Addenda - education 4

(ממכתב ט"ז סיון תשי"ב)

במענה על מכתבו מכ"ג אלול והפ"נ המוסגר בו, בו כותב שלומד הוא קמ"ץ אל"ף אָ. היינו הנקוד והאותיות בנפרד כהוראת נשיאינו הק' אשר השתדלו בזה בחרף נפשם, ושואל איך להתנהג בלימוד ההברה כיון שכתתו היא מילדי התימנים.

הרי כיון שאחינו הספרדים הורגלו בהברה זו כמה דורות דור אחר דור, אין צריך לשנות מנהגם בזה שמנהג אבותיהם בידיהם, ובודאי חזרת דא"ח בהברה הספרדית שאוחזין בה מפני שקבלוה מאבות ואבות אבותיהם, בני מס"נ על שמו ית' תגרום נח"ר למעלה ותפעול פעולתה למטה.

נהניתי ממה שכותב שלוקח חלק בשיעורי הלימוד הן בנגלה והן בדא"ח, ובודאי לשנה הבע"ל יוסיף בזה וכבר ידוע פסק רז"ל כל המוסיף מוסיפין לו.

(ממכתב ו' תשרי תשט"ו)

. . . במה ששואל למקום תשובת הרמב"ם אודות קדושת כתב אשורי הנה נדפס הוא בכ"מ ומהם גם בהוצאת הרמב"ם שנדפס בארצוה"ב ע"י האחים שולזינגער. ובגוף הענין של לימוד צורת האותיות של כתב אשורי לתינוקות, הנה אחרי כל411הראי' משו"ע הל' ת"ת וכו' הנה אם הי' הכוונה במקומות אלו ללמוד כתב אשורי בטח היו נוהגים כזה בתפוצות ישראל אשר מעולם לא נשמע דבר כזה.

(ממכתב ח' שבט תשי"ד)

. . . זה עתה נתקבל מכתבו מועש"ק וארא. ובשאלותיו:

א) כיון שעד עתה הקפידו על הלימוד ביום הראשון. — לא לו ולליובאוויטש בכלל להיות המכניסים שינוי להתדמות דוקא להחפשים, או גם לא"י.

ב) לימוד עברית בעברית. — ידוע עד כמה נלחמו בזה נשיאינו רבותינו (למרות „הטענות" של המחנכים שחפשו כביכול „טובת" התלמידים, וה"ה הנימוקים שמעתיק במכתבו), וטוב וגם נקל יותר שהמועמדות למורות יתלמדו אידיש.

(ממכתב ו' שבט תשי"ד)

הנני מאשר קבלת המכתבים ונקודתם — שאלת השפה בה ילמדו עם תלמידי התלמוד תורה,

וכפי הטענה בשיחה הטלפונית, דעתי אשר כיון שעיקר תכלית התלמוד תורה הוא לחנך התלמידים ביראת השם ואהבתו וללמדם תורת השם ומצותיו, אשר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, שלכן הזהירונו כל כך חכמינו ז"ל מביטול תינוקות של בית רבן ועד שאסרוהו אפילו לבנין בית המקדש,

הנה על פי האמור מובן שהשפה בה ילמדו התלמידים לא זהו העיקר, כי אם נקודות האמורות — יעילות והרבוי בכמות ובאיכות בידיעת התורה ומצותי'.

[כן מובן שבמקום ששפת הלימודים יש לה השפעה על עניני יראת שמים וכיו"ב, אזי גם לקביעות השפה חשיבות בהתאם לזה].

ב) מובן ג"כ שבאמצע שנת הלימודים אינו ענין לשנות שפת הלימוד מכמה וכמה טעמים [באם אין הכרח מוחלט לעשות השינוי].

ג) בתנאים מסויימים כשההורים רוצים לקבוע שפת הלימודים, ובתנאי הנ"ל שאין בזה שייכות לי"ש ועניני שו"ע וכו', אזי אין לכפות על ההורים שפת הלימוד412בה ילמדו את בניהם, כי אם להסביר להם; באם אינם צודקים בטענותיהם, וכמו בענינים דומים, — קובעים שפת הלימוד כדעת רוב ההורים שאחרי רבים להטות.

ד) נקודה מיוחדת . . . אשר לצערי הכי גדול „נופלים על המציאה" לעשות מכל ענין סלע מחלוקת ופירוד הלבבות. והרי זוהי אומנתו של הקלוגינקער להלביש כל ענין באיצטלא של י"ש וכו'. וכנראה מסגנון מכתבי ההנהלה וההורים קרה זה בנידון דידן. שלכן כדאי לעשות חיפוש לאור הנר, נר הוי' נשמת אדם, מה הם הנימוקים של כל אחד מהלוקחים חלק במחלוקת חדשה זו.

הסיכום מכל האמור, שגם בשיחה הטלפונית לא הי' משמע שרוצים לשנות תיכף ומיד, וכנ"ל — אינו ענין באמצע שנת הלימודים. וכיון שעד תחילת שנת הלימודים הבאה הרי עוד כמה זמן בשביל עריכת חשבון הנפש וכולי כנ"ל, ידונו עוה"פ בסמיכות לשנת הלימודים הבאה על כל הבעי', דיון מיוסד על הנקודה אודות מטרת הת"ת כנ"ל.

ומה שמזכירים מעלות מיוחדות בנוגע לשפת אידיש, צריך עיון אם רכישת מעלות אלו היא מתפקיד הת"ת או מחובתם של ההורים והאוירה בבית, וק"ל.

ואחרון עיקר הבא לקמן:

פלא גדול על שאין מזכירים כלל על ענין עיקרי בנוגע לתלמידי הת"ת, והוא שמכמה צדדים הגיעתני שמועה לא טובה וכו' בנוגע להנהגת תלמידי הת"ת, ובפרט בימי השבת־קדש ויו"ט, וגם ערב ש"ק ויו"ט. ועד"ז הנהגתם בביהכ"נ גם בימות החול. ואף שחלק האחריות בזה הוא גם על מלמדי ומורי הת"ת, שהרי חינוך תלמידים עפ"י תורה הוא גם בנוגע להנהגתם מחוץ לכתלי הת"ת, ובפרט במקום קדוש בביהכ"נ ובבהמ"ד וכו', אבל חלק חשוב בזה ואולי גם חלק העיקרי הוא על אחריות ההורים, האב והאם, שעליהם להחדיר בבניהם מדות טובות בכל האמצעים העומדים לרשותם, ואפילו גם אם טרודים הם באיזה ענינים שיהי' הרי זוהי מחובתם העקרית. ואם בימות הלימוד בת"ת הדברים אמורים, על אכו"כ בערבי שבתות ויו"ט אחר חצות, ובימי ש"ק ויו"ט, שאז עיקר האחריות על ההורים.

כיון שכל ענין וענין צריך לנצלו בעניני תורה וי"ש, תקותי חזקה אשר ההתלהבות און דער קאָך שנתעורר בנוגע לשפת הלימוד, שכנ"ל נוגע לפועל רק סמוך להתחלת שנת הלימודים, הרי בודאי ינצלוהו ובמדה הכי גדולה להדרכת התלמידים במדות טובות ובעניני י"ש שאין נכנסים בתחום לימודי הת"ת, כמו ברכות, תפלה כדבעי, כיבוד הורים ומורים וזקנים, וגם התנהגות נימוסית בין אדם לחבירו (והרי זהו מלימודים המיוחדים של ימי הספירה לנהוג כבוד זה בזה),

ותיכף לקבלת מכתבי זה יתאספו לאסיפה של כל ההורים, האשכנזים והספרדים, המצדדים לשפה זו או אחרת וכו', וידונו על בעי' האמורה — הנהגת תלמידי הת"ת, ונוסף לזה הנהגתם בהת"ת בשמירת סדרי הלימוד, המשמעת וכו' — וידונו עד"ז בכובד ראש הראוי, דיון המביא לידי מעשה, תיכף על אתר לבחור ועד מן ההורים שעליהם האחריות על ההנהגה האמורה מכאן ולהבא, והם יקבעו מספר מההורים שישגיחו בעינא פקיחא על התלמידים וכו' ועוד דברים המתאימים לתיקון המצב בהקדם ולשיפורו הולך ומוסיף הולך וטוב.

413ויהי רצון שאתבשר טוב בכל האמור בדואר החוזר, ובנקודה הפנימית אשר נתקרבו הלבבות קירוב אמיתי, וכל אחד מהם וכולם יחד עושים כל התלוי בהם שיקויים בתלמידי הת"ת בתוככי שאר תלמידי ותלמידות המוסדות אשר ב . . . — אשר כל רואיהם (בבית ובחוץ, בחול ובשבת ויו"ט) יכירום כי זרע ברך הוי' המה,

מתאים לרצון כ"ק מו"ח אדמו"ר . . . כפי אשר הביעו ודרש דרש כמה וכמה פעמים.

בברכה לבשורות טובות

בכל האמור בהקדם

(ממכתב ט"ו אייר ה'תשכ"ח)

מאשר אני קבלת מכתבו, ות"ח על שימת לבבו לשלוח לי ג"כ ספרו . . .

ויהי רצון שינצל במילואם הכוחות והאפשרויות שניתנו לו מלמעלה ובנקודה הפנימית — להפצת היהדות האמתית בכל מקום שידו מגעת. ובפרט בין הנוער, אשר כמדובר כמה פעמים כל הטבה והוספה בעודם קטנים וצעירים נכפלת פי כמה כשיגדלו, כידוע הדוגמא בזה שאפילו שנוי קל בגרעין או שתיל עושה שנוי עקרי כשנעשה אילן נושא פירות, באילן ובפירותיו ופירי פירותיו.

לאור סגנון כתבו ארשה לי להוסיף עכ"פ הערה אחת בנוגע לספרו. ובהקדם שבודאי צודק אשר לפעמים הצלחת הנמצא בקנקן תלוי' בצורה החיצונית של הקנקן, ומכאן אשר צודק ג"כ אשר בסיפורי עלילה יש כח המושך לכו"כ ילדים ולנוער שרק בדרך זו אפשר להשפיע עליהם ביתר שאת וביתר עז.

אולם כשהמדובר בנוער, ומכל שכן ילדים, צריך לקחת בחשבון שבאם הפרטים, שהם עיקר המכוון והמטרה, יהיו מובלעים או גם מכוסים ונעלמים, צריך עיון גדול אם ישיגו המטרה. שהרי הקורא סיפור אינו נוהג ורגיל לחפש בו רמזים, או לשים לב לפרט שבכמות הוא קטן ביותר, על אחת כמה וכמה ביחס לשאר פרטי העלילה שקודמים לו ושלאחריו.

כוונתי כפשוטה, כיוון שהעיקר הוא, ובלשון הכתוב „את ה' ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם", על אחת כמה וכמה שהוא העיקר בחינוך הילדים, כולל ג"כ חלק החינוך הניתן בעקיפין — לא בצורה של שיעורים ולימודים, כי אם בצורה של סיפור וכדומה — הרי בכדי שישיגו המטרה מתאים להכתוב האמור, ובהדגשת חכמינו ז"ל על המעשה שהוא העיקר, צריכים גם הפרטים להופיע בכמות ובהדגשה414המתאימה, אם על ידי ציור מתאים או כותרת וכיו"ב, באופן המעורר תשומת לב. והרי כל מחנך רואה זה בעבודתו בשטח החינוך על כל צעד ושעל.

האמור אפילו כשהסיפור הוא של עמודים אחדים, כמו במכ"ע . . . המצורף לכתבו, ומכל שכן כשהמדובר בספר.

בכבוד ובברכה להצלחה

(ממכתב י"ז מנחם אב, ה'תשל"ז)

. . . במ"ש אודות חידון תנכ"י, — לדעתי כבר הקרקע מוכשרת שיציע שיערכו חידון תנכ"י ומשנה ביחד, וסיכוים קרובים שיתקבל הדבר, כיון שחידושא עדיפא לי' לכאו"א, וחידון תנכ"י כבר הי', ואף שכמובן לא מיצו את הדבר ויש עוד מקום להתגדר ולהוסיף, הנה כשביחד עם זה יוסיפו משנה, הרי זה וזה יתקיימו ובסגנון מתוך שלא לשמה כו', הרי יש להדגיש ערך לשון המשנה נצחיותה, והחביבות שיש לה גם בין החוגים וכו', ולהדגיש גם נקודה האמורה שיש בזה משום חידוש והוספה ורו'

כוונתי פנימית בהאמור מובנת למדי, כתחלת מכתבי*, שהרי זה שלב הקרוב למעשה יותר, ועוד נקודה פנימית בזה, ע"פ ביאור חז"ל בחילוק דתושב"כ ותושבע"פ, שעל ידה דוקא ונפלינו מכל עמי הארץ (שמות רבה פ' מ"ז א'). ובפרט שחידון התנכ"י שעבר, השאיר רושם בלתי רצוי כלל, ע"י השתתפות בו של מיסיונרים וכו', וד"ל.

דא"ג להאמור יש להוסיף עוד נקודה שתענין — בהנוגע לסדר הראשון של המשנה הוא סדר זרעים, שנעשה, בסגנון העולם עתה, אַקטואלי ביותר ע"י התישבות בנ"י באה"ק ת"ו, בשטח עבודת האדמה וכו'.

כנהוג בכ"ז בודאי חידון האמור קשור יהי' בחילוק פרסים ובזה ענינים של דפוס, ומובן שגם זה אפשר לעשות צנור להחדרת יהדות אמיתית בחוגים אודותם כותב . . .

(ממכתב ג' מ"ח תשי"ט)

415. . . ובהנוגע לשאלותיו:

א) מובן שצריך ללמוד עם התלמידים ענינים שיש בהם די מספיק טופסים. וכיון שהלכות ת"ת — עתה מספיק, ילמוד הלכה זו. ובפרט שלימוד דוקא בחלק שו"ע זה דאדה"ז — נדיר הוא.

ב) תלמידים שלפני גיל מצות, יש מקום ללמדם — בקביעות — מאמרי חסידות הכי קלים, אבל לא פחות — מגיל מופלא סמוך לאיש . . .

(ממכתב י"ב אד"ש תשי"ט)

במענה למכתבן מיום ט"ו בסיון, בקשר עם הבחינות, הנה כבקשתן אזכירן למילוי משאלות לבבן לטובה ולברכה ולהסתדרות נכונה שמכאן ולהבא תוכלנה להוסיף בהתמדה והתמסרות (ללימודי קדש, לימוד המביא לידי מעשה) להנהגה טובה ביראת שמים, כיאות לבנות ישראל, בנות אמותינו שרה רבקה רחל ולאה.

ידוע מאמר רבינו הבעל־שם־טוב זי"ע אשר מכל ענין צריך ללמוד (הנהגה טובה) בעבודת השם יתברך ויתעלה. ומכאן הוראה, לכל איש ואשה הישראליים, שאם יש בחינה באיזה ענין, הרי לכל לראש צריך להתבונן ולעשות בחינה עצמית בעניני קדושה, היינו בהנהגה בתורה ומצוה, כי באלה כל אדם נבחן בכל יום, ובלשון רבינו הזקן בעל התניא: „והנה ה' נצב עליו ומלא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי" (ריש פרק מ"א, עיי"ש).

(ממכתב כ"ה סיון, ה'תשכ"ו)

. . . בודאי למותר לעוררו על זה שכתבתי למוסדות חינוך שהשפעתי מגעת — שבעוד מועד צריך להכין „צדה לדרך" בשביל התלמידים לימי החופש, ומה טוב לסדר אופן שלא יופסק הקשר עמהם לגמרי למשך שבועות אלו. והרי אדרבה, במשך ימי החופש החפשים מלימודי חול יש מקום לפעול, לפ"ע, יותר בעניני קדש. והרי רואים במוחש שדברים וענינים הנאמרים כאילו דרך אגב, היינו לא בתור שיעור אלא במשך שיחה וטיול, נקלטים ומתקבלים בטוב ובנקל יותר . . .

(ממכתב י' תמוז תשט"ו)

416נבהלתי בקבלת ידיעה מן הצד, אשר נותנים או כבר נתנו חופש להתלמידים מתחלת חדש מנ"א ואולי עוד קודם לזה, ואח"כ בדעתם ליתן חופש גם בשילהי אלול גם בתחלת תשרי כו' וכו'. ולפלא על הקס"ד אפילו — בכגון דא, ביטול תורה מבהיל. ובפרט בהימים שאין לימודי חול מצד ההכרח — שבמילא יש לנצל אותם שימלאו תלמידי בי"ס . . . השעות החסרות בלימודי קדש במשך השנה. ואם אפילו מצד איזה סיבה או פני' באה קס"ד כזה, מפני מה לא שאלו מכאן הסכמה על זה, דכיון שגם אני משתתף בהנהלת בי"ס . . . הרי גם אני נושא אחריות בביטול תורה זה של כמה עשיריות מבני ישראל שהגיעו כבר לגיל מצות וביחד עם זה סומכים, אשר כיון שהמוסד שייך אלי — בודאי בידיעתי והסכמתי — ואולי עוד יותר מזה — אומרים להם שכמה חדשים בשנה פטורים מלימוד התורה, ולכן בודאי נכון הוא ואין לפקפק על זה. ובפרטי פרטיות שנוסף על כל הנ"ל ענין השהות בבי"ס . . . מביא ג"כ להשגחה בעניני יראת שמים וקיום מצות מעשיות, וסגירת ביה"ס . . . מבטל ג"כ השגחה הנ"ל. ואיני יודע מי הוא שיש לו ברייטע פלייצעס אויף דעם — לקחת זה על עצמו.

והנה בהנוגע ללימוד המקצוע — שזהו קשור במשרדים חיצונים, אינני יודע הסדרים בזה ועד כמה יש להשפיע עליהם, אבל בנוגע ללימודי קדש צריך להיות ביה"ס . . . פתוח כל השנה כולה. ורק שלתלמידים מיוחדים יש ליתן חופש לאיזה ימים בשביל להתראות עם ההורים או בשביל הפסק למנוחה בין תקופת לימוד א' לחברתה, אבל לא לכל התלמידים בבת אחת, ולא באותם הימים שנוגע ביותר שיהיו התלמידים בכותלי בית המדרש או בית הכנסת ולא מבחוץ להם.

אינני יודע הסדרים בנוגע להמשכורת, אבל — באם בשביל חדשי הקיץ אינם משלמים בבתי ספר הנותנים חופש, מובן שאשתדל להמציא המשכורת בשביל חדשים אלו ע"פ תנאים הנ"ל. וברשותם וביכולתם ועל אחריותי למסור הצעתי בקשתי ודרישתי הנ"ל לכל המורים לימודי קדש בבי"ס הנ"ל, ותקותי חזקה שימלאו אותה. ואם נחוצים הם — המורים — מטעם בריאות או מטעמים אחרים למנוחה של איזה שבועות, הנה יסדרו זה שלא לכולם בבת אחת ובמילא ישאר בית ספר . . . פתוח כל הזמן. — מובן ופשוט גם כן, שבאם ישנם תלמידים כאלו שבשו"א לא יתרצו ללמוד כל השנה כולה — בלי הפסק כ"א לאיזה ימים, אין לגרשם בשביל זה מבי"ס . . . אבל תקותי שיהי' מספרם מועט ביותר, ויתמעט עוד יותר כשיראו שהסידורים בבי"ס . . . גם בשילהי קייטא טובים הם הן בגשמיות והן ברוחניות.

הנני שולח מכתבי זה בדחוף, ובודאי יודיעוני בחוזר בהנוגע לכל הנ"ל, ומה טוב אם אפשר במברק.

(ממכתב כ"ט תמוז תשט"ו)