בכללות, לההבדל (העיקרי) בין חלקו של אברהם וחלקו של יצחק במעשה העקידהמב:
מעשה המסירת נפש של העקידה מתייחס (בעיקר) לאברהםמג, שהוא הי' צריך לכבוש את רחמיו מעל בנו יחידו ולהעלהו לעולה ע"ג מזבח, משא"כ יצחק, שאמרמד "ואי' השה לעולה" [וגם לפרש"ימה שאחרי תשובת אברהם "הבין. . שהוא הולך להשחט (ומ"מ) וילכו שניהם יחדיו בלב שוה" — מ"מ, אינה דומה מסנ"פ דיצחק למסנ"פ דאברהם בעקידת בנו יחידו שנולד לו לעת זקנותו, וכמו שהאריך במו"נ שם ד"לא ידמה לו לא נתינת ממון ולא נתינת נפש"מו] — וזהו ענין העבודה שבמעשה העקידה;
ואילו חלקו של יצחק במעשה העקידה הי' בעיקר בהנפעל, שהוא נתקדש בקדושת עולה ע"י שנעקד ע"ג המזבח — וחלות קדושה שייכת, כמובן, להשראת השכינה.
וזהו שהרמב"ם מדייק ומחלק בשתי הלכות אלו:
בדין הראשון, שהוא דין במזבח מחמת פעולתו בכללות המקדש — ענין השראת השכינה — כתב הרמב"ם שזהו מפני ש"במקדש נעקד יצחק";
ואילו בהלכה שלאח"ז, דין מקומו ה"מכוון ביותר" של המזבח, שהוא מצד גדר המזבח עצמו, ענין העבודה (כנ"ל) — בזה מדייק הרמב"ם, שזה שייך למעשה אברהם, ש"בנה בו המזבח ו(הוא — אברהם) עקד עליו יצחק".