לד

פעם, אחר שנמשכו ההכנות לפסח וההגעלה וכו' עד שעה מאוחרת באור לארבעה-עשר, התבטא אדמו"ר מוהרש"ב ואמר: אבער אויף די בולקע מיט מילך וועלן מיר ניט מוותר זיין [=אך על החלה וחלב לא נוותר]

(שמועות-וסיפורים, ב, עמ' 96 - מרשימות הגר"י לנדא ע"ה.

והיה הגר"י הנ"ל למד מדברים אלו, שיש ענין לאכול חמץ בדוקא בערב פסח).

ראה בס' רזא-דעובדא (עמ' קכד) אודות סעודת חמץ של ערב-פסח, ושם - בשם הרה"ק מוהרא"א הגדול מפרימשלאן: שאחד משלושת הדברים שיתגלו בביאת המשיח הוא, שסעודת חמץ של ערב-פסח צריכה להיות כסעודת שלמה בשעתו.

ובס' להב-אש (עמ' 124): ענין אכילת חמץ בערב-פסח, היה בעיניו של רבינו [רש"א מזיכלין] לעבודה גדולה וקדושה, והיה מנהל אז שולחנו הטהור בסוד ישרים ועדה, ונקרא עד היום הזה "דער טיש פון ביעור חמץ בערב-פסח" (רבינו ז"ל היה מכוון בזה לצאת ידי חובת ביעור לפי שיטת רבינו בעל ה'מאור' זצ"ל כידוע, וכן היה נוהג בעצמו כל מיני ביעור: אכילה, שריפה, וגם מפרר וזורה לרוח, לצאת ידי כל הדיעות). ואף בשנה האחרונה לימי חייו.. שלא טעם עוד שום טעם אכילה מיום חמישה עשר בשבט.. אעפ"כ בערב-פסח בבוקר התאמץ.. בכל כחו ודחק את עצמו בכל מיני דחיקה לנהל את שולחנו הטהור ואכל חמץ כדי שביעה.

וכך במנהגי-ספינקא (עמ' כו), שהקפידו לאכול חמץ בערב-פסח שהוא מצוות "תשביתו". ובמנהגי-מהריי"ו (אות שכו) שאכלו סעודת חמץ דווקא, ובהע' שם שכך נהג גם הרה"ק ר"ח מצאנז (ראה גם בהגדת צאנז, עמ' קצו-קצז). אודות טעימת חמץ בערב-פסח ראה גם בס' גדולים-צדיקים (עמ' לו), ובמנהגי-בעלז (עמ' מ) בדבר אכילת חמץ בערב-פסח שחל בשבת. בהגדת לעלוב (עמ' כב), כשלא אכל חמץ יום או יומיים לפני ערב-פסח, הקפיד לשתות בערב-פסח קודם סוף זמן אכילת חמץ מעט בירה, מחשש בל-תוסיף.

אך במנהגי-קומרנא (אות רעח), שלא אכלו חמץ בערב-פסח, והיו שלא אכלו חמץ שלושה ימים קודם הפסח. בתפארת-איש (עמ' שפז), שלא ראו שיאכל חמץ בערב-פסח, אלא תפוחי-אדמה וחלב. ובזכרון-טוב (עמ' 35), שהרה"ק ר"י מנשכיז לא היה אוכל מאומה בערב-פסח, רק שתה מעט חלב או רוטב.

וראה עוד בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' רסד-רסה), נטעי-גבריאל (ב, עמ' קנא), שיש מחמירים שלא לאכול חמץ בערב-פסח, ויש המקפידים לאכול.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org