Addenda - education 3

(ממכתב כ"ט אייר תשי"ח)

383ב) אם הנ"ל הוא בנוגע להיחס מצד כל אחד, על אחת כמה וכמה שהמדובר במחנך הרואה בזה תפקיד נפשי ועבודתו בחינוך ומטרתו היא שהמחונך יתאים למלוי תפקידו, כמאמר חכמינו ז"ל במשנתם, אני נבראתי לשמש את קוני, והרי קוני הוא אין־סופי, שמזה מובן ג"כ שככל שיהי' השימוש בשלמותו עדין נשאר מקום להוספה ושלמות יותר ועד אין סוף.

שעל פי זה מובנת גם כן הודעת חכמינו ז"ל, תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר ילכו מחיל אל חיל. מדייק המאמר שהמדובר בתלמידי חכמים אמתיים, ואפילו במדרגתם כמו שהם בעוה"ב ובמדרגה הנקראת שם בתורת אמת בשם „חיל", בכל זה ילכו מחיל אל חיל שלמעלה הימנו, וגם שם לא ימצאו מנוחה, כי ישתוקקו לחיל גבוה יותר וכו'.

ג) ואמרו חכמינו ז"ל נפש אחת בישראל היא עולם מלא.

המורם מצירוף כל הנ"ל הוא, אשר ככל שיהי' החינוך במקום פלוני טוב, באם יש תקוה שבמקום שני יהי' החינוך לשימוש הנ"ל נעלה יותר (בין בכמות לימודי הקודש בין במיעוט שימת לב ללימודי חול או שאינה נדרשת כלל מפני שאינם נלמדים שם כלל, כך שהסיכויים גדולים שם יותר להצלחה בכיוון הרצוי הנ"ל), הרי בודאי מחובתם של כל אחד ואחת להשתדל שהמחונכים ילכו מחיל אל חיל, מחינוך טוב לחינוך משובח יותר.

בודאי שלא יקפיד כ' על הכתוב לעיל, אלא שלדעתי אין זה מספיק, כי ביכלתו לא רק לקבל את האמור בשמחה, אלא אדרבה לסייע שיהי' סדר זה, כלומר התשוקה ללכת מחיל אל חיל, גם אצל התלמידות שמפני איזו סיבה שתהי' לע"ע אין רצונן בכך, או שגם אין ביכולתם מסיבות תלויות בהן או בלתי תלויות בהן, שלכן לכו"כ בנות יעצתי והוריתי שתמשיכנה למודיהן במוסד של כ'.

מעין האמור, ומעשה רב, שאיקלע לידי לפני שנים אחדות (ושמחני ביותר), אשר בשיחתי עם אחד מראשי ישיבות . . באה"ק ת"ו שאלתיו בנוגע לחינוך בניו, וענני בפשטות שהם לומדים באחת הישיבות הגדולות הליטאיות. ועל שאלתי איך זה מתקבל על הורי התלמידים שבישיבתו שהוא אומר בה שיעורים בהתלהבות וכו', ענני איש שיחי — וג"כ בפשטות — שישנם כאלו שלעת עתה עכ"פ ישיבת . . היא השיא שלהם שיכולים להגיע אליו, ובעצמו מכריז ומודיע גם במחיצת . . שכל עניני יהדות אין־סופיים, וכמו שצריך להיות שמח בחלקו בענינים גשמיים, כך על כאו"א להשתוקק ללכת מחיל אל חיל בענינים רוחניים, על אכו"כ בנוגע לחינוך.

בכבוד ובברכה לבשורות טובות

(ממכתב ט"ז אדר, ה'תשל"ה)

384נעם לי לקבל מכתבו מבשר טוב וברכה, אשר סידרו את בנם . . . שילמוד לימודי קדש כל היום כולו, ולקח חלק בסידור מחלקה בזה, שבמילא נעשה זה ג"כ ענין דזכות הרבים, שע"ז כבר פסקו רז"ל שזכות הרבים תלוי בו, ועיין באגה"ק — סי' כ"א — של רבנו הזקן בעל התניא — פוסק בנסתר דתורה — והשו"ע — פוסק בגלה דתורה — אשר ענין העקדה עצמה אינה נחשבת כ"כ לגבי הענין שאברהם אבינו עשה זאת בזריזות נפלאה להראות שמחתו וחפצו למלאות רצון קונו ולעשות נח"ר ליוצרו, עיי"ש, ומובטח הקב"ה לקיים הבטחתו בתורתנו תורת חיים, אשר הנהגה כזו הרי ככתוב באגה"ק שם מגינה ומצילה בפירותי' בעוה"ז כו'. והרי גם בענין הנ"ל נעשה הדבר פעמים רבות, כי בכל יום ויום שילמוד בנם שי' לימודי קדש באותן השעות שהי' עלול ללימודים אחרים, הרי נעשה הדבר עוד הפעם, שבמילא גם על זה חל הלימוד ותוספת ברכה הבאה לפי רוב המעשה, און השם יתברך זאָל העלפען, אייך ביידען, דעם טאטען מיט דער מאמען, צו ערפילען זייער הארץ פארלאנג בקרוב ולבשר טובות תכה"י.

ר

מובן מעצמו שברשותו להראות מכתבי זה, או למסור תוכנו, לכל אלו שכבר עשו כמוהו, ועאכו"כ לאלו שעדיין לא בחרו בטוב האמיתי, ובמילא לא בא אצלם הנ"ל בפועל, והרי חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם, ובפרט כשיוסיף בזה דברים היוצאים מן הלב — שנכנסים אל הלב. והשי"ת יצליחו להיות שליח טוב גם בענין נעלה זה.

(ממכתב ח' מ"ח, תשט"ו)

לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מט"ו סיון, בו כותב אשר בעוד חדש רוצה לחזור ל . . .

ואף שלכאורה אינו שואל עצה בזה, בכ"ז מנצל הנני ההזדמנות לעורר שלדעתי, באם יש אפשריות, כדאי במאד שימשיך בבקורו באה"ק ת"ו. לכל הפחות, עוד איזה חדשים, בערך עד תקופת חג הפסח הבע"ל או עכ"פ עד לחדש שבט, שאז, כמדומה, ב . . . מתחילה עונת לימודים חדשה, ובמשך חדשים אלו — ילמוד בישיבה בה לומדים רק לימודי קדש כל היום. והעיקר שישתדל להיות בפנימי' שלה, ז. א. באוירה של ישיבה כל היום כולו. והרי דוקא שנים אלו דגיל שלו הם החשובות ביותר לעיצוב דמותו של האדם למשך כל ימי חייו. ועוד, וגם זה עיקר חשוב ביותר — לביסוס וחיסון נגד הרוחות המנשבות בעולם, שדוקא בתקופתנו זו נושבות כמה רוחות בלתי רצויות, וביחד עם זה די תקיפות, וק"ל. ואף שמובן ערך וחשיבות התפקיד שרוצה למלאותו ב . . . עבודה בשטח חינוך מסורתי, הנה — הכנה יותר385יסודית להאמור, בודאי שתשתלם פי כמה, בתוספת יעילות בהשפעתו, נוסף על התועלת לעצמו. והרי בודאי למותר להדגיש, שהשפעת החינוך יותר מאשר תלוי' היא בידיעות המורה, תלוי בהשקפת עולמו בהתמסרות שלו לתפקידו בתור מחנך ומדריך וכו'. והרי דוקא בנקודות אלו, השפעת אוירה של ישיבה, ומה טוב חדורה אור וחום חסידותי — חשובה ביותר וביותר . . .

(ממכתב כ' סיון, תשי"ט)

. . . עד עתה נתעכבתי להעיר על הבא לקמן, אבל אינני רואה רשות לעצמי להשתמט מלכתוב עתה עד"ז. והוא — במכתבו הקודם הזכיר כמו בדא"ג, אשר בנו שי' לומד במוסד פלוני, — והנה אף כי אין מוכרים לי תנאי הלימוד במוסד שמזכיר, הנה בודאי, כפתגם הידוע, צו גוט קען מען שטענדיג צוגעבען. והרי כמה מוסדות חינוך בגיל שלו באה"ק ת"ו, ששם לומדים רק לימודי קדש וחדורים יראת שמים, ובהם גם כאלו שחדורים גם אהבת השם, ז. א. חסידותיים. ולכאורה הרי כל עסקן בשטח החינוך — עליו לכל לראש להראות דוגמא, שאין להסתפק בחינוך לחצאין ולשליש וכו'. ובפרט בהביא בחשבון השפעת הרחוב וכו' וד"ל. והוא ע"ד החילוק בדין, בין טופח ע"מ להטפיח לטופח סתם.

תקותי שביום הבהיר י"ט כסלו התועד בסביבה מתאימה, ז. א. שמה שכותב ע"ד התכנית לי"ט כסלו, הביאה בפועל והעיקר — באופן שיהי' רישומו ניכר במשך כל השנה, שהרי יום זה הוא ראש השנה לדא"ח (כידוע אגה"ק של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, נדפסה בהיום יום י"ט כסלו), וידוע הדיוק „ראש" ולא תחילה כי ממנו המשכות לכל ימי השנה ע"ד ההמשכה מראש לכל האברים.

בברכה לבשו"ט בכל האמור

(ממכתב כ' כסלו, תש"כ)

. . . כותבת אודות בעיות בנה הבכור שי', ואיך להשפיע עליו וכו',

והנה מובן שאין כללים קבועים במצב כגון זה, כיון ששונה הוא מאחד לחבירו, שאין דיעותיהם שוות ואין תכונות נפשם שוות. וכן תלוי בעד היכן הגיעו הדברים בהתדברות שבין שני האישים, אבל הצד השוה בכל מצב שיהי', שבדרכי נועם ברוב386המכריע מצליחים יותר מאשר בשיטה ובדרך הפכית. ועוד שכריכת שני ענינים ביחד, נשואים וחיים דתיים, כוונתי לשנות השקפת עולם של הצד השני ביחד עם נשואין עמו הרי זה קשה ביותר. ועכ"פ — מוכרח שתתנהג בהנהגה דתית בחיי היום יומים משך זמן לפני הנשואין, בכדי שתדע עכ"פ את הנטל שבדבר, והקישויים שבזה שלא הורגלה בזה מלפנים, ובסגנון חז"ל אין אדם מקנה ומתחייב בענין שאינו יודע מהותו וטבעו.

בעת רצון יזכירו את כל אלה שכותבת אודותם — על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מתאים לתוכן כתבה. ויהי רצון שתבשר טוב בהנוגע לכאו"א.

ועלי החובה להעיר, [אף שבלתי נעים זה, ובפרט שכבר רמזתי אודות זה במכתבי לפנים לבעלה שי', והוא], שתופעה האמורה וכן עוד זו כגון שהזכירה במכתב, קרוב לודאי שזה תוצאה מהמצאו בבתי ספר חינוכים שלא לפי המקווה ממנה ומבעלה שי'. ולצערנו — בטבע האדם ורגילה ביותר השגיאה — שכשמקוים מילדים רמה ידועה בהשקפת עולם ובהנהגתם דתית, מחנכים אותם באופן, וכמעט בהקפדה, שלא יבואו לרמה יותר גבוה ועאכו"כ לרמה יותר גבוה מאשר מעמד ומצב ההורים. ואין מביאים כלל וכלל בחשבון — שאם בגיל העמידה מתקיים האדם במעמד דתי במדה מסוימה — הוא רק הודות לזה שבימי הנערות והבחרות עמד ברמה יותר גבוה, שאז אף (שלפעמים מסוימים) שקושי החיים ומלחמת החיים (והסביבה ג"כ) הפחיתו את רמת ימי הבחרות, נשאר עכ"פ ברמה דימי העמידה. שמזה מובן — שהאיש שבימי הבחרות יעמוד ברמה מופחתה — הרי טבעי שלאחרי איזה שנים ירד ממדריגתו וימצא בדרגא למטה מהמקווה.

המורם מהאמור — שכשהי' ברצונם (שלה ושל בעלה שי') שיראת שמים בפועל של ילידיהם תהי' בשווה ליראת שמים שלהם, צריכים היו הילדים להתחנך במוסד חינוך הדורש מתלמידיו אותה מדת היראת שמים שדרשה מאביהם הישיבה תומכי תמימים, אבל כשמתחנכים הילדים במוסד חינוך כהמוזכר במכתבה, שכפי השמועה דרגת היר"ש הנדרשת בו — היא פחותה בכמה דרגות מאותה מדת היר"ש שדרשה ישיבת תומכי תמימים ודוגמתה, הרי מה פלא כשיורדים לדרגא שלמטה מזה ויש אפשריות למאורעות אלו שכותבת.

מובן שאין כוונתי להטפת מוסר כ"א בהנוגע לשאר הילדים — שיחיו — שלהם שעדיין ברשותם הם, שפשוט שצריכים ללמוד ולהתחנך בד' אמות של מוסד כזה הדורש מתלמידיו מדת יר"ש שלימה, ואז יש לדרוש ולקוות מהילדים כל עניני התורה והמצוה, כיון שההורים נתנו להם כל האפשרית לזה ומעולם לא נמצאו בסביבה שהיחס שלה יחס פושרי וכו'.

והרי בשנים האחרונות הנה באה"ק ת"ו כמה מההורים שינו יחסם ופועלים בכיוון האמור, ז. א. להכניס בניהם ובנותיהם לישיבה שלומדים בה אך ורק לימודי קדש ולבית יעקב ובית רבקה וכיו"ב, ומזמן לזמן הולכת תנועה זו ומתפשטת. ואם בהנוגע לכ"א — האמור לעיל צודק הוא, עאכו"כ בהנוגע לאלה (לה ולבעלה שי') שרואים במוחש תוצאות החינוך בבתי ספר ממלכתים ואפילו בבתי ספר שבדרגא387אחת למעלה מהם וכו'. ואין עניני להאריך בדבר המצער ואינו מדבר בטובתן של ישראל.

פשוט שכל האמור לעיל גם לבעלה שי' הדברים מכוונים, וכן תקותי חזקה שלא יקפידו על מה שכופל הנני עוה"פ את הנ"ל, והטעם — שמרגיש הנני חובתי שלא לעבור בשתיקה, כיון שכתבו המצב אלי.

בברכה לבשו"ט

(ממכתב כ"ז אדר, תשכ"א)

במענה על מכתבך, בו מודיעה אשר בט"ו מנ"א הגיעה לגיל שתים עשרה שנה, היא עונת בת מצוה.

הנה יהי רצון שתקבל עליך עול מלכות שמים ועול מצות בלבב שלם, והשם יתברך יצליחך בלימודך ובהנהגה, ותגדלי להיות ראוי' לשם בת חב"ד, מתאימה לרצון נשיאינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

ותשפיע גם על החבירות שלך בזה, בדבור ועוד יותר — על ידי היותך דוגמא חי' של בת ישראל המחונכת בדרכי החסידות. וזה יביא לך אושר רוחני וגשמי . . .

בשאלתך אודות מקום המשך לימודך ואופנו —

לדעתי, כיון שהחינוך של הנוער, ובפרט החינוך באותן השנים דגיל שלך — משפיע על כל משך ימי חייו, ובו תלוים העצמאות שלו והתוקף שלו, שיוכל לעמוד בנסיונות, שישנן בחייו של כל אחד ואחת,

כיון שנמצאים אנו בתקופה רבת השינוים, שאי אפשר לשער עתה כלל אופי ותנאי החיים לאחרי שנים אחדות, ולכן אין לדעת גם כן גודל הנסיונות אז שלא להכשל בעניני צדק ויושר, אמונה ודת,

— לכן צריך וחייב כל אחד ואחת מהנוער — לקבל חינוך דתי במדה המקסימלית, בכדי שיוכל לעמוד בכל סכנה שלא תבוא, חס ושלום.

ואם אפילו חינוך באופן זה קשור יהי' באיזה אי נוחיות וכיוצא בזה, במשך תקופת זמן — במה נחשב זה לעומת החיסון ותוספת כח שמקבלים, על ידי חינוך זה דוקא, למשך כל ימי החיים.

(ממכתב כ"ד מנ"א, תשי"ח)

388במענה למכתבו מיום 65, בו כותב אודות בנו שי' בטענה שילמוד בשביל לקבל בחי' בגרות וכו', וכאילו זוהי הדרך היחידה בשביל בנם שיוכל להסתדר בחייו בעתיד.

ולפלא, כיון שנמצאים במקום באה"ק ת"ו, בודאי ידוע להם, שאלפי אברכים — כן ירבו — בגיל בנם שי' נמצאים בישיבות אשר באה"ק ת"ו, לומדים תורתנו הק' (הנקראת גם כן תורת חיים, כולל חיי העולם הזה והעולם הבא גם יחד), ולומדים בהתמדה ושקידה ומתוך בטחון נפשי ושמחה וטוב לבב. ומה שמגדיל עוד יותר תמיהתי, שהרי בודאי נודע להם הנדפס בכמה מכ"ע אשר באה"ק ת"ו, על דבר המתרחש בנפש הנוער אשר שם והנהגתו, ואשר החיסון הכי חזק נגד הרוחות בלתי מצויות המנשבות ברחוב, מקבלים דוקא בישיבות אלו, ועד כדי כך, שבאלפי נוער עבריין, לא נמצא אף אחד מתלמידי ישיבה הלומדים תורה כל היום. והרי מתפקידם של הורים בהנוגע לבניהם, תפקידם הראשון — הוא להעמיד את בניהם איתן בחיים ללא קרע בנפשם וללא מלחמות וסיבוכים (קאָמפליקאַציעס) פנימים. ולאחרי שכבר ניסו בתקופה האחרונה כו"כ אופנים בזה בדרכי חינוך, הסטטיסטיקה היבשה, כאמור לעיל, ושנתפרסמה בכל מקום ועד"ז בשאר מדינות, ביררה התוצאות — באופן חד משמעותי. וק"ל.

במלות אחרות, באם לא הי' נטיית בנם לחינוך באופן הלימוד אשר בחר, מתפקידם הי' שישפיעו עליו שיסכים לזה עכ"פ משך זמן של איזו שנים. והנה בחסד א־ל עליון חוננו בבן בעל מדות ומעלות טובות, אשר מעצמו בחר בהטוב ויפה וקדוש, ללכת בשיטה האמורה וללמוד מתאים לה, הרי צריכים להודות א־ל על ברכתו בזה, ולחזק ולעודד בנם בהחלטתו זו ובאופן דמוסיף והולך. ובודאי ובודאי אשר זה שאומרים עליו „הזן את העולם כולו בטובו בחן ובחסד וברחמים" זן שני ביליאן וחצי בני אדם — ימציא לו פרנסתו בעתו ובזמנו, גם לבנם שי'. וילמוד תורתו של בורא עולם ומנהיגו בחום ובהתלהבות. והרי זה יוסיף בברכות השי"ת וכמ"ש אם בחקותי תלכו [וכפירוש רז"ל: תהיו עמלים בתורה] וגו' ונתתי גשמיכם גו' וככל הברכות המנויות בפרשה.

בברכה לנחת יהודי חסידותי מבנם שי',

שהוא הנחת אמיתי, ומתוך בריאות וטוב

לבב מהנ"ל

(ממכתב כ' אייר, תש"כ)

. . . איך להתנהג בכדי להשפיע על תלמיד ישיבה להמשיך בלימודו בישיבה:

מובן שע"י הסברה אשר תורתנו היא תורת חיים גם כפשוטה, חיים בעולם הזה, ומובן הדבר — שהרי ניתנה מבורא העולם בכלל ובורא האדם ביחוד, אשר רק הוא389ית' יכול לדעת מהו הטוב באמת בשביל האדם הנמצא בעולם זה. והבורא הודיע אותנו בזה הוראות מפורטות בתורתו. ואחד הציווים העיקרים בה — היא לימוד התורה. וחשיבות נוספת ללימודה בימים המשמשים יסוד והכנה לדרך האדם כשיצא לחוץ מד' אמות של ביתו של בית הכנסת ושל בית המדרש, וכמה דברי התעוררות והסברה בזה נמצאים בספרים בכלל ובספרי החסידות ביחוד . . .

(ממכתב ד' שבט, תשי"ז)

6

במענה למכתבו מיום 139, בו כותב ראשי פרקים מדברי ימי חייו והחלטתו לאחרונה ללמוד במשך שנה בישיבה, ועלה במחשבתו הספק, מה יהי' בהנוגע לפרנסתו, ומה יהי' לאחרי שיצא מהישיבה.

ואין ברור במכתבו, האם באמת מטרידה אותו המחשבה, שדוקא חדשים אלו שילמוד בישיבה, הן הן המבלבלים ענין פרנסתו! ואדרבה יש לקוות, שלאחרי שיטעום טעם לימוד תורתנו תורת חיים מבלי לימודים אחרים המבלבלים, יראה כי טוב הוא, טוב אמיתי, ולא רק בהנוגע לחיי עולם הבא — כי אם גם לחיי עולם הזה, והרי רואים במוחש, אשר הענין הכי עיקרי, אשר בו תלוי אושר האדם, הוא הרגשתו שעומד בחיים לא מבודד (הוא מצד אחד וכל העולם והסביבה מצד השני) ששלילת נקודה זו אצל אלו העושים חשבון עולמם הוא רק על ידי האמונה בבורא עולם ומנהיגו ומשגיח על העולם גם עתה, ובסגנון חז"ל — למטה מעשרה טפחים. ואם בכל התקופות הי' הענין האמור עיקרי למנוחת הנפש של האדם, על אחת כמה וכמה בתקופתנו לאחרי השמדות והגזירות, אשר רק זה אחיזתנו ועמדתינו בחיים אמונה טהורה ואמונה חזקה. והרי פשיטא שלא יתחזק האמונה ע"י לימוד מקצוע ומלאכה ואפילו לימוד מדע, ואדרבה כשעוסקים במדעים כמו שהם בתקופתנו זו — ה"ה מערערים כל היסודות, (ביותר מערערים היסודות עליהם נבנו המדעים הנקראים מדעים מדוייקים). אין כאן המקום להכנס בראיות לכל האמור, כי אם להדגיש — שהתנאי הראשון לפרנסה כדבעי, הוא שלות נפש האדם ויכולתו להתרכז בעניני פרנסה. וביותר מי שהוא בר דעת, שעליו נאמר יוסיף דעת יוסיף מכאוב למראה הנעשה בסביבתו, עליו לבסס השקפת עולמו ולייסדה יותר ויותר ואי אפשר — כי אם על ידי הקדשת זמנו והמצאו בסביבה החדורה השקפת עולם תורתנו תורת חיים וקשורה עם העמקה בלימוד התורה (וכנ"ל מבלי בלבולים מלימודים אחרים). ולאחרי שיונח היסוד באופן חזק ואיתן כנ"ל — אזי יש להשתדל בהקמת „הבנין" לפרנסה ע"י לימוד מקצוע וכיו"ב. במלות אחרות, החדשים ושנים שיקדיש אך ורק ללימוד התורה ה"ה המבססים ענין פרנסתו בעתיד.

לשאלתו במה יתפרנס לאחרי זמן, — הרי כיון שנמצא הוא בגיל שעלול לגלות בעצמו שינוי בשאיפתו במה יהי' ענין פרנסתו, ובפרט לאחרי שיקדיש זמנו משך390תקופה מסויימה באופן האמור, אין כדאי להחליט בזה עתה, (בהנוגע למלאכתו בעתיד), ודיו לענין זה בשעתו, ז. א. כשיגיע הזמן להתענין בהנוגע לפועל.

המורם מהאמור, שעליו ללמוד בישיבה המקודשת כולה ללימוד תורתנו הק' — משך זמן מסויים. וכל המרבה בזה ה"ז מבוסס יותר בחיים, ולאחרי זה או סמוך לסיום תקופה זו — יתענין בהנוגע לפרנסתו. ויה"ר מהשי"ת שהוא המשגיח על כאו"א בהשגחה פרטית שינחהו בטוב לפניו באמת . . .

ר

תקותי שיש לו קביעות עתים בלימוד פנימיות התורה שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות, שהיא הנותנת תוספת חיות בחיי איש הישראלי בעולמו זה, חיות מצד הטוב והטוהר, למרות שברחוב נושבות רוחות בלתי מצויות, וק"ל. ומה טוב שילמוד שיעור בתורה זו בכל יום, ובהוספה ביום השבת קודש, אשר קודש הוא לה'.

(ממכתב כ"ו אלול, תש"כ)

קבלתי מכתבו מכ"ג שבט, בו כותב בקצרה סדר הדברים איך שנכנס לתו"ת ומסיים שהוא עתה בן ט"ו וחצי שנה ושאלתו אם לצאת מהישיבה להתלמד אומנות או לא.

והנה פשוט הדבר אשר כיון שבאופן פלא וכפי שכותב במכתבו זכה לכנוס לישיבה ובפרט לישיבה כזו שלומדים בה הן נגלה והן חסידות הרי צריך הוא להבין איך שמסייעים בידו מלמעלה להעמידו באופן הטוב לפניו בגשמיות וגם ברוחניות, ומובן ג"כ שכדי לנסותו נופלים לו לפעמים מחשבות להפסיק לימודו, ולכן צריך לבטלם ולהתמסר לשיעורים בנגלה ובחסידות בהתמדה ושקידה גדולה, ופשיטא אשר הזן ומפרנס את הכל הנה כשיבוא הזמן וצריך יהי' לפרנס את עצמו, ימציא לו ג"כ את פרנסתו, ואין לבלבל את עצמו בגיל שלו להתעסק בהכנת הפרנסה שתלוי אך ורק בהקב"ה, ובמילא הקישור בתורתו ובמצותיו הם עצה נפלאה להקל לאחר זמן את הפרנסה, ויציאה מאהלה של תורה קודם הזמן מפרעת בזה, והשי"ת יזכהו ויצליחו לתלמוד תורה ביראת שמים.

(ממכתב כ"ז שבט, תשי"ג)

6

391בעתו קבלתי מכתבו בו כותב לי מצב רוחו, והסברא שהי' אצלו בענין סידורו להבא אבל סוף דבר החליט לטובה להשאר בהישיבה ולהמשיך לימודו, ושואל חוות דעתי בזה:

הנה ברור הדבר אשר החלטתו טובה ונכונה במאד, ונכונה לא רק מפני ענין הרוחניות אלא גם בגשמיות וראינו זה במוחש ובפרט בשנים האחרונות עד כמה נאמנו דברי רז"ל שאין אדם יודע במה משתכר, והחשבונות שעושים בפרטי פרטיות איך להכין את עצמו לדרכו בחיים, הנה ברובא דרובא אינם מצליחים. וביחוד בנוגע אליו — הנה דעתי ברורה אשר הצלחתו וטובתו בגשמיות וברוחניות גם יחד היא שימשיך בלימודו בישיבת תו"ת ב . . . ויספוג בנפשו רוח חסידות ותוקף הדעת תוקף אמיתי (בלי עקשנות ח"ו) הדרוש כ"כ לאיש הישראלי בכל עת בכלל, ובפרט בימינו אלה וגדולה זכות אביו וא"ז למהר הדבר באופן שיכיר ויראה את טובתו בזה במוחש גם בעיני בשר. והשי"ת יזכהו לתלמוד תורה ביראת שמים ובהצלחה כפשוטה לערנען אסך פאַרשטיין גוט, און נעמען גרונטיק ובפנימיות. וזה יהי' ג"כ הצנור והכלי להמשכת כל המצטרך לו ברוחניות ובגשמיות.

בברכת ת"ת ביר"ש וקבלת התורה בשמחה

ובפנימיות

ו —

אינו מזכיר במכתבו ע"ד אמו תחי' ובטח השלום אתה. וימסור לה ברכתי לחג שבועות שמח, ולקבל רוב נחת, אידישן נחת חסידישן נחת ממנו מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף גם יחד

(ממכתב ג' סיון, תשי"ב) ב"ה, ט"ו תמוז, תשכ"ג

ועידה השנתית של איגוד הרבנים

דאמעריקא,

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

במענה על הודעתם על דבר ועידה השנתית שתתקיים בימי . . . הבע"ל,

תקותי שהועידה תעמיד על סדר היום שלה ענינים של פועל ממש הקשורים בניצול שעת הכושר לרגלי ההתעוררות הרוחנית המפעמת בחוגים רחבים של בני עמנו, וביחוד — במחנה הנוער.

392כל אשר לבו ער למתרחש בתוככי בני הנוער יודע, אשר תקופתנו זו רבת המאורעות חוללה מהפיכה רוחנית בחוגים רחבים בעקבות ההרפתקאות והאכזבה בדיעות ותנועות שונות ומשונות וכמה גורמים אחרים שאין כאן המקום להאריך בהם. ברם, אצל רבים ההתעוררות היא עדיין בבחינת ניבא ולא ידע מה ניבא, ואצל אחרים ההתעוררות היא יותר ממשית וברורה עד שקראו לזה „שיבה אל המקורות". הצד השוה שבהם — שהתעוררות זו יצרה שעת הכושר להעמיד חוגים רחבים מבני עמנו על קו האמת ודרך הישר, דרך התורה והמצוות. אבל דא עקא שאין מנצלים שעת הכושר זו כדבעי, ורבים עדיין המגששים באפילה מחוסר השפעה והדרכה מתאימה, להורות לעם ה' את הדרך אשר ילכו בה ובעיקר — את המעשה אשר יעשון.

וביחוד חשוב הדבר לגבי הנוער, אשר לפי תכונת נפשם כל התעוררות היא אצלם ביתר פנימיות וביתר תוקף ולא נרתעים מפני שנוי באורח חייהם, אם רק יש להם ההרגש והכרה פנימית שנותנים להם האמת בלי פשרות ובלי כחל ושרק. וכל השפעה טובה נכפלת אצלם פי כמה, ויפה שעה אחת קודם.

ומענין לענין באותו ענין — בענין מעמד ומצב בני ובנות ישראל הצעירים יותר, שעליהם בפרט נאמר ושננתם לבניך בפרשה ראשונה דקריאת שמע, תיכף בקבלת מלכות שמים, וחוזר ונשנה בפרשה שני', לגודל ההכרח בחינוך מלא על טהרת הקדש, ותלמוד תורה כנגד כולם.

והנה עוד בזמן הגמרא היו כאלו שהיו יוצאים ידי מצות תלמוד תורה בפסוק אחד שחרית ופסוק אחד ערבית ועד כאלו שהיו הוגים בתורה יומם ולילה. על אחת כמה וכמה בימינו אלו, שמוכרח להתאמץ בכל עוז שכל ילד מבני ישראל ילמדו למודי קדש כל היום כולו, ולכל הפחות — שילמדו במוסדות חינוך הנקראים במדינה זו בשם ישיבה קטנה. אבל יחד עם זה אין להתייאש ולהזניח ח"ו את אלו הלומדים בבתי ספר עממיים, פאבליק סקולס בלע"ז. צו השעה הוא — להשתדל בכל עוז לשמור על גחלת זו שלא תכבה ח"ו, ולכל הפחות — על־ידי תפילה כשרה בכל יום, שיהא שם שמים שגור בפי הקטנים. ומובן אשר אין זו מטרה סופית, כי ההכרח הוא כאמור — למודי קדש כל היום כולו, אבל לא יהי' גם דבר זה קל בעיניך, ובפרט שהובטחנו — מצוה גוררת מצוה. ובעוה"ר מפגעי הזמן הוא — שיש נלחמים נגד הזכרת שם שמים בבתי הספר הכלליים ועוד גורמים חילול השם מבהיל לא נשמע כמוהו עד היום הזה. ולמותר להדגיש עוה"פ ועוה"פ, שהמדובר הוא על דבר תפלה כשרה, היינו המכונה (נאנ־דענאמיניישאנאל). וכדי שיצא כרצוי ולפועל — צריך לשלול קריאת הבייבל בבתי הספר, כיון שזה יכול לתת פתח שידרשו לקרוא, להבדיל וכו'.

על פי הוראת חכמינו ז"ל מעשה רב, וכדי לשלול דעת הטועים או אלו הרוצים להלביש התנגדותם להזכרת שם שמים בבתי הספר באיצטלא של השו"ע, הנה ידועה הנהגת הבעל שם טוב אחת מ"עבודות הקודש" שלו שהשתדל שיהא שם שמים שגור בפי כל, לרבות אנשים פשוטים ונשים וילדים, על ידי שהי' שואל אותם ודורש לשלומם באופן שיענו „ברוך השם" וכדומה, וכמו שהדגיש כ"ק מו"ח אדמו"ר — הי' זה לא רק בבית הכנסת ובבית, אלא גם ברחוב ובחנויות ובמקומות מלאכה ועבודה,393בכל עת ובכל מקום (וראה בארוכה ספר המאמרים, אידיש, ה'תש"א־תש"ה, לכ"ק מו"ח אדמו"ר, מאמר המתחיל ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ע' 138 ואילך).

ועוד באותו ענין האמור לעיל הוא ענין־עזר הממשלה הפדרלית לבתי ספר דתיים, פאראקיעל סקולס בלע"ז, אשר מלתי אמורה כבר כמה פעמים^* בדבר גודל ההכרח שבזה, ואין יסוד להתנגד לזה ואדרבה חוב קדוש על כל אחד ואחד לדרוש עזר זה בפה מלא וכו'.

ויהי רצון אשר חברי איגוד הרבנים שליט"א, מנהיגים הרוחנים ורועי ישראל בכמה קהלות קדש, כן ירבו, והועידה השנתית בפרט, ינקטו עמדה נמרצה וברורה בכל הענינים הנ"ל, בתכנית מעשית של מעשים בפועל, וזכות הרבים מסייעתם שיצליחו בזה וכן בשאר ענינים לשיפור מצב התורה והמצוות בחיי היום־יום, כל אחד בין בני עדתו, שתמיד יש מקום להעדפה בעניני קדושה וטוב להיות מקורם באין־סוף ברוך הוא. ויתן השי"ת שיעשו כן במרץ המתאים ומתוך שמחה והכרה פנימית ששלוחים של מקום הם, ומהם ילמדו רבים לעשות כדוגמתם. והרי מילוי שליחות זו הוא גם הצנור וכלי לקבלת ברכת השי"ת כל אחד בהמצטרך לו ולב"ב שיחיו בגשמיות וברוחניות גם יחד.

בכבוד ובברכה להצלחה מרובה

394כשמתבוננים בבתי הספר היסודיים העממיים בכל מקום שהם, הרי מובן שתכליתם להדריך את התלמידים בשלבים יסודיים לתכלית הישגים מסויימים, שבכללותם הם שני שטחים עיקריים: א) להקנות לתלמיד כמות ידיעות, ב) לחנך את התלמיד ולהכשירו להנהגה מתאימה בחייו לכשיגדל. כל אחד משני השטחים האלה מתחלק כמובן לכמה מחלקות ובהנוגע לשטח החינוך בפרט — יש בו שטח היחסים שבין אדם לחברו ושטח התפתחותו „הפרטית": כיצד יתיחס האדם לרצונותיו ותאוותיו הוא.

והמתבונן בתוצאות בתי הספר העממיים בארצות הברית, ובכמה ארצות אירופה, ולפי ידיעותי המצב הוא דומה גם בארץ ישראל, בא לידי מסקנה שבשטח החינוך יש לבתי הספר היסודיים הישג חשוב בחלק הנוגע ליחסי האדם זה לזה, להקטין המחיצות בין אדם לאדם ולקרבם זה לזה, ובכלל בענינים הנקראים עכשיו בשם „דמוקרטיה", (כ"ז נוסף על ההישגים בשטח הקנית ידיעות). מובן אשר כמו בכל ענין יש גם כאן יוצאים מן הכלל, שבמזיד או בשוגג ניצלו את בתי הספר בכיוון הפכי, אבל המדובר הוא ברוב ובכללות.

ומכאן לנקודה המצערת, שהתבוננות האמורה מביאה ג"כ לידי הכרה שבתי הספר היסודיים העממיים לא הצליחו בשטח ההתפתחות „הפרטית" של התלמידים, זאת אומרת בשטח רסון התאוות, ורק הודות להשפעת הבית וחינוך דתי לא פרקו עול תרבות לגמרי ולא הפכו את העולם ליער עבות, „דזשאנגל" בלע"ז.

לכן רואים שבאותן המדינות אשר השפעת ההורים נחלשה בהן מאיזו סיבות, גדלה בהן עבריינות הנוער שלא בערך יותר מאשר במדינות אחרות, אף שדרגת בתי־הספר שווה פחות או יותר בכולן.

אין בידי הסטטיסטיקה להוכיח את המסקנא הנ"ל במספרים, אבל בהיות כב' מומחה במקצוע זה, לא נצרך לזה.

. . . ברור שאין עצה אחרת לנטוע בלב הילדים ובני הנוער משמעת הגונה וממשית אלא ע"י יראה או אהבת כח עליון יותר מכח האדם עצמו, שרק באופן זה, לאמתו של דבר, אפשר להדריכם ולחנכם לרסן התאוות והרצון. והרי דבר זה אינו ענין שאפשר לדחותו עד אשר הילד יהי' בן שמונה עשרה, או אפילו בן י"ג, ואז יתחילו לתת להם חינוך זה, ועד אז ילכו בשרירות לבם, בתקוה שמורא בשר ודם ידריכם בדרך הטוב והישר.

כאמור, אינה נראית עצה אחרת אלא להשריש בלבות הילדים משחר טל ילדותם אמונה חזקה בבורא עולם, אשר הוא מנהיגו גם עתה בפועל, ובסגנון חכמינו ז"ל שיש עין רואה ואזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים, בספר שאי אפשר לזייפו, ועין ואוזן שאי אפשר לשחדם או להוליכם שולל על ידי כל מיני ערמומיות והתחכמות.

והרי בנקודה זו של אמונה בבורא עולם ומנהיגו מחוייבים על פי תורתינו תורת חיים כל אחד ואחת מבני עמי העולם גם כן, ועוד (ועיקר, בחוגים מסויימים) שאמונה זו מחוייבת גם על פי השכל הבריא.

395לכן, איזה בית ספר שהוא, אם תכניתו כוללת ענין החינוך, חינוך מוסרי ולא רק דימוקרטי, מוכרח שאחד מיסודותיו יהי' ענין האמונה הנ"ל, ולא בלימוד מופשטי, אלא כענין הנוגע לחיי היום־יום, ולא רק בשבת וביום־טוב, אלא אדרבה, עיקר האמונה צריכה להתבטא בימות החול ובעניני חול, להחדיר בהם קדושה, או על כל פנים קבלת עול מלכות שמים.

המסקנות מתאימות, כאמור לעיל, למה שראיתי במדינות שונות באירופה ובארה"ב, ועל פי ידיעותי גם בארץ ישראל, ובודאי יש לכב' אפשרויות להשפיע בכיוון הרצוי לא רק בארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, אלא גם בחוץ לארץ. ואף שישנם בתי ספר הנקראים בתי ספר ממלכתיים סתם, בלי הוספת המלה „דתי", אבל על פי האמור פשוט שהחילוק צ"ל בנוגע לכמות השעות המוקדשות ללימודי דת, אבל באם ח"ו שלול הבי"ס דתיות לגמרי, הרי חסר בו בדרך ממילא ענין אשר בדורינו זה הוא מהתפקידים העיקריים של בית הספר — לחנך את התלמיד להיות אדם ראוי לשמו בהבדל מחיי בהמה, אשר לכל לראש מותר האדם מן הבהמה הוא בזה שהאדם אינו משועבד לאינסטינקטים ולתאוות ולנטיות טבעיות, כי אם על כל פנים משתדל לרסנם ולשלוט עליהם.

. . . ויהי רצון אשר באם אפילו לאחרי קריאה ראשונה של מכתבי זה תראה פני' זו למוזרה קצת בעיניו, הרי בהתחשב עם ערך הענין יתבונן בהאמור עוד הפעם, בלי דיעה קדומה, דבר דבור על אופנו וישרו, שאז בודאי ימצא כמה דרכים ואופנים לפעול בכיוון האמור, וזכות הרבים מסיעתו.

בכבוד ובברכה — ומתאים למנהג ישראל

שתורה הוא — בברכת כתיבה וחתימה

טובה, . .

(ממכתב ב' אלול תשכ"ג)

הנני בזה לאשר מכתבו מיום ל' בניסן שנתעכב בהלוכו יותר מדרך הרגיל ונתקבל בימים המקושרים לחג השבועות, ולכן נתאחר המענה עד כה מגודל הטרדות ואתו הסליחה.

תוכן מכתב כב' הוא בשאלת היחס של המחנך למשפחת החניך ביחוד בהנוגע לחניכי עלית הנוער הבאים ממשפחות במצב מוסרי גרוע והמדריך צריך להעמיד ולהדריך את הילד לדרך חדשה ונמצא פוגע ביחס הילד להוריו וזיקתו למשפחתו ובפרט בהנוגע לאחינו הספרדים עולי מרוקו וכו', ושואל השקפתי בזה.

396ובמענה על הנ"ל, יש להקדים תחילה בנקודה יסודית השייכת לנוער בכלל. והיא אשר הנוער בכלל אינו נוטה לפשרות, והשקפת עולם שלו מתפתחת בחטיבה אחת. וכתוצאה מזה כאשר מערערים חלק ומשכנעים אותו כי בטעות יסודו הרי מזעזעים את כל הבנין ומכ"ש כשנוגעים בענינים ונכסים שהחניך החשיב אותם ליסודיים.

והנה המתבונן בחיי אחינו מעדות המזרח רואה עד כמה כל השקפת עולם שלהם המחדירה את המעשה והדבור והמחשבה גם בחיים היום יומיים מקדמת דנא ועד ימינו אלה ממש היא האמונה המוחלטת בתורה ומסורה ומצוותי', וכן האמונה המוחלטת והמשמעת הגמורה ביחס להורים ומורים, והן הן הקובעות כל הנהגות שלו, לא רק בענינים שבין אדם למקום אלא גם בענינים שבין אדם לחבירו, ורק ע"י משמעת חזקה זו, ובלשון חכמינו ז"ל קבלת עול שלמה זו החזיקו הם מעמד בין במובן הדתי, בין בעניני מדות טובות, צניעות וכו', במדינות בהן נמצאו עד עתה, בתנאים קשים ובסביבה מלאה נסיונות באקלים אשר ימי הבגרות מקדימים לבוא בכמה שנים לפני מועדם בעדות האשכנזיות, ימי הבגרות עם כל היצרים והנסיונות הקשורים בהם.

זאת אומרת, אשר כל נגיעה, חלישות וגרעון בקבלת עול האמורה מזעזעים את כל השקפת עולמו של העולה ממרוקו, תימן וכו', מסירים את הרסן ואת כל המעצורים ומשאירים אותו לנפשו במאבק תמידי עם היצר, ומובנות התוצאות העלולות לבוא מזה, ואולי עוד יותר בדברים שבין אדם לחבירו מאשר בדברים שבין אדם למקום, כי סוף סוף יראת העונש של מאסר וכיו"ב מועילה באם באה ביחד עם השקפת עולם המאשרת את הקדוש והטוב והמוסרי ושוללת את ההיפך.

מובן וגם פשוט שא"א בין רגע להחליף את המשמעת לאב והאמון בו ובמורו לשעבר במשמעת ואמון במדריך ומורה חדש הדורש את ההיפך, שהרי הבחור או הבחורה משפרקו מעליהם משמעת פעם אחת אינם נרתעים מלעשות את זה פעם שני' ושלישית.

מכל האמור מובנת השקפתי הברורה אשר עד אשר יכונו השקפת עולם מיוסדת ומבוססת ככל הצורך המתאימה לרמת ההבנה של נער מסוים, אסור לנגוע ביסודי השקפת עולם שלו בהוה, כי לא זה המקום — לסתור על מנת לבנות לאחר זמן, כי בינתיים עלול הנוער אודותיו מדובר לרדת מטה מטה מבלי אפשרות להעלותו מעומק תחת בו ירד.

כל האמור לעיל איננו נוגע כלל בנקודה הדתית שבענין, כי אם בהנוגע להצד החינוכי ומוסרי, כיון שכנראה ממכתבו לזה נתכוין והגם ששאלתו מובנת שא"א להשאיר את הנוער באותו מצב כמו שהי' בפינה נדחת במרוקו מבלי כל שינוים אבל מובן גם כן שאסור לאחוז בקצה השני, ז.א. לטלטלו בכף הקלע מן הקצה אל הקצה, לשרש את כל שרשיו במשך כמה וכמה דורות ואחר כך להתחיל לבנות ולנטוע אותו בתרבות זרה ומוזרה לו בתכלית, והדרך בזה צריכה להיות צעד אחר צעד ולהתחיל לא בהיסודות, במלים אחרות להשפיע על הנוער על ידי האבות והמורים שלהם, ובמדה שצריך להשפיע על הנוער באופן ישר — לעשות זה מבלי לנגוע בענינים המקודשים בעיניהם ללא כל ספק.

397מובן שדרך זו ארוכה היא, אבל אשרו של דור שלם תלוי בזה, אושר המתאים הרמוני' נפשית, ובזה בריאות כפשוטה ובריאות כמשמעותה — להעשות חלק בריא מהחברה, וכדאי שיתארך תהליך המיזוג (באופן החיים דתקופתינו כו') של אחינו ממרוקו ותימן וכו', כמה וכמה שנים יותר ובלבד שיצאו ממיזוג זה בריאים ושלימים, עכ"פ שלמים באופן יחסי.

בעי' חיונית ופרשה כאובה זו דורשת אריכות הרבה יותר, אבל כנ"ל לא במכתב אפשר לפרשה ככל הדרוש, ולכ' כאיש העובד בשטח החינוך תקותי ששורות האמורות תספקנה להבהיר השקפתי וגם לתת בטוי לצערי העמוק על השערוריה המבהילה השוררת בין הנוער דאחבנ"י עולי מרוקו ותימן וכו' במשך שנים האחרונות ואשר כל אחד מאחינו בתוך כלל ישראל יכול הי' לקוות ולדרוש שהם ישמשו מילואים למאות אלפים מהנוער המזהיר שלנו שנשמדו בדורנו דור גלות וחושך כפול ומכופל זה.

תקותי שאין מן הצורך להוסיף הערה המובנת, שאין ח"ו וח"ו כונתי להוציא לעז או שם רע על אחינו הספרדים, ובפרט אשר רבות נודע לי מצרותיהם ומצוקתם באותם המדינות משם באו, שהרי נמצאים שם עשיריות מוסדות חינוך משלנו ובראשם עומדים אנשים מסורים העוקבים אחרי כל פרט מחיי התלמידים והתלמידות, לא רק בשעות בהן נמצאים במוסדות החינוך אלא גם בשעות שלפניהן ושלאחריהן ובהמצאם בבית וברחוב, אבל בכדי לתקן מצב אסור להעלים עין מפרטי המצב, והעלם עין זה אסור אפילו באם מתכוונים להרגיע את עצמו ולהרגיע את הסביבה כיון שע"י זה מחלישים את המרץ לתיקון ולפעמים גורמים לפעולות בכיוון ההפכי.

ואני תקוה כי כב' ינצל את הכשרונות בם חונן מהשגחה העליונה ואת האפשריות שנתנו לו על ידי משרתו במחלקת עלית הנוער וילדים, שתהי' עליה בפנימיות ובאמתיות לא רק לארץ ישראל במובן המקום והשטח הגשמי, אלא גם לארץ ישראל הרוחנית, עלי' פנימית ושלמה, עלית הגוף והנשמה גם יחד, ואין לך דבר העומד בפני הרצון, ובפרט שסוף סוף — ילדים ונוער אלו אחינו בשרנו הם, ובל' רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע נפשו היא חלק אלוקה ממעל ממש ועל כל אחד ואחד מהם מעיד בורא עולם ומנהיגו — בני בכורי ישראל, בנים אתם לה' אלקיכם.

(ממכתב ה' תמוז ה'תשי"ח)

לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מכ"ד שבט, בו כותב ראשי פרקים מההתועדות עם התלמידים. ובודאי אף שאינו מזכיר עד"ז משתדל לחקור באופן המתאים בדרכי נועם ובחשאיות הדרושה אודות הנהגת התלמידים מחוץ לשעות בם נמצאים בהשגחתו ובפקוחו, ובפרט בימי הש"ק אשר קדש הוא לה', ולאידך גיסא398דוקא אז התלמיד נמצא ברשות עצמו. ולא כל ההורים יודעים איך לכוונם בכיוון הרצוי.

מובן שדברי בזה לא רק בהנוגע לו ולכתתו, אלא לכל העוסקים בחינוך הכשר על טהרת הקודש, וכמבואר בארוכה בהזדמנות אחרת, אשר לא כימים הראשונים ימים אלו, שהחדר והישיבה היו תפקידם רק בהנוגע להוספת ידיעות, משא"כ בזמננו שתפקידם העיקרי הוא חינוך להיות יהודי שומר תורה ומצוה, שאפילו בהנוגע לילדים שבבתיהם שמירת התורה והמצות כדבעי, גם הם נמצאים משך זמן ברחוב בו מנשבים רוחות בלתי רצויות וכו' — שמזה מובן שהאחריות על הנהגת הילדים בימי הש"ק ויום טוב, ובכלל באותן השעות שאינם נמצאים במוסד המתאים, גם היא על שכם המחנכים שלהם, אף שמובן שצורת הפקוח עליהם בימים ושעות אלו אפשרית רק באופן אחר לגמרי מאשר בשעות הלימוד. ולפעמים תכופות נזקקים בזה לעזר ההורים וכו'. אבל היוזמים בזה והאחריות הוא, כנ"ל, על שכם המחנכים.

ויה"ר שיתקבל כל הנ"ל אצלו ויונח בהנחה טובה, ואז בודאי ימצא האותיות איך להסביר הדברים לחבריו בשטח החנוך הכשר, והשי"ת יצליחו.

(ממכתב ה' אד"ר תשי"ז) ב"ה, כ"ד מנ"א תשט"ו

ברוקלין

אגודת נשי ובנות חב"ד שבאה"ק ת"ו

סניף

ד' עליהן תחיינה

ברכה ושלום!

מאשרים קבלת מכתבן . . , ולפלא על הפסק הארוך כ"כ בקבלת ידיעות מהן.

בודאי עברה כבר תקופת ההתחלה, אשר כל התחלות קשות, וירחיבו פעולותיהן ביותר וביותר, וכפי דרישת השעה, אשר גם דרישה זו הולכת וגדולה. ואין לך דבר העומד בפני הרצון. ואחת הנקודות העיקריות כפי הנראה מכאן — היא העמידה בקישור מתמיד ומתגדל עם האמהות דהתלמידים ותלמידות בתי ספר, ובפרט דבתי ספר החבדי"ם, בכדי לחזקן ולעודד את רוחן, ושהאוירה בבית תהי' מעין המשך להאוירה בבתי הספר, ולא ח"ו בנגוד לרוח זה — המפריע בחינוך של תלמידים־ות באופן הכי יעיל. ומובן אשר אין די ומספיק לזה העזר הניתן להן בגשם, אף שחשוב ונכון הוא במאד, ומוכרחות גם פגישות עמהן מזמן לזמן בכדי399לבאר להן גודל ערך חינוך ברוח תורתנו תורת חיים, ולעוררן לשאלות ולגילוי הבעיות המעיקות על לבן, שאז ניתנה האפשריות לפותרן באופן הרצוי ולהסיר על ידי זה כמה מניעות וקישויים בחיי התלמיד — תלמידה ובחיי ההורים.

ובקשר עם זמן הלימוד הממשמש ובא, הנה מובן שזוהי עבודה שהזמן גרמא, ובפרט שהחדש אלול חדש הרחמים מתחיל ימים אלו, חדש שבו מתעורר לב כל אחד ואחת מבני ישראל, ונתגלה בו הנקודה הפנימית, אשר תמיד היתה באמנה אתו ית', ושאיפתה ותשוקתה היא, כמאמר נעים זמירות ישראל: אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש שבתי בבית ד' וגומר.

בברכת הצלחה בעבודתן בקדש — המחכה

לבשו"ט

במענה על מכתבו, בו מודיע, אודות עבודתו בקדש להדריך ילדי בני ישראל ביראת שמים בלימוד התורה ובקיום מצותי', ואשרי חלקו שזכה לזה, אשר גודל ענין קירוב בני ישראל לאבינו שבשמים, אין די באר, ובמ"ש אודות תכנית הלימודים עמהם, מובן שצריך להיות נכלל לימוד הלכות הצריכות בחיים היום יומיים של המושפעים שלו, וזה בא לכל לראש, וכמאמר רז"ל לא המדרש עיקר אלא המעשה. ובטח יכול לברר לאיזה פרטים נזקקים ביותר, וגם על זה נאמר ותשועה ברוב יועץ. ועוד נקודה בזה כיון שזמן היותו עמהם יחד מצומצם הוא, צריך לעורר בהם חשק אשר גם בהלכם מאתו ימשיכו, בביתם או בבית הכנסת, באותם הענינים אודותם מדבר ומשפיע עליהם, והוא על ידי שיתחיל בסיפור ענין ויאמר להם שהמשכו נמצא בספר פלוני במקום פלוני וכיו"ב. וכיון שכפי כתבו כבר הצליח להשפיע על איזה אברכים בהנוגע למנהגי חסידות, עאכו"כ שיצליח בהנ"ל במושפעיו האמורים.

(ממכתב כ"ח ניסן, תשט"ז)

במענה על שאלתו בענין הלימוד עם התלמידים כיון שרק זמן קצר לומדים, מה טוב יותר אם להתפלל עמהם או ללמוד חומש וכיו"ב, הנה כנראה, בכלל תלמידים אלו הם רובם ככולם קודם בר מצוה, וא"כ צריך להשתדל ללמוד עמהם ענינים של400פועל, היינו דינים הצריכים להם וכן „להעמידם על רגליהם" בענין לימוד חומש וכיו"ב, ובאופן לימוד הדינים נכנס ג"כ הבפו"מ שבזה, היינו אופן המעשיי (פראקטיקע) שלכן צריך להתפלל ג"כ עמהם בכל יום באופן שיתרגלו הן בק"ש ושמו"ע, ברכות השחר, וברכות הנהנין וכיו"ב.

(ממכתב י"ח טבת, תשי"ב)

בנועם קבלתי מכתבו מהתחלת חשון, שנתעכב דרך הילוכו, אך אני עכבתי המענה בחשבי שיבקר בקרוב בכפר חב"ד. אבל כנראה נדחה ביקורו וכיון שנכנסנו לחודש כסלו לא אעכב מכתבי יותר. בפרט שרצוני להביע שביעת רצוני ששיחתנו הביאה פירות. ושמסר הקריאה למורים להתנדב להוראת הנוער ומצאה הד והרבה מהם נענו והתנדבו למטרה זו.

תקותי שהתחלה טובה זו — תגרור עוד מתנדבים, כהנה וכהנה, וגם החינוך עצמו יהי' התחלה לחינוך השלם. כפי שנדברנו, שבכל יהודי יש נקודת היהדות, שלכן לכל אחד יש ענין ביהדות הלוקח את לבבו בהתעוררות המתאימה. כוונתי ליהדות המסורתית מאלפי שנים. שהבעתה האמתית היא, כדבר משנה — המעשה עיקר, בחיים המעשיים היום־יומיים, אלא שיש מי שנקודת היהדות שלו מתבטאת בגלוי בעניני צדקה ואצל אחר בענין אחר, אבל בכולם לבם ער להקב"ה. ולכן תקותי שהחינוך הנ"ל יתפתח עד שיהי' חינוך ליהדות מלאה. וכיון שכ' התחיל במצוה האמורה, בטח ימשיך בה עד שיגמרנה — עד כמה שאפשר לומר גמר בעניני חינוך, שהרי האדם, באשר הוא אדם צריך לקבל וגם מקבל חינוך בכל יום מימי חייו. ובפרט על פי ביאור הבעל שם טוב בדבר המשנה איזהו חכם הלומד מכל אדם, שהוסיף בזה, שכל מה שברא הקב"ה בעולמו הוא בשביל ללמד לאדם את המעשה אשר יעשה (הועתק בזכרונות כ"ק מו"ח אדמו"ר, חלק א', במילואים שבסופו).

תקותי חזקה שלא ימנע מלהודיע על דבר ביקורו בכפר חב"ד, ועוד והוא העיקר, על דבר המשך פעולותיו בשטחים אודותם שוחחנו, והביאם גם בתחלת מכתבו, בענין החינוך של הנוער אחרי גמרו ביה"ס היסודי. ויהי רצון שגם בזה יתפתחו הענינים כהוראת סיום חודש זה בו נכנסנו, ימי חנוכה, באופן המוסיף והולך, מוסיף ואור, נר נוסף בכל יום ויום, נר הוי' נשמת אדם ונר מצוה ותורה אור . . .

(ממכתב ט' כסלו, ה'תש"כ)

401נעם לי לקבל מכתבו מעשרה בסיון בו כותב אודות מלאכתו בקודש לימוד תורתנו תורת חיים לתלמידים מקשיבים לימוד חדור ביראת שמים ואשר כבר רואים פירות בעמלם, ובטח בהזדמנות הבאה יפרט יותר בהנוגע להחדרת היראת שמים, שמזכיר זה במכתבו רק באותיות כלליות, בה בשעה שדוקא על ידי יראתו הקודמת לחכמתו חכמת התלמיד מתקיימת. ובפרט בתקופתנו זו בלבול המוחות, ושמסלפים דברי תורה על סמך שיטה דכח דהיתרא עדיף, ולהתיר לא רק שלשה דברים בבת אחת אלא וכו', שכל זה מכריח הלימוד דליראה את ה'. והלימוד בזה הכרח לא רק בתחילת הלימוד ולשעה קלה ובאופן של שיחה אלא שמוכרח שיכניסו זה בסדרי הישיבה, שכל אחד מהתלמידים מחוייב בם, שעה קבועה בכל יום ובהשגחה מעולה בזה, וכנראה במוחש החיונית של הענין.

במה שכותב אודות ענינו הפרטי, צריך הי' לבדוק את התפילין שלו, ואשר זוגתו תחי' תפריש לצדקה בכל יום חול של שני וחמישי בבקר איזה פרוטות לצדקה, נוסף על שבודאי נוהגת במנהג בנות ישראל הכשרות להפריש לצדקה קודם הדלקת הנרות בכל ערב שבת ועיו"ט, ולצדקה הקשורה במוסד חינוך בנ"י על טהרת הק' דוקא, וע"י חיזוק הבטחון בבורא עולם — ימלאו משאלות לבבם לטובה בזחו"ק.

מטובו לפרוש בשלום . . . ואתענין לדעת מפעולותיו הטובות להרמת קרן ישראל סבא המוכרחת בכל מקום ובפרט בארץ אשר עיני ד' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.

(ממכתב ט"ו סיון, תשט"ז)

לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מכ"ד אייר, ונעם לי לקרות בו מהתפתחות התלמוד תורה — ההוספה במספר התלמידים, ובודאי ישנה הוספה גם באיכות, הוספה בהלימודים שלהם.

ובודאי למותר לעוררו, אשר בכל הזמנים צריך הי' להיות לימוד תורתנו — בלשון חז"ל — תלמוד המביא לידי מעשה, ועאכו"כ בתקופתנו זו, וזה בא, (בסגנון המשנה), כשיראתו, הלימוד בעניני יר"ש, קודמת לחכמתו. מובן שאין הכוונה לכמות הזמן, כי לפעמים רואים כי לימוד אפילו של רגעים אחדים בענין של יראת שמים (או גם לא לימוד — אלא דברים אחדים הנאמרים בחום ובהתלהבות (היציק)) — משפיע על התלמיד למשך כמה וכמה זמן.

במ"ש אודות תלמיד אשר יש לו חבורה אינה יהודית, ואיך להתיחס לזה.

הנה ברוב הפעמים רואים, אשר אם ממציאים להאמור חברים יהודים, הרי בדרך ממילא מרחיקו זה מחברים כהנ"ל. והרי כיון שהוא בין תלמידיו, בטח ישנה402אפשרית להשתדל ששאר התלמידים יתקרבו אליו יותר ויותר, ובמילא לא יהי' זמנו פנוי לחברים אחרים ולהנ"ל בפרט.

(ממכתב כ"ו אייר, תשי"ח)

מאשר הנני קבלת מכתביהם והפ"כ של ההנהלה ואסיפות ההורים, ונעם לי לקרות בהם, אשר כולם לבבם שלם ובפה אחד, שמוכרח שבסמינר רצוי להגביר החנוך היהדותי חסידותי גם יותר משהי' עד עתה, וכן להוסיף בלימודי קדש, וכתוצאה מזה מובן, שהרי תלוי בסגל המורים־ות, מעונינים שיהיו גם המורים־ת מתאימים להנ"ל, שיראתם קודמת לחכמתם.

אשר בודאי ע"פ האמור, הרי כאו"א הן מההנהלה והן מהמורים, יעשה כל התלוי בו להשגת המטרות האמורות, אשר אם בכל מקום ובכל זמן, אמרו רז"ל יגעת ומצאת, עאכו"כ בזמננו זה, שרואים אנו הצלחת השתדלות בעניני תורה ויראת שמים, באם רק מתעסקים בתום לבב ובמרץ הדרוש. ובפרט שבארצנו הקדושה, תבנה ותכונן ע"י משיח צדקנו, הרי כל הנ"ל מוכרח ביותר וביותר, ולכן מובן שכל יגיעה והשתדלות כדאיות הן בזה.

ומפני גודל ערך הדבר, כוונתי לכל הענינים אשר בשטח החינוך, שהרי שינוי בהמחונך — פועל פעולתו במשך כל ימי חייו לאחרי זה, מובן וגם פשוט, שענין שמטיל ספק בהנקודה דיראת שמים ויהדות מסורתית, אין כדאי כלל להכנס בזה, וכדוגמת הענין — אשר ספק ספיקא בגדרי פקוח נפש, ג"כ אסור הוא, מובן גם בשכל הבריא ושכל האנושי.

שמזה מובן יחסי לספרים המסופקים מנקודת מבט דיראת שמים, וה"ה למוריםות אשר יש ספק איך ישפיעו על המחונכים בענינים של יראת שמים. וליתר שאת — אוסיף עוד נקודה, שאף שכאמור לעיל, יש לשלול ספרים ומורים־ות כהאמור אפילו במצב דלית ברירה בספרים ומורים־ות אחרים, שהרי לכל לראש שעל ההנהלה, ופשיטא דעל ההורים, לראות שהמחונכים שלהם יהיו נאמנים לד' ולתורתו, והרי זהו אשרם בגשם וברוח, הרי — בודאי עתה יש למצוא מורים וספרי לימוד אשר שלמים יהיו מהנקודה דיראת שמים (וכלשונם במכתבם) וגם חכמתם תהי' ברמה מתאימה. והרי כמה מבתי־ספר . . . נמצאים באה"ק ת"ו, שלאחרי שעברו תקופת ההתחלה וההתלבטות והספיקות הרי על יסוד הנסיון של כמה שנים, הראו דרך לפתרון בעיות האמורות. ובטח גם הסמינר . . . יכול לנצל תוצאות נסיון האמור, וע"פ כתבם גם הם — החלטתם פה אחד שהיראה צריכה להיות קודמת להחכמה, וכדברי חכמים במשנתם, בודאי למותר להוסיף שקדימה זו היא לא רק בזמן אלא גם במעלה — ז.א. שבמקום בחירה בין מורה למורה ובספרי לימוד, שנפק"מ בין יראתם לחכמתם403הרי — ע"פ האמור — דין קדימה להראשון־נה. מובן ג"כ שבהנקודות שמזכירים — שבאיזה מקצועות הי' בלימוד ב . . . ברמה גבוה יותר מ . . . הנה בכל האמור לעיל — אין הכוונה להשפיל רמת הלימודים באם אין זה נוגע לעניני יראת שמים, ובודאי גם בזה אין חילוקי דיעות ביניהם, שלכן אין מובן קצת, מה שמזכירים זה במכתבם כאילו איזה ספק בדבר.

כן אין ברור מהמכתבים בהנוגע לנקודה דתכנית בי"ס תיכון, שמוזכרת איזה פעמים, והרי הסמינר הוא בראשית הוסדו, ולמרות זה הצליח — לפי ערך, עכ"פ. ואין סברא לתת לו דמות בי"ס תיכון וכו' וכמדומה שכתבתי זה מכבר, שאין זה נראה לי כלל וכלל, ויהי' הסמינר בצביון של סמינר למורות ולגננות, וע"ד הסמינר של . . . תפקיד אשר בזמננו זה חיוני הוא ביותר. והחשש שמזכירים, שאפשר ממשרדים המתאימים לא יסכימו שתהינה מורות מוכרות מבלי תעודת בגרות, יש סיכויים טובים שגם זה ישתנה. והעיקר — אשר גם בלא הכרה האמורה, שטח פעילי רחב ביותר למורות ולגננות מבלי הכרה האמורה, וכנ"ל — הרי העיקר ונוגע ביותר שתהיה התאמת המורות והגננות במאה אחוז לתפקידן הכי נעלה, ואין להפחית, אפילו במדה קטנה, התאמתן זו ע"י שינוי תכנית הלימוד, שינוי צביון הסמינר וכו'.

ומגלגלין זכות ליומין זכאין, אשר כותב הנני מכתבי זה ערב ימי י"ב וי"ג תמוז, גאולת רבנו נשיאנו, אשר לחם — מבלי להביט על כל ההעלמות וההסתרים לנצחון יהדות מסורתית חסידותית ותורה תמימה, ונצח בגלוי לעיני בשר, אף שבדרך הטבע לא הי' לזה כל מקום.

הנה גופא בתר רישא אזיל, שכאו"א מחסידיו מקושריו והשייכים אליו ילכו בדרך זו הורה לנו, ובפרט בענינים אשר אין נדרש למס"נ כלל וכלל, כי אם מסירת רצון של נפש הבהמית, להיות שלמים עם ה' בורא עולם ומנהיגו המשגיח על כאו"א בהשגחה פרטית, שאז שלם יהי' לבב כל אחד ואחת ללכת בדרך התורה והמסורה, מוארים אור וחום חסידותי, ולהנזר ולהבדל מכל סטי' ומכל ענין של ספק וספק ספיקא בחוסן וטהרת הענינים ובודאי יתרבה בברכות השי"ת והצלחתו — להשגת מטרה האמורה מתוך הרחבת הדעת ואושר אמיתי הן בגשם והן ברוח.

ובעניננו — אשר ההורים שיחיו והמורים וההנהלה שיחיו ירוו רוב נחת אמיתי הוא נחת יהודי חסידותי מכל חניכות הסמינר, ובצדק ובגאון דקדושה יוכלו לאמר, ראו גדולים שגדלנו.

(ממכתב י"א תמוז, תשח"י)

. . . במ"ש אודות הספר שניתן לתלמידה אחת, ותוכן הספר הדהים אותו כו' — בודאי באופן המתאים רואים שלא יכנסו ספרים כאלה בתוככי ד' אמות של כל404התלמידים־ות שי' אלא שצריך ענין זה להעשות באופן שלא לגרות את התאבון של הנ"ל, מתאים למ"ש מים גנובים ימתקו. ולכן יתייעץ באופן המתאים עם סגל המורים־ות שי' והרי נאמר ותשועה ברוב יועץ.

(ממכתב י"ט ניסן, תשי"ט)

. . . בנוגע להסברה לצעירים וצעירות בגיל הבגרות בנוגע לנושא ובעיות הקשורות ביצר וחיי המין, קשה לקבוע עמדה מסויימת בהאמור שהרי למרות מאמר רז"ל בהפסוק שמצטטו במכתבו דאגה בלב (הנוער) ישיחנה לאחרים, הרי נראה שבאותו השטח אמרו חכמינו ז"ל אבר קטן יש לו לאדם מרעיבו שבע משביעו רעב, שלכאורה בגדר משביעו הוא גם שיחה ע"ד האמור, פרט אולי באם השיחה מתנהלת ממומחה הכי מצוין למנוע בטויים ואסוסיאציות מסויימות. וכפי שראיתי בכמה מקומות — המוצא המתאים הוא שבהתיעצות המורים במקום יקבעו ההנהגה ואופן שיחה עם תלמיד פלוני (או תלמידה פלונית) ולכל היותר יצרפו ב' או ג' מהם המתאימים זה לזה, כמובן בכל אופן נערים לחוד ונערות לחוד, (אבל לא בפרסום כפי שנוהגים בכמה מקומות). וגם אז צע"ג להזהר מלהכשיל ומלהכשל בהאיסור (מה"ת, ועכ"פ מדרבנן) שמא יביא לידי הרהור כו' (שו"ע אה"ע סכ"ג, ס"ג וראה תניא פי"א).

וכאן עלי להביע צערי העמוק זה מכמה שנים שכשהתחילה העלי' בהמונים של אחינו בני ישראל הספרדים לאה"ק ת"ו, מצאו „לנכון" להגבי' גיל הנשואין בהיפך שנהגו בהן בארצות משם באו. ואם כשיצאה גזירה האמורה בספק הי' מה גדול, השכר או ההפסד, הנה התוצאות המרות שהביאה גזירה זו משך שנים אלו בעוה"ר ולצערנו הרב הוכיחו על ההיזק הכי גדול בזה. פשוט שאין כוונתי לצעוק על העבר, אלא שמזמן לזמן מתחדשות סברות בשטח האמור, אם להוריד הגיל או להגבי', ודעתי בהחלט מובנה מהאמור, והלואי שגם האשכנזים היו מתרגלים לנשואין בגיל הכי רך, וכדברי רב חסדא (קדושין כט, ב).

ובהמצאנו בערב ימי הפורים, עת שהיה ונהפוך הוא, יהי רצון שכל הענינים המבלבלים והשלילים יהפכו לאורה ושמחה וששון ויקר כפשוטם וכמשמעם על פי דרשת רבותינו ז"ל: אורה זו תורה וכו'.

(ממכתב י"ב אדר תשכ"א)

405. . . כותב אודות המאורעות הבלתי רצויים אשר קרו בעבר מסיים בשאלה איך לטפל באותם שיש אפשרויות להחזירם למוטב ואיך לקדם פני הרעה בעתיד.

והנה לכל לראש ובסגנון חז"ל „מה יעשה הבן ולא יחטא" כיון שהלימוד הוא בתערובות (אפילו כשהמדובר הוא בלימודי חול או קודש) הרי נמשכת התערובות לאחר זה: ואפילו בשעת הלימוד הרי זה „כאש בנעורת" כפסק דין של חכמינו אשר היה ידוע להם טבע בני־אדם. והרי כשרוצים לשלול אפשרויות מסובב — צריכים לבטל את הסיבה והמקור. והתרופות לרפא ולשנות את המסובב פועלות רק לפי שעה וגם זה בספק הוא.

כיון שאפילו רפואה לשעה ג"כ ענין הוא (ובפרט אם ינצלו את השעה כדרוש) ואף שלכל אחד ואחד יש לו תכונות פרטיות מיוחדות — הצד השווה שבכולן הוא, שאין לך תעמולה יותר פעילה מאשר להיות דוגמא חי', זה המרצה להם מוסר ורוצה להחזירם למוטב.

ועוד נקודה משותפת לכולם: קיום המצוות ככל האפשרי אשר אם מעט אור דוחה הרבה חושך, על אחת כמה וכמה הרבה אור.

עוד נקודה, אשר הצלחת התעמולה קשורה בזה שתהי' בדרכי נועם אבל יחד עם זה צריכה להיות בתוקף המתאים ובפרט הוא בתופעה אודותה כותב אשר באם לא יבטלוה — מקור הוא לכל שחיתות ורע, ר"ל.

ביחד עם האמור הרי כל אחד ואחד מישראל בנים הם לה' אלוקינו, ולכן נצטווה כל אחד ואחד לעשות כל התלוי בו להעמידם על דרך הטוב והישר, לחיות בחיי היום־יומיים ע"פ הוראת תורתנו תורת חיים ובקיום מצוותי' עליהן נאמר וחי בהן, והובטחנו שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב של השומע ופועלים פעולתם.

(ממכתב י"ז שבט תשכ"ג)

. . . בהנוגע הפרדת בנים ובנות, שאמרתי לו שאי אפשר לוותר על זה, ואשר ויתור או פשרה במקום אחד יגרום ויתורים ופשרות במוסדות חנוך חב"ד בכמה וכמה מקומות, וזה ג"כ נתקבל, והבטיח שישתדל בכל כוחו אשר עקרון ההפרדה בבתי ספר חב"ד יתקיים בפועל, ואם יודיעו לו דוגמאות שכך הוא במוסדות חנוך שבאה"ק ממלכתי דתי אחרים, זה יקל עליו ההשתדלות. וכן יקל עליו להשתדל בזה אם יוכל לומר שענין זה הוא דרישה ממני, וכמובן שאמרתי לו שהרשות בידו לומר כן, כי כן הוא. והדגשתי כי דרישתי על שמירת עקרון ההפרדה במוסדות חב"ד אינה באשר מוסדות חב"ד הם, אלא דעתי ברורה שכן צריך להיות בכל בתי־ספר ומוסדות406חנוך, ובעוה"ר בדורנו דור יתום אין זה רק שאלת־דת, אלא גם במוסר וצניעות במובנים הכי פשוטים, וכמו שרואים התוצאות במוסדות אשר בהם אין עקרון זה נוהג, שרבו כ"כ, עד אשר למרות כל ההשתדלות להעלים אותן ולמנוע פרסום בלתי נעים, בכל זה מתפרצות מפעם לפעם ומגיעות לאזני הקהל . . .

(ממכתב י"ט אדר א', התשי"ז)

. . . במ"ש אודות שירצה ע"ד חסידות חב"ד באופן קבוע ולחוג שומעים קבוע בתערובת בנים ובנות, לא נראה לי הדבר. — אבל, לאידך גיסא, הנה כמה מהעסקנים ד . . שביקרו אצלי הבטיחוני שאין דעתם נוחה מתערובת כזו, אלא שלא בכל מקום מגעת השפעתם לבטלה. ובמילא כשיתדבר עם העסקנים שבמחנו, יש מקום לומר שבקל יוכל לסדר ששומעי הרצאתו לא תהי' תערובות בהם. ואין בזה סתירה לשיטת חב"ד להשתדל לחדור לכל החוגים לקרבם לתורה ומצותי', כי בד"א כשאין בזה ענין של „נתינת הכשר" ואולי עוד יותר מענין הכשר, . . .

(ממכתב כ"ו טבת תשט"ז)

. . . כן בנוגע לאופן החינוך של תלמידי . . . בהנוגע להנהגות ע"פ שו"ע והנהגה דיראת שמים, הנה גם בזה אי אפשר לקבוע מסמרות, כי בודאי שונה המצב מתלמידי בי"ס אחד לתלמידי בי"ס שני, בהתאם להסביבה שם נתגדלו ונתחנכו. אבל, בכלל — בענין שאין בו חילול השם מובן שיש לנסות באופן דלאט לאט אגרשנו. ומובן שגם בזה כדאי שיתייעצו המורים ביניהם, ותשועה ברוב יועץ.

בודאי יתעסק . . . במרץ המתאים, והשי"ת ירבה גבולם בתלמידים ותלמידות טובים, שיהיו לתפארת לכל . . . ובצדק יוכלו המורים־ות לאמר: ראו גידולים שגדלנו.

(ממכתב כ"ד ניסן, תשי"ד)

407במענה על מכתבו משילהי מנ"א, בו מתאר את מהות ואיכות התלמידים ד . . . ובודאי כשיקרא (העתקת) מכתבו עוד הפעם, הנה יבוא להמסקנא המידית הראשונה והכי פשוטה, אשר מתפקיד ההנהלה והמורים בפרט להגביה את הסוג השלישי לאיכות סוג השני ושניהם גם יחד לאיכות סוג הראשון. ועצם מציאות תלמידים באיכות סוג הראשון — יקל עליהם עבודה זו, ואין הדבר תלוי אלא ברצונם. וכבר ידוע אשר מסייע בזה גם כן, מה שמפרידים החברותא של תלמידים גרועים ביותר. ובמכש"כ וק"ו מהמסופר בטעם שאסר יוסף את שמעון. ומזה מובן ג"כ התרופה למה שכותב שמסוג השלישי אין להם חוש בעניני חסידות כו' וכו' — ששהותם ב . . . והשתדלות עמהם בכיוון זה בודאי ישפיע עליהם לטוב. ויה"ר שיהי' בקרוב ממש.

ובמ"ש אודות תנאי האש"ל וכו' שאפשר גם זה משפיע על המגרעות באיכות התלמידים, הנה יכתוב בזה הצעה מפורטת לשיפור המצב, ואפשר — כפי היכולת — תביא לשינוים ממשים. ומובן מבלי שיודע שממנו נודע המצב.

מה שמסיים במכתבו, אשר הוראה במקומות הרחוקים מן הישוב כו' פוטרת שירות — ומסופק אם עליו לעשות זאת, אינו כותב פרטים בזה. ובכל אופן הנה טוב בשבילו, הן בגשמיות והן ברוחניות — שינצל זה שההשגחה עליונה הביאתו ל . . . שדוקא הוא יעמידו על הגובה הראוי, עכ"פ בגובה האפשרי. ואינו מובן — אם יעתיק למקום אחר מה יוכל לעשות בזה, שהוא הוא חלקו היפה. ויה"ר אשר . . . ושמח יהי' בחלקו הכי נעלה האמור, ויעבוד בזה מתוך שמחה אמיתית, הפורצת גדרי הגוף החומרי ומזכך את גוף הגשמי, שעי"ז גדלה ההצלחה ביותר וביותר.

(ממכתב ז' אלול, תשט"ו)

. . . מ"ש אודות התלמידים הפורצים גדר, הרי ידועה הנקודה שטובת הרבים דוחה טובת היחיד, אלא שצריך לעשות ככל האפשרי שגם היחיד לא ידחה וכמרז"ל לעולם תהא ימין מקרבת ותקותי שכשידברו עמהם בעת התועדות ובאופן של קירוב וגם ע"י חבריהם וכיו"ב, ישנו הנ"ל את הנהגתם.

(ממכתב כ"ח כסלו תשט"ו)

408. . . א) כבר כתבתי כ"פ, שתועלת הרבים דוחה תועלת היחיד. ומזה פשוט שלא כל אחד הרוצה להתקבל בישיבה צריך להתקבל, כיון שהנהגה פרועה ובפרט כזו שמזכירים במכתבם, שלמדו בכמה ישיבות ומכולם נשלחו הביתה מפאת זה, הרי זה היפך תועלת הרבים, ותמי' גם נתינת ספק בזה.

ב) במ"ש בהנוגע לתלמיד שכבר נמצא בכותלי הישיבה ולומד שם משך זמן, מובן שאינו דומה להנ"ל, ובפרט כשיש מקום לחשוש שיתפוס זה כדחי' בשתי ידים. אבל פשוט שגם בזה, סו"ס — יחיד ורבים, רבים קודמין, אלא שאין להתחיל בזה, וצריך להקדים אמצעים אחרים ולא להתחיל בגירוש כליל וכו', והרי כמה דרכים בכגון דא באם ישנה שימת לב תמידית להנהגות התלמידים, שבמילא בכמה ענינים מקדימים את הרעה בעוד מועד וק"ל.

ג) בהנוגע לתלמידים פרטים, מובן שבזה צריכים חברי ההנהלה לדון על אתר, כי בכל פרט ופרט ישנם ענינים מיוחדים שיכולים להשפיע על ההחלטה בהנוגע להנהגה עמו . . .

(ממכתב ב' אד"ר תשי"ז)

. . . כותב אודות הנהגת פב"פ ופב"פ מהתלמידים שאינה כדבעי, ויש בזה חילוקי דיעות בינו ובין הנהלת . . . איך להתנהג עמהם, ולכן רוצה שמכאן יפסקו את הין

והנה (מלבד הדין הידוע שאין פוסקין על יסוד שמועה מצד אחד), האם לפי דעתו סדר שיתערבו מעבר לים בנוגע לתלמידים פרטים במוסד שיש לו הנהלה בת כמה חברים? ובטח ידוע לו שבמוסדות ליובאוויטש הנמצאים בכל קצוי תבל נמצאים כמה אלפים תלמידיםות, ואם החלטת שאלת הטלת קנס וכיו"ב יוכרחו להורות בזה מן המרכז, יהי' זה ע"ד הכתוב נבול תבול אלא שבמדה עוד יותר מבהילה. ואין ללכת בהנהגות שאינן מעולם התיקון. וכשיש חילוקי דיעות בהנהלת איזה מוסד, מבקשים לעשות אסיפה של כל החברים, ושכל הצדדים יציעו טענותיהם ויחליטו ברוב דיעות — כנהוג — כיון שסו"ס, הרי כוונת כל חברי ההנהלה צ"ל טובת המוסד והתלמידים.

(ממכתב כ"ט תמוז תשט"ז)

409. . . ובטח למותר לעוררו על הזהירות שלא יפרשו את לימודו עם תלמידי מוסדות חינוך מיוחדים — כעין נתינת הכשר למוסד החינוך ושיטתו. וכמו שכתבתי בזה כבר לאחדים מאנ"ש, אף שפשוט הוא, והזהירות בזה תלוי' בתנאי המקום והמוסדות, שלא בכל מקום שוים הם. ובכלל הוא — ע"י אי ההכנסה של שיעורי לימודו בהתכנית שלומדים בהנ"ל, שלילת התערבות הנהלת המוסד בשיעורים וכו' וכו', ותשועה ברוב יועץ של אלו הנמצאים במקום.

(ממכתב י"ד אייר תשט"ו)

בשאלתו באזהרה ללמד תורה בלי פשרות, וחושש שבאם יחמירו על הילדים אפשר שלא יקבלו כלל, שעפי"ז יש תועלת בעשיית פשרות.

העצה לילדים האמורים היא לא לעשות פשרה, ז. א. לא לומר להם שמותר לעבור ח"ו על חלק המצות ובלבד שיקיימו מצות אחרות, שהרי נוסף על האיסור של שקר, ה"ז ג"כ ענין מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, שינוים בדעת וכו' — אלא לבאר להילדים ולהסבירם, שלעת עתה לומדים עמהם ע"ד מצוה זו וידעו שיש עוד כמה מצות, אבל הרי אי אפשר ללמדם ע"ד כל הענינים בתחילה, ולכן מלמדים אותם צעד אחר צעד, ולהסבירם ג"כ ענין התשובה, שאם ח"ו אין מי שהוא עומד בנסיון ועשה לא ככתוב, מחוייב הוא כמקדם בכל המצות שבתורה, כי ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא, וגם שלאחר זה ישנו התיקון דהתשובה.

בעת רצון יזכירוהו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע להמצטרך לו.

(ממכתב ז' תמוז, תשי"ח)