כט

[א]

כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ] היה בכור, היה עושה סיום מסכת בערב-פסח, נוסף לכך שמע סיום מאדם נוסף, ובכל זאת היה מתענה (שיחת י"ט כסלו תשט"ז. ובס' שמועות-וסיפורים, א, עמ' קכא מסופר בשם הרבנית שטערנא שרה ע"ה, שבנה מוהריי"צ היה ספק בכור).

וב'רשימות' אדמו"ר זי"ע (אודות הנהגתו של אדמו"ר מוהריי"צ בריגא בשנת תרצ"ב): עשה סיום על מסכת סנהדרין. עכ"ל. והיא המסכת שאדמו"ר מוהריי"צ ואדמו"ר זי"ע היו רגילים לקחתה בחלוקת הש"ס. ואכמ"ל.

[ב]

אדמו"ר מוהריי"צ היה מתענה בערב חג-הפסח, וגם היה עושה סיום מסכת, או היו קוראים מי מהבחורים שיעשה סיום מסכת בחדרו. וזה כולם היו רואים שהוא בשעת מעשה אינו טועם כלום. וזה כולו היה הכנה שמא לא יוכל להתענות, אבל לבסוף היה מתענה. פעם נזדמן שהוא נתעלף בשעת הסדר, שאכל את המרור כמעט אליבא ריקנא (לקוטי-ספורים, עמ' רסב)

[ג]

כלתי תי' [אשת מוהריי"צ] כותבת אשר הסדר הראשון היה לא יפה כל-כך, כי התענית בערב יו"ט והיית יגע מאוד. אולי ח"ו סבלת מהארבע כוסות מתוקף היין, או מההידור בהכזית מרור.. למה התענית ולא הכינות סיום מקודם, אם כי היית טרוד מכל-מקום היה אפשר ללמוד מסכתא קטנה (אגרות-קודש מוהרש"ב, ד, עמ' רטו, אל כ"ק בנו מוהריי"צ)

ולמדנו מכאן כי אדמו"ר מוהרש"ב החזיק בדעת המתירים לבכור לאכול, גם כשסיום המסכת נעשה לכתחילה לכוונה זו, ואכמ"ל (ראה גם בס' מנהג-ישראל-תורה, עמ' רס-רסב. נטעי-גבריאל, ב, עמ' קנח)

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org