אגרת ו'יד

שלום וברכה!

[כ"ה טבת תשי"ח]

במענה למכתבו מכ' טבת, לפלא גדול אשר כנראה פעל עליו המענה שלי לנמיכת רוח, אף שבודאי ידוע לו ציווי הבעש"ט בהנוגע לאהבת ישראל, וכפתגם רבנו הזקן, אשר ואהבת לרעך כמוך כלי לואהבת את ה"א, וידוע המענה על השאלה שלו מה קודם. והרי אין לפעול באהבת-ישראל יותר מכמו בשטח החינוך על טהרת הקדש. ובפרט אלו שמאיזה סיבה שתהי' היו בצבא, שיחס מיוחד אליהם מילדים/ות, כנראה במוחש.

ותקותי חזקה שיכיר שנמיכות הרוח בא פון דעם "קלוגינקען" ולא מהענין ח"ו. ובמילא יש להלחם בזה בכל התוקף, כיון שהוא הוא הדורין מארקא שכל מטרתו לעשות סווארקא, וכנגון הידוע של חסידים.

במ"ש אודות בקור כאן, בודאי שאין מופרך ח"ו הדבר. אבל מהנכון שיבוא לכאן ברכוש (ולאמיתו של דבר יהי' זה רכוש גדול). ז.א. בשעה שתהי' כבר פעילות בחינוך האמור ע"י התעסקותו בזה משך זמן. ועוד זאת - שאז נסיעתו וביקורו כאן הוא לא רק בהנוגע לעצמו, כיון שלוקח אתו עמו את הילדים, אף כי לא בגופן אבל מרוחם. ופשיטא שבחזירתו ישפיע גם על גופן. משא"כ בשעה שאין עדיין כל קשר בינו ובין התלמידים בעתיד. והלואי שכל אלו שנסעו בעבר לכאן וכל אלו שרצונם לנסוע עתה - מכירים היו האמת והחילוק הכי גדול בנסיעה בשני האופנים האמורים, ופשיטא שברשותו לפרסם ענין וגם בשמי, אף שלפעמים בענינים פשוטים צריכים לבאר ולהסביר ועדיין - אין בטוחים בקליטת ההסברה והמסקנא.

Kehot Publication Society · commercial