך עליו בהפסד מרובה (סולת למנחה¹⁷):

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org