261 ויחי —' ב א פרשתנו נ, יג.
ב לז, לה.
ג תנחומא באבער וישב יו"ד. יל"ש עה"פ. וראה גם ב"ר פפ"ד, כא ובמפרשים שם.
ד מלשון רש"י „שאין אדם נמנע מלקרוא" (כבב"ר וביל"ש שם) — ולא „כי דרך אדם לקרוא"" (כבדעת זקנים מבעה"ת, ועד"ז הוא במדרש שכל טוב ובמדרש אגדה) — משמע שיש איזה חשש בקריאה זו, אלא שמ"מ אין אדם נמנע כו'. והביאור בזה פשוט: כשקורא אדם לחתנו בנו ולכלתו בתו, הרי מקום לטעות שכוונתו היא „בנו" ו"בתו" ממש, ובמילא יאמרו שאח נשא את אחותו. ולכן כותב רש"י, ש(אעפ"כ) אין אדם נמנע כו'. ועפי"ז מובן בפשטות מה שרש"י אינו מביא הוכחה ממה שנעמי קראה את כלותי' „בנותי" (כברמב"ן כאן, וכבמ"כ לב"ר שם) — כי שם הי' זה לאחרי מיתת בעליהן, והחשש הוא רק בנוגע לאלו שזוכרים שהיו נשואות לבני', ועיקר החידוש — במה שאין אדם נמנע מלקרוא (לחתנו בנו ו)לכלתו בתו, הוא בחיי (בתו ו)בנו.
ה ברמב"ן פ' וישב (לח, ב) מבאר פרש"י ולא בני בניו — שהטעם: „לפי ששאול בן שמעון ושלה בן יהודה היו מבנות כנען ולכן יוציא את כולם", ולפי"ז (אפ"ל ש)פרש"י שבפרשתנו הוא (גם) לדעת ר"י. אבל [נוסף על מה שצריך ביאור: למה יוציא את כולם מצד שאול ושלה], (א) מפשטות לשון רש"י „ולא אחד מבניכם שהם מבנות כנען" משמע שקאי על כל בני השבטים (לבד ממנשה ואפרים — וכההמשך בפרש"י). (ב) לפי פירש"י (אליבא דר"י — שלשיטתו פי' הרמב"ן דברי רש"י דפרשתנו) בפ' וישב (שם) ופ' ויגש (מו, יו"ד) שאול ושלה לא היו מבנות כנען (משא"כ אליבא דר"נ — לשיטת רש"י — שלכן גם שאול ושלה לא נשאו את ארונו (ראה לעיל ע' 228 הערה 3)).
ו רא"ם כאן. גו"א וישב שם. ברמב"ן פ' וישב שם (וראה גם ש"ח שם): שכוונת ר"נ ב"כנעניות" אינו לכנעניות ממש (ובא רק לשלול דעת ר"י שנשאו את אחיותיהן), כי אם להנשים שבאו לארץ כנען משאר הארצות. עיי"ש. אבל א) אין זה פשטות ל' רש"י. ב) מפירש"י שבפרשתנו מוכח שהכוונה לכנעניות ממש. וכמ"ש בגו"א שם. וראה להלן הערה 33.
א. אויף „וישאו אותו בניו"א ב ג ד ה ו
הפּסוק , מוז דאָך דאָס שטימען לויט אַלע שיטות שבתושבע"פּ, אויך לויט שיטת ר"י, אַז די שבטים האָבן חתונה געהאַט מיט זייערע „אחיות תאומות" און ניט מיט קיין כנעניות [ובפרט אַז ר"י'ס פּירוש איז דער (ערשטער — בפרש"י — ד. ה. דער) עיקר'דיקער פון רש"י'ס צוויי פּירושים אין פּרשת וישב] — און וויבאַלד אַזוי, פאַרוואָס טייטשט רש"י ניט אויס אין וואָס עס באַשטייט דער טעם פון „ולא בני בניו" לפי דעת ר' יהודה ?
262 לדעת ר"י איז גאָר ניט נויטיק קיין פּירוש — ווייל דער פּשט איז שוין מובן פון אַ פריערדיקן רש"י'ס פּי' (אין פ' וישב).
ב. לערנענדיק דעם פּרש"י אין פ' וישב קומט אויס, בהשקפה ראשונה, אַז דער יתרון אין דעם ערשטן פּי' „אחיות תאומות נולדו כו'", באַשטייט דערין וואָס לויט אים ווערט דער וואָרט „בנותיו" געטייטשט כפּשוטו — זיינע טעכטער; און די מעלה אינעם צווייטן פּי' „בנותיו — כלותיו" איז, וואָס לויט אים דאַרף מען ניט אָנקומען צום גרויסן חידוש אַז יעקב האָט געהאַט אַ סך טעכטער — אַ זאַך וואָס ווערט גאָרניט דערמאָנט אין גאַנץ חומש ונביאים וכתובים!
ז בראשית ד, א־ב ופרש"י שם. (וכ"ה גם בב"ר פכ"ב, ג וברש"י שם).
ח וישלח לה, יז ופרש"י שם. (וכ"ה גם בב"ר פפ"ב, ח וברש"י ומ"כ שם).
0 ומובן שדוחק לומר שב"ולדברי האומר" — הוא שולל זה שכותב עליו „ר"י אומר אחיות תאומות נולדו".
י ומ"ש (מקץ מג, כט. ויגש מו, טו) ד , יז־יח , ובכל הדורות שמאדם ועד אברהם ), שהרי אאפ"ל שנולדו תאומות עם שם חם ויפת . ובכ"ז פרש"י דאת קין כו' מרבה תאומות : א) באותו הפסוק מסיים „את ה'" ופי' עם, ב) בפסוק שלאח"ז — ב"פ „את" — כ"ז מכריח לומר אשר „ג' אתים ריבויים הם כו' עם קין ועם הבל כו'". ועפ"ז מתורץ מה שרש"י שם: 1) מאחר פי' „את קין", לאחרי פי' „את ה'", 2) מד גיש שיש ג' אתים). וי"ל דמזה גופא דכותב בסגנון זה (ולא „ויוסיף לי בן" — ע"ד ל, כד — או כיו"ב ) משמע ד"את" שבכאן ריבוי הוא, וע"ד הנ"ל בקין והבל .
יא ועפי"ז יובן מ"ש רש"י (וישלח לב, כג) „ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה כו' ולכן נענש". דלכאורה, להפירוש שאחיות תאומות נולדו עם כל שבט, הוצרך להקשות גם על שאר בנותיו „והיכן היו" (ולפי ושבט" — כי פירושו שבפ' וישלח קאי גם להסברא (דלהלן בפנים ההערה ) שרק עם בני לאה ורחל נולדו תאומות . עוד י"ל: אפילו באם נאמר שלפי סברא זו נולדה עם בנימין רק תאומה אחת (כדלהלן בשולי הגליון הג' (שלאח"ז )), ורש"י הרי כותב תאומה יתרה — מובן מזה שפי' כאן הוא לפי הדעה שגם עם בני בלהה וזלפה נולדו תאומות (כדלהלן שם וראה גם להלן הערה 36), וא"כ — (ע"פ הנ"ל ) הול"ל שבט ושבט 7 והתירוץ : מכיון שהדיעה ש"עם כל שבט נולדה תאומה" מובנת מעצמה, גם בלי פירש"י , כדלהלן סעיף ה' (ורש"י כותב זאת רק בדרך אגב — בכדי לסיים שעם בנימין נולדת תאומה יתירה , כדלהלן סעיף ד' ), הרי אינו צריך להדגיש (באַוואָרענען ) שכוונתו היא לכל שבט ממש . משא"כ בפ' וישב (ששם מקום ביאור דיעה זו — ולא דרך אגב. ועוד ) שמדיוק „וכל בנותיו" מוכח כדעת ר"נ (כדלהלן סעיף ו' ) ובכל זה מחדש רש"י (בפירושו הראשון ) אחיות תאומות נולדו כו', צריך להד ניש בפירוש שכוונתו היא לכל שבט ממש .
ז ח 0 את זה")י 263 באַווייז, אַז זיי האָבן ניט געהאַט צו זיך קיין תאומותיא
כב ראה על דרך זה — על דרך החסידות, לקמן ע' 4־37 בנוגע להאבות (שכל אחד מהם היתה עבודתו בקו אחר) — שאף את"ל שהנהגתו של יצחק היתה בקו הגבורה גם בחיי אברהם, מ"מ פשוט שבמקומו דינה (שלשיטת ר"נ — אינה „הכנענית" אם שאול , וכדלעיל הערה 5 בסופה . וראה ג"כ לקמן הערה 34), וכן בעלה של התאומה דשמעון (ובנימין ). אלא שמ"מ מעתיק רש"י רק „כל בנו תיו" ולא „כל בניו" — כי אין הכרח שאז נישאו כבר (ובפרט שלדעת ר"נ היו רק ב' מבוגרות (דינה והתאומה דשמעון , משא"כ התאומות דבנימין היו אז רק בנות ט' שנים לערך)) עד כדי להקשות קושיא בכתוב — (משא"כ כשמתיישב דרך אנב דכלותיו). של אברהם התנהג בקו החסד — מדתו של אברהם. ועד"ז בנוגע להנהגת יעקב במקומו של יצחק. עיי"ש בארוכה ובהערות שם. וע"ד הפס"ד דבאתרי' דרב צ"ל כרב (שבת יט, ב).
264 א) מ'האָט שוין גערעדטכב
יד ובפרט שההוכחה לזה [שלא נולדו תאומות, כי לא נרמז בהכתובים כלל] שייכת שם יותר מכאן, מכיון ששם המדובר הוא בנוגע לידת בנימין [וכבהערה לפנ"ז].
מכ"ש אַז אין פ' וישלח [וואו ס'איז לכאורה ניטא ָ קיין הכרח צו מחדש זיין אַז יעקב האָט געהאַט נאָך קינדער אויסער די דערמאָנטע אין דער תורהיד
265 וואָס איז דאָ נוגע ווער די „כלותיו" זיינען געווען, כנעניות אָדער ניט?
טו לכאורה אפשר להוסיף עוד קושיא: התיבות „כנעניות היו" שוללות לכאורה רק „ונשאום" ולא „אחיות תאומות נולדו כו'") (ועליהן קאי „וכל בנותיו". ונאמר דלפי' הב' מפרש „וכל בנותיו" כנעניות היו — כי אאפ"ל כן, שהרי לכ"ע דינה יש כאן ונכללה ב"בנותיו". וע"פ הנ"ל — גם התאומות דשמעון ובנימין). וכיון שאינו שולל אחיות תאומות מה מקשה „אלא מהו וכל בנותיו" — אבל אינו. כי יש לומר ש"כנעניות היו" קאי על התיבות „וכל בנותיו" שרש"י מעתיקם ומפרש אותם. ולפי' הא' ניחא, כי לדעה זו קאי (גם) על האחיות התאומות. אבל לדעת ר"נ דקאי (גם) על [כלותיו ה]כנעניות, קשה „אלא מהו וכל בנותיו", דהול"ל „בנותיו וכלותיו". וראה לקמן בזה.
בפירוש , און זאָגן אַז מיט די בני יעקב זיינען קיין אחיות תאומות ניט געבאָרן געוואָרןטו
ג. איז דער ביאור אין דעם;
י ומ"ש (מקץ מג, כט. ויגש מו, טו) ד , יז־יח , ובכל הדורות שמאדם ועד אברהם ), שהרי אאפ"ל שנולדו תאומות עם שם חם ויפת . ובכ"ז פרש"י דאת קין כו' מרבה תאומות : א) באותו הפסוק מסיים „את ה'" ופי' עם, ב) בפסוק שלאח"ז — ב"פ „את" — כ"ז מכריח לומר אשר „ג' אתים ריבויים הם כו' עם קין ועם הבל כו'". ועפ"ז מתורץ מה שרש"י שם: 1) מאחר פי' „את קין", לאחרי פי' „את ה'", 2) מד גיש שיש ג' אתים). וי"ל דמזה גופא דכותב בסגנון זה (ולא „ויוסיף לי בן" — ע"ד ל, כד — או כיו"ב ) משמע ד"את" שבכאן ריבוי הוא, וע"ד הנ"ל בקין והבל .
יז בראב"ע שם ש"וכל בנותיו" הוא בתו ובת בנו (סרח בת אשר). אבל (א) לפי פרש"י בפ' פנחס (כו, מו) שסרח היתה קיימת בשנת הארבעים ליצי"מ (ולפי פרש"י ש"ב (כ, יט) מ"מדרש אגדה" — גם בימי דוד ויואב ), מסתבר לאחר את לידתה ככל האפשרי ולומר שנולדה בסמיכות להכניסה למצרים. (ב) אפילו אם נאמר שנולדה כמה שנים לפני מכירת יוסף (באופן שהיתה שייכת כבר לנחם), ואז מוכרח שב"בנותיו" נכללת גם היא (ראה בהערה שלאח"ז), הרי עיקר פי' „בנותיו"" הוא בנותיו ממש (ולהעיר מפ' ויגש מו, ז: בנותיו ובנות בניו), ולכן אינו מסתבר שהלשון „וכל בנותיו"" (שני ריבויים) הוא מפני שסרח נכללת ב"בנותיו" ואשר זהו רק בדרך טפל.
יח ומה שלא מסופר בתורה שגם בני בניו באו לנחמו — י"ל לפי שנכללים ב"בניו", דהרי בני בנים הרי הם כבנים (רש"י וירא כ, יב) (נוסף על שאפ"ל שעדיין קטנים היו).
י י וכל בנותיו", וואָס באַדייט אַ גרעסערע צאָליז יח
יט ועפי"ז מובן מ"ש רש"י (בדברי ר"נ) „לחתנו בנו" — דלכאורה מיותר — בכדי לתרץ מדוע לא נאמר שגם חתניו באו לנחמו. אלא שמ"מ מעתיק רש"י רק התיבות „וכל בנותיו" ולא גם „כל בניו" — כי כל הקושיא (מדוע לא נזכרו בכתוב גם חתניו) הוא דוקא לאחרי שרש"י מחדש „אחיות תאומות נולדו כו'". ומכיון שגם ר"נ אינו חולק ע"ז (וחולק רק על „ונשאום") *), לכן הוצרך להוסיף „לחתנו בנו" (דמרווח יותר לומר שעכ"פ המבוגרות נישאו).
יט
266 און דאָס וואָס רש"י גיט דערנאָך צו אַ צווייטן פּירוש, איז דאָס ניט מחמת דער שוועריקייט אין ערשטן ענין (וואָס מ'געפינט ניט קיין רמז בנוגע די תאומות פון די שבטים ווי ביי די תאומות פון קין והבל) — וואָרום דאָס איז נאָך ניט אַזאַ שטאַרקע קשיא אַז מ'זאָל צוליב דעם טייטשן (ווי אין צווייטן פירוש) דעם וואָרט „בנותיו" ניט כפּשוטו — נאָר ווייל אים איז שווער דער צווייטער ענין „ונשאום";
כ ראה רש"י תולדות כו, ה (בנוגע לאברהם (וראה גם וירא יט, ג בנוגע ללוט — וראה שם סוף פסוק א')). שם, יב — כז, ג, ט (בנוגע ליצחק). וישלח לב, ה (בנונגע ליעקב).
כא וירא יח, יט.
כב ראה על דרך זה — על דרך החסידות, לקמן ע' 4־37 בנוגע להאבות (שכל אחד מהם היתה עבודתו בקו אחר) — שאף את"ל שהנהגתו של יצחק היתה בקו הגבורה גם בחיי אברהם, מ"מ פשוט שבמקומו דינה (שלשיטת ר"נ — אינה „הכנענית" אם שאול , וכדלעיל הערה 5 בסופה . וראה ג"כ לקמן הערה 34), וכן בעלה של התאומה דשמעון (ובנימין ). אלא שמ"מ מעתיק רש"י רק „כל בנו תיו" ולא „כל בניו" — כי אין הכרח שאז נישאו כבר (ובפרט שלדעת ר"נ היו רק ב' מבוגרות (דינה והתאומה דשמעון , משא"כ התאומות דבנימין היו אז רק בנות ט' שנים לערך)) עד כדי להקשות קושיא בכתוב — (משא"כ כשמתיישב דרך אנב דכלותיו). של אברהם התנהג בקו החסד — מדתו של אברהם. ועד"ז בנוגע להנהגת יעקב במקומו של יצחק. עיי"ש בארוכה ובהערות שם. וע"ד הפס"ד דבאתרי' דרב צ"ל כרב (שבת יט, ב).
כג אף שהדורות שלאחריהם לא שמרו כל המצות קודם שנצטוו, שהרי עמרם נשא את יוכבד דודתו (וארא ו, כ). וגם השבטים (כשהיו בריחוק מקום מיעקב) לא קיימו כל התורה, כדמשמע ממ"ש (מקץ מג, טז) „וטבוח טבח גו' כי אתי יאכלו האנשים גו'", והרי הם חשבו שהשוחט הוא עכו"ם* אכלו את הבשר, לפי שחשבו שהוא נבילה (ואין להוכיח שהשבטים אכלו בשר בסעודה זו ממ"ש בתרנום אונקלוס (מג, לב), הובא בפירש"י : „ארי בעירא דמצראי דחלין לי'* עבראי אכלין" — כי זהו ביאור הנהגת
* כי ה חידוש שתאומות נולדו עם כל בני לאה ורחל — אפשר ללמוד בב' אופנים: א) ממה שנרמז בכתוב גבי שמעון ובנימין. ולפי"ז י"ל שעם כל אחד מהם (כולל שמעון ובנימין שבהם רמז הכתוב) נולדה רק תאומה אתת. ולפי"ז היו רק ח' תאומות. מ"ש בהערה 9 — על התאומה שנולדה עם שמעון גם לדעת ר"נ) [וגם כשנאמר שקושיית רש"י על דינה דוקא היא, לפי שבחפסוק „ואת אחד עשר ילדיו" אין התלמיד יודע עדיין שעם כל שבט נולדה תאומה (ודלא כדלהלן סעיף ה'), וגם בנוגע ל"את" שנאמר גבי שמעון נפרש באו"א, — עדיין יוקשה: מדוע אין רש"י מפרש הסעם למ"ש „אחד עשר (ותו לא) ילדיו" לאחרי שמחדש שעם כל שבט נולדה תאו מה (ואין לומר שגם אותן נתן בתיבה — דא"כ, למה נענש על דינה דוקא)] כי מכיון שנאמר שם „ו את אחד עשר ילדיו", הרי תיבת את מרבה גם התאומות שנולדו עם „אחד עשר ילדיו" . (ולפי אופן זה, מ"ש רש"י „ועם בנימין נולדה תאומה יתירה" הוא לפי דעת ר"י שגם עם בני בלהה וזלפה נולדו תאומות (וכ דלהלן סעיף ד' וה' )). ב) שגם באם הי' נרמז רק בבן אחת מהן (לאה או רחל), היינו למדים שנולדו תאומות עם כל בני לאה ורחל — כיון שהיו אחיות דומות זו לזו בתכלית, עד שלולא סימנים א"א להבדיל ביניהן בלילה (ויצא כט, כה ובפרש"י), (ובזה מובן: (א ) מ"ש (כט, לא ) „וירא ה' כי גו' (ולכן דוקא) ויפתח גו' (כי ל ולא זאת — ה"ה בשווה לאחותה רחל) ורחל עקרה". (וזה מובן בפשטות כ"כ עד שרש"י א"צ לפרש את זה). (ב) הוודאות של רחל, שזקוקה לאה למע"ט בכדי לזכות לבנים (פרש"י ל , א)), ומכיון שגם מצד התאומה שנרמז גבי שמעון היינו יודעים שגם עם ב ני רחל נולדו תאומות, צ"ל (גם ל דעת ר"נ) שכ וונת הכתוב ב"גם" שנאמר גבי בנימין היא שנולדה עמו תאומה יתירה (ועפי"ז מובן גם מה שהרגיעה אותה המילדת „אל תיראי כי גם זה לך בן" — שהסיבה ד"ותקש" היא לפי שנולדה עמו תאומה יתירה (על של יוסף)), ולפי זה היו ט' תאומות .
כד בחולין צא, א: פרע להן בית השחי טה. אבל ממה שרש"י אינו מביא פירוש זה (אפי' לדעת ר"נ ), מוכח ש(אין זה פשוטו של מקרא וגם ) לא נזהרו בזה . ומה שלא פירש רש"י „והכן — טול ניד הנשה בפניהם" (כבחולין שם) — אף ש"לא יאכלו בנ"י את גיד הנשה" (וישלח לב, לנ) — כי זה יכול כאו"א ליטול בעת אכילתו. ע"ד המדרש וכו' האם גם השבטים קיימו כל התורה כולה — ראה פרשת דרכים (בתחלתו ). בית האוצר (בתחלתו ). וש"נ. ועוד .
כ כא כב כג 267 באַלד אויך אחיות מן האב זיינען נאסר געוואָרן ביי מתן תורהכד
כח ראה פרש"י עקב (יא, ו) והאזינו (לב, מג), שר"נ מהדר (אף שדוחק בפירוט הענין) בכבודן של ישראל — שלא הי' שינוי בשטח דישראל שאין לו שייכות לקרח; סדום היינו או"ה, ור"י מפרש הכתובים כפשוטם — אף שהוא היפך הידור בכבודן של ישראל. אבל עדיין אינו מובן: מפרש"י עקב שם „א"ל ר"נ . . פיה ולא פיותיה" מוכח שעיקר הטעם מה שר"נ חולק על ר"י הוא מצד דיוק תיבת פיה, אבל מצד ההידור בכבודן של ישראל לבד לא הי' חולק על ר"י להוציא „בקרב כל ישראל" מפשוטו (אף שר"נ מדייק יותר בהפרסים, ו"בקרב כל ישראל" נוגע לכללות תוכן הכתוב ולא לדיוק תיבה פרסית, כמשנ"ת בארוכה בשיחת ש"פ עקב תשכ"ו). ובפנים מבאר שמצד ההידור בכבודן של ישראל, מפרש תיבת „בנותיו" [דיוק בתיבה פרטית — שלפי דעת ר"נ זהו העיקר] שלא כפשוטו ולכן צ"ל סולהלן סעיף ו'.
כד בחולין צא, א: פרע להן בית השחי טה. אבל ממה שרש"י אינו מביא פירוש זה (אפי' לדעת ר"נ ), מוכח ש(אין זה פשוטו של מקרא וגם ) לא נזהרו בזה . ומה שלא פירש רש"י „והכן — טול ניד הנשה בפניהם" (כבחולין שם) — אף ש"לא יאכלו בנ"י את גיד הנשה" (וישלח לב, לנ) — כי זה יכול כאו"א ליטול בעת אכילתו. ע"ד המדרש וכו' האם גם השבטים קיימו כל התורה כולה — ראה פרשת דרכים (בתחלתו ). בית האוצר (בתחלתו ). וש"נ. ועוד .
כח כד
כא וירא יח, יט.
כח ראה פרש"י עקב (יא, ו) והאזינו (לב, מג), שר"נ מהדר (אף שדוחק בפירוט הענין) בכבודן של ישראל — שלא הי' שינוי בשטח דישראל שאין לו שייכות לקרח; סדום היינו או"ה, ור"י מפרש הכתובים כפשוטם — אף שהוא היפך הידור בכבודן של ישראל. אבל עדיין אינו מובן: מפרש"י עקב שם „א"ל ר"נ . . פיה ולא פיותיה" מוכח שעיקר הטעם מה שר"נ חולק על ר"י הוא מצד דיוק תיבת פיה, אבל מצד ההידור בכבודן של ישראל לבד לא הי' חולק על ר"י להוציא „בקרב כל ישראל" מפשוטו (אף שר"נ מדייק יותר בהפרסים, ו"בקרב כל ישראל" נוגע לכללות תוכן הכתוב ולא לדיוק תיבה פרסית, כמשנ"ת בארוכה בשיחת ש"פ עקב תשכ"ו). ובפנים מבאר שמצד ההידור בכבודן של ישראל, מפרש תיבת „בנותיו" [דיוק בתיבה פרטית — שלפי דעת ר"נ זהו העיקר] שלא כפשוטו ולכן צ"ל סולהלן סעיף ו'.
כא כח ניט אָפּגעהיט דעם שפּעטערדיקן איסור פון אחיות. דאַקעגן ר"נ האַלט זיך ניט אָפּ פון איינלערנען אַ דוחק אין פסוק, אום צו פאַרהיטן כבודם של ישראל; און מהאי טעמא לערנט ער „בנותיו — כלותיו", בכדי עס זאָל ניט אויסקומען אַז די בני יעקב האָבן פאַרפעלט אין דער אָפּהיטונג פון די תרי"ג מצות.
כח ראה פרש"י עקב (יא, ו) והאזינו (לב, מג), שר"נ מהדר (אף שדוחק בפירוט הענין) בכבודן של ישראל — שלא הי' שינוי בשטח דישראל שאין לו שייכות לקרח; סדום היינו או"ה, ור"י מפרש הכתובים כפשוטם — אף שהוא היפך הידור בכבודן של ישראל. אבל עדיין אינו מובן: מפרש"י עקב שם „א"ל ר"נ . . פיה ולא פיותיה" מוכח שעיקר הטעם מה שר"נ חולק על ר"י הוא מצד דיוק תיבת פיה, אבל מצד ההידור בכבודן של ישראל לבד לא הי' חולק על ר"י להוציא „בקרב כל ישראל" מפשוטו (אף שר"נ מדייק יותר בהפרסים, ו"בקרב כל ישראל" נוגע לכללות תוכן הכתוב ולא לדיוק תיבה פרסית, כמשנ"ת בארוכה בשיחת ש"פ עקב תשכ"ו). ובפנים מבאר שמצד ההידור בכבודן של ישראל, מפרש תיבת „בנותיו" [דיוק בתיבה פרטית — שלפי דעת ר"נ זהו העיקר] שלא כפשוטו ולכן צ"ל סולהלן סעיף ו'.
268 ד. עס פאָדערט זיך אָבער נאָך אַלץ ביאורכח בנימין און האָבן ניט צו טאָן מיט לידת כל שבט — מוז מען אָננעמען אַז דאָס וואָס „עם כל שבט נולדה תאומה", איז שוין אַ דבר ידוע; און דאָס וואָס רש"י דערמאָנט דאָ אַז „עם כל שבט כו'" איז נאָר בכדי צו אויפקלערן; אַז דער „גם" וואָס שטייט (בלויז) ביי בנימין'ען, איז מרבה אַ „תאומה יתירה" — אַז מיט אים איז געבוירן געוואָרן אַ תאומה מער ווי ביי דער לידה פון די אַנדערע שבטים.
איז ניט מובן ;
ה. איז דער ביאור אין דעם;
קצתי בחיי גו' — אם לוקח יעקב אשה מבנות חת גו' למה לי חיים" 82).
לד וכקושיית הגמרא (פסחים נ, א — עה"פ (וישב שם) וירא שם יהודה בת איש כנעני): אפשר בא אברהם והזהיר את יצחק בא יצחק והזהיר את יעקב ויהודה אזיל ונסיב. וקושיא זו היא גם עפ"י דרך הפשט, שלכן הוזקק רש"י לפרש בפ' וישב שם (כבגמרא שם): „כנעני — תגרא" [אלא שפירוש זה (בגמרא (ראה גו"א לח, ב. דעת זקנים מבעה"ת לז, לה) וכן ברש"י) הוא אליבא דר"י דוקא ולא אליבא דר"נ, כי (נוסף שאליבא דר"נ אפשר לפרש גם כנעני ממש ואין צורך לפרש „תגרא"* מוכרח שגם שלה הי' מבנות כנען, כדלעיל ע' 228 הערה 3, ודלא כמ"ש הרא"ם סוף פרשתנו].
* ואולי יש לומר שגם לדעת ר"נ צריך ל ומר שפירוש תיבת „כ נעני" שבפסוק זה הוא „תגרא" (אף שהי' גם כנעני ממש), בכדי לתרץ (ראה ברמב"ן ובגו"א שם); (א ) למה הוצרך הכתוב לאמר שהוא כנעני * כנענית" (וגם מוסיף „ושמו שוע") 7 ו לכן צ"ל שתיבת כנעני כאן פירושה „תנרא". ולכן מכנה אותה הכתוב „בת איש כנעני" מצד פרסום אבי' (כ ברמב"ן. וראה גם ב"ר פפ"ה, ד ובמפרשים שם). ועפי"ז מתורץ גם מ"ש (לח, יב) „ותמת
* כי — אף שכל הוכחתו של ר"י שעם כל שבט (לא רק עם בני לאה ורחל) נולדו תאומות היא לפי שס"ל שלא נשאו כנעניות, מ"מ, מכיון שעם בנימין נולדה תאומה יתירה (רש"י וישלח לה , יז), הרי היו י"ג תאומות, ויוסף נשא את אסנת, ויהודה — מצינו בבניו רק בני „בת איש כנעני — תגרא" ותמר (בנוגע לשמעון — ממ"ש גבי שאול „בן הכנענית", מוכח ששאר בניו היו בני אשה אחרת). ואף שלשיטת ר"י, גם בנות יעקב לא נישאו לכנעניים — רווקות מתו. והרי בנות צלפחד (לפרש"י — פנחס כז, ג) לא נישאו עד גיל קרוב למ' שנה (לכה"פ ), ותאומות יוסף ובנימין (ואולי דעוד מהשבטים) היו צעירות מזה בעת הירידה למצרים. אלא שעכ"פ אחת מבנות רחל נישאה לאחד מחמשת בני לאה — שהרי לא נשאו תאומותיהם מן האם. אינו לדעת ר"י * — כי (א) הוכחת רש"י שם שמתו לפני ירידתן למצרים הוא „שהרי לא נמנו כאן" ולפי דעת ר"י שהתאומות נישאו להשבטים הרי נמנו במ"ש „מלבד נשי בני יעקב", וכמו שהקשו הרמב"ן (שם, טו) ומפרשי רש"י שם * . (ב) לפי דעת ר"י א"א לומר שמתו לפני ירידתן למצרים, כי ממ"ש (שם, ז) „בנותיו גו' הביא אתו מצרימה" מוכרח שהיו לו אז כמה בנות [בנותיו ל' רבים. כדפרש"י גבי „בנות בניו". וראה רמב"ן שם], והרי לדעת ר"י, הכוונה כ"בנותיו" הוא בנותיו ממש ולא כלותיו — כ"א לדעת האומר שתאומות נולדו אבל לא נישאו להשבטים (על כל פנים — לא כ ולן) — היינו כל ה דורש הריבוים שנאמרו בשמעון ובנימין (ור"נ ג"כ בכללם) — ולכן מדייק רש"י „תאומות נולדו עם השבטים", ולא „עם כל השבסים" (כלשונו בפ' וישלח (לה, יז) ובפ' וישב (לז, לה)). (ולר"נ בפרט שלא נשאו התאומות (כנ"ל ס"ג. וראה להלן הערה 39), הרי התאומות לא נמנו ב"מלבד נשי בני יעקב ד (ו"נשי בני יעקב" — לפי דעת ר"נ — אינן יוצאי ירכו של יעקב * ** , ולכן צריכים לומר לדעתו שמתו לפני ירידתן למצרים .
* בגו"א (מו, כו) ובחדא"ג מהרש"א (ב"ב קכנ, ב) מ תרץ שב"מלבד נשי בני יעקב" אתא ל רבויי רק אלו שאינם זרעו של יעקב , אבל זרעו של יעקב, מונה הכתוב בפירוש, כ דמוכח ממה שמונה את דינה, אף שנישאה לשמעון (רש"י מו , יו"ד). אבל, עפ"י דרך הפשט מוכרח שלדעת ר"י לא נשאו השבטים נשים אחרות, כנ"ל בפנים ההערה, ו"נשי בני יעקב" קאי על התאומות. ואין להקשות למה לא מנה אותם הכתוב ב פירוש כמו שמנה את דינה — שהרי גם לידתן לא נזכר בכתוב (וראה רמב"ן שם, טו. נו"א שם ).
ד מלשון רש"י „שאין אדם נמנע מלקרוא" (כבב"ר וביל"ש שם) — ולא „כי דרך אדם לקרוא"" (כבדעת זקנים מבעה"ת, ועד"ז הוא במדרש שכל טוב ובמדרש אגדה) — משמע שיש איזה חשש בקריאה זו, אלא שמ"מ אין אדם נמנע כו'. והביאור בזה פשוט: כשקורא אדם לחתנו בנו ולכלתו בתו, הרי מקום לטעות שכוונתו היא „בנו" ו"בתו" ממש, ובמילא יאמרו שאח נשא את אחותו. ולכן כותב רש"י, ש(אעפ"כ) אין אדם נמנע כו'. ועפי"ז מובן בפשטות מה שרש"י אינו מביא הוכחה ממה שנעמי קראה את כלותי' „בנותי" (כברמב"ן כאן, וכבמ"כ לב"ר שם) — כי שם הי' זה לאחרי מיתת בעליהן, והחשש הוא רק בנוגע לאלו שזוכרים שהיו נשואות לבני', ועיקר החידוש — במה שאין אדם נמנע מלקרוא (לחתנו בנו ו)לכלתו בתו, הוא בחיי (בתו ו)בנו.
** ומה שבפ' וישלח (לה , יז) כותב רש"י „עם כל שבט" — ולא „עם כל שבט גבי בנימין ודינה „את", י"ל ש אינו מרבה תאומה, לפי שהפסוק שם אינו מדבר בלי דתן (וראה חדא"ג מהרש"א ב"ב קכנ, סע"א). ושאני „ואת אחד עשר ילדיו" שמרבה גם התאומות (כדלהלן סוף הערה 11) — כי מכיון שזה שנולדו תאומות יודעים כבר, שפיר י"ל שהכוונה ב"ויקח גו' ואת אחד עשר ילדיו" היא שלקח גם את התאומות שנולדו עמהם .
לח ומכיון שכל המקור לחדש „עם כל שבט נולדה תאומה" הוא לפי שאינו מסתבר שנשאו כנעניות — הרי ר"נ שסובר „כנעניות היו", צ"ל שס"ל כפשטות הכתובים — שלא נולדו תאומות עם כל שבט, מאחר שאין מקור לחידוש זה.
269 אָבער אַזוי איז דאָך שווער צו זאָגן; ווי קען מען באַחויפּטן אַז די שבטים האָבן חתונה געהאַט מיט בנות כנען, ווען דאָס איז געווען אַזוי אָפּגעפרעגט ביי די אבותלד זיי חתונה געהאַטלח 270 שוועסטער מיט וועמען זיי האָבן חתונה געהאַט*8).
דוגמא לדבר (אף שאינו הוא הדבר ממש) — ניט דער פּסוק און אפילו אויך ניט רש"י דערמאָנען מיט וועמען האָבן חתונה געהאַט די „בנים ובנות" פון אדם הראשון].
אַנדערע פרויען (כדלהלן סעיף ו').
לז ומה שהכתוב מפרט בניו ובנותיו ואינו אומר „כל ילדיו" — כי גם זה הוא ב' סוגים בהניחום (אלא שקשה הסדר בהכתוב) — וראה הערה 13, 36.
ו. פונעם לשון הפּסוק „וכל בנותיו" איז משמע אַז ער איז מרבה אַזוינע בנות וואָס ווען עס שטייט נאָר „בנותיו" וואָלטן זיי ניט נכלל געוואָרן — עס זיינען געווען מער ווי איין סוג בנות. איז די שאלה; וואָס פאַראַ פאַרשידענע271 סוגים זיינען שייך אין בנותלז
כל בניו" איז מובן — דאָס מיינט אַז אַלע זין, אויך יענע וואָס האָבן פאַרקויפט יוסף'ן, זיינען געקומען טרייסטן יעקב'ן. פאַרוואָס שטייט אָבער דער אויסדרוק „וכל" ביי די בנות?
ניט בנותיו (ד.ה. אַז די שבטים האָבן חתונה געהאַט מיט כנעניות88), ניט מיט זייערע שוועסטער), און זיי איז דער פּסוק מרמז און כולל אין „וכל בנותיו" ; צוויי סוגי בנות — טעכטער ממש און אַזעלכע וואָס זיינען אַזוי ווי טעכטער — כלותיו.
לט ראה לעיל הערה 28, שבהפּלוגתות דר"י ור"נ, עפ"י שיטת ר"נ ישנו הידור יותר בכבודן של ישראל. ולכן מסתבר, שטעמו של ר"נ לחלוק על ר"י בכל מקום [וגם כפ' וישב] הוא לא רק לפי שמדייק יותר בהפרטים, אלא גם לפי שמהדר בכבודן של ישראל. ולכן נראה, שגם בנדו"ד, טעמו של ר"נ הוא [לא רק מצד דיוק התיבות „וכל בנותיו", כ"א] גם לפי שס"ל שהשבטים קיימו כל התורה עד שלא ניתנה, כנ"ל סעיף ג' ולעיל ע' 7־8 וכן משמע ממ"ש רש"י שלדברי האומר כו' — סתם ולא רק ר' נחמי', אבל גם ר' נחמי' בכללם — צריכים לומר שהתאומות (דשמעון וכו') מתו לפני ירידתן למצרים (כנ"ל הערה 35) — ואינו מתרץ שנכללו ב"נשי בני יעקב" כמו לדעת ר' יהודה — כי מהטעמים מה שר"נ חולק על ר"י הוא, לפי שס"ל שהשבטים לא נשאו את אחיותיהן, כנ"ל. וכיון שעכצ"ל כן (דמתו) אליבא דר"נ — אין צורך לחפש תירוץ אחר לשאר האומרים דתאומות נולדו כו'.
צוויי פּירושים — „ר"י אומר אחיות תאומות נולדו כו' ונשאום; ר"נ אומר כנעניות היו" — ווייל ר"י, וואָס זיין שיטת הלימוד איז צו אָפּשטעלן זיך בעיקר אויף כללות הענין, לערנט ער דעריבער אַז די שבטים האָבן חתונה געהאָט מיט זייערע שוועסטער, וויבאַלד אַז פון כללות הפּרשיות (וואָס דערציילן צוויי מאָל — ובפירוש און באריכות — אַז מ'זאָל גיין זוכן אין אַן אַנדער לאַנד אַבי ניט „בנות הארץ") איז שווער צו אָננעמען דעם אַנדער מעגליכן אופן (אַז זיי האָבן חתונה געהאַט מיט כנעניות) ; און ר"נ, וויבאַלד ער שטעלט זיך אָפּ בעיקר אויפן פּרט, אויפן וואָרטלט
ז. עפּ"י הנ"ל וועט מען אויך פאַרשטיין פאַרוואָס „וישאו אותו בניו" פאָדערט אַ פּירוש בלויז לדעת ר"נ און ניט לדעת ר"י;
מ פּירש"י וירא כ, יב. וגם בנוגע להלכה — ראה יבמות סב, ריש ע"ב.
מא אבל אינו מוכרח מכאן, כי י"ל שהוא לפי ש"לי הם (אפרים ומנשה) — בחשבון שאר בני" ; „אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" (פרשתנו מח, ה ופירש"י שם).
ניט פונעם עצם וואָרט „בניו", ווייל דער באַדייט פון „בנים" קען אין זיך אַרייננעמען אויך בני בניםמ מא דא ָ אויפן אָרט , אַז אויך272 מנשה ואפרים האָבן געטראָגן יעקב'ס ארון — און געווען זיינען זיי דאָך בני בניו של יעקב. רש"י'ס הכרח איז פון דעם וואָס דער וואָרט „בניו" איז בכלל איבעריק: נאָכדעם ווי דער פּסוק דערציילט שוין פריער „ויעשו בניו לו כן כאשר צום" וואָלט דאָס שוין גענוג געווען צו פאַרשטיין אַז „וישאו אותו ארצה כנען גו'" מיינט עס „בניו" (אויך אָן דעם וואָרט „בניו").
יוסף גו' ויצו יוסף . ובכמה מקומות.
מב אחרי יח, ט. וראה רש"י תצא כג, א.
ח. מען דאַרף נאָך אָבער פאַרשטיין; וויבאַלד אַז לאחרי מ"ת זיינען נאסר געוואָרן אויך אחיות מן האבמב
זיי האָבן אויף זיך ניט מקבל געווען די אָפּהיטונג פון כל התורה עד שלא ניתנה, הייסט עס ניט אַז זיי זיינען באַגאַנגען אַן איסור דורך זייער חתונה האָבן מיט די אחיות; ובמילא איז שוין אויך ניט געווען קיין חסרון אין זייערע קינדער מצד דעם — איז עס אָבער דאָך ניט מספּיק צו פאַרענטפערן לפי שיטת ר"י, ווייל
מח סדור קב, ב־ג. קה, ד ואילך. דרמ"צ כט, ב ואילך.
מח 273 לשיטת ר"י האָט יעקב מקפיד געווען אַז בלויז „בניו" זאָלן זיין די נושאי המטה?
מד נח, ט, כה. וראה רמב"ן וישב לח, ב.
מג כי פשוט שהכנעניות שנישאו להשבטים היו כאלו שלא הסירו כו', ובמילא, אין בזה איסור גם לאחרי מ"ת (ראה לעיל הערה 25) , משא"כ „אחותו" נאסרה לאחרי מ"ת, ובמילא לגבי יעקב שקיים כה"ת עך שלא ניתנה, הי' זה חסרון.
מ פּירש"י וירא כ, יב. וגם בנוגע להלכה — ראה יבמות סב, ריש ע"ב.
מד מג בעצם אין דעם ניט געווען קיין שום פּגם וחסרון אין יענעם זמן פאַר מתן תורהמ
ט. ומיינה של תורה וואָס איז בפּירוש רש"י;
שמץ , בדקות דדקות. אשר על כן איז דאָך ווידער פאַראַן אַן אָרט צו זאָגן (אויך לדעת ר"י) אַז משום האי טעמא זאָל יעקב וועלן אויסשליסן די בני אח ואחות פון די נושאי ארונו, והדרא קושיא לדוכתא.
מז ואותה הקושיא היא גם בנוגע למשה רבינו שנולד מויקח עמרם את יוכבד דודתו. וראה פדר"א רפל"ט: וכל זרעו של יעקב לקחו אחיותיהם ושאר בשרם — דלכאורה מהו השבח, ואדרבא.
מז
מח סדור קב, ב־ג. קה, ד ואילך. דרמ"צ כט, ב ואילך.
מ פּירש"י וירא כ, יב. וגם בנוגע להלכה — ראה יבמות סב, ריש ע"ב.
* לכאורה י"ל שכן הוא סגנון הכתוב — וכמו ח"ש כד , לו ; כה , ה. ועוד . [וכן י"ל ג"כ בפרש"י ותלד את קין — שזהו הסננון לאחרי „ותלד" וכמוש"כ שם תאומה יתירה ). ומה שרש"י לא פירש זה גבי שמעון — כי סומך עצמו על מה שפירש גבי קין והבל (ד, ב). ועפי"ז יומתק א) מה שרש"י (בפ' וישב) כותב את פירושו על „וכל בנותיו" — אף שלכאורה תיבת „בנותיו" לחוד , ג"כ אינה מובנת בלא פרש"י, שהרי היא ל' רבים — אלא — לשון רבים מובן הוא, כי (נוסף על מה שלהפירוש ד"ורבותינו דרשו" נולדה תאומה עם בנימין גם לדעת ר"נ) גם לפי פשוטו נולדה תאומה עם שמעון. (וראה להלן סעיף ו' — באופן אחר). ב) דיוק לשון רש"י „אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט" — בכדי להדגיש שכוונתו היא לכל שבט ממש ולכאורה, מאיזה טעם קס"ד לחלק בין השבטים. ואת"ל שיש טעם לחלק — מהי הראי' שלא לחלק. וע"פ הנ"ל מובן, דמקום לומר דדי החידוש דתאומות נולדו עם בני לאה ורחל, שעכ"פ נרמז בכתוב שילדו תאומות (עם שמעון ובנימין) אבל מנ"ל בנוגע לבלהה וזלפה ? והראי' שלא לחלק — דהרי מוכרח שכל השבטים נשאו את אחיותיהן, כדלקמן סעיף ג' וסעיף ה', ולולא בלהה וזלפה (א) אין רק ח' (או ט' תאומות, (ב) בני לאה איך ישאו אחותם מן האם?
מח מ * 274 וועט קוקן אַף דער זון אָן אַ פאַרשטעל) נישואי התאומות — ווייל אדרבה, ווי— און דערפאַר איז באַ מתן תורה, וואָסבאַלד די שבטים האָבן געקענט מקבל זיין איז באופן אַז תורה אחת יהי' לכם, זיינען די אורות נעלים, איז עס געווען למעלאָט־די ענינים נאסר געוואָרן דאָ למטה יותא — אַז אידן קומען גאָר אַרויס
דורך יחודים נעלים ביותר* קודם מתן תורה, (משיחות חורף תשכ"ח , וש"פ וישב תשכ"ט ) איידער זיי זיינען נאסר געוואָרן, איז באַ
א פרשתנו נ, יג.ב לז, לה.ג תנחומא באבער וישב יו"ד. יל"ש עה"פ. וראה גם ב"ר פפ"ד, כא ובמפרשים שם.ה ברמב"ן פ' וישב (לח, ב) מבאר פרש"י ולא בני בניו — שהטעם: „לפי ששאול בן שמעון ושלה בן יהודה היו מבנות כנען ולכן יוציא את כולם", ולפי"ז (אפ"ל ש)פרש"י שבפרשתנו הוא (גם) לדעת ר"י. אבל [נוסף על מה שצריך ביאור: למה יוציא את כולם מצד שאול ושלה], (א) מפשטות לשון רש"י „ולא אחד מבניכם שהם מבנות כנען" משמע שקאי על כל בני השבטים (לבד ממנשה ואפרים — וכההמשך בפרש"י). (ב) לפי פירש"י (אליבא דר"י — שלשיטתו פי' הרמב"ן דברי רש"י דפרשתנו) בפ' וישב (שם) ופ' ויגש (מו, יו"ד) שאול ושלה לא היו מבנות כנען (משא"כ אליבא דר"נ — לשיטת רש"י — שלכן גם שאול ושלה לא נשאו את ארונו (ראה לעיל ע' 228 הערה 3)).ו רא"ם כאן. גו"א וישב שם. ברמב"ן פ' וישב שם (וראה גם ש"ח שם): שכוונת ר"נ ב"כנעניות" אינו לכנעניות ממש (ובא רק לשלול דעת ר"י שנשאו את אחיותיהן), כי אם להנשים שבאו לארץ כנען משאר הארצות. עיי"ש. אבל א) אין זה פשטות ל' רש"י. ב) מפירש"י שבפרשתנו מוכח שהכוונה לכנעניות ממש. וכמ"ש בגו"א שם. וראה להלן הערה 33.ז בראשית ד, א־ב ופרש"י שם. (וכ"ה גם בב"ר פכ"ב, ג וברש"י שם).ח וישלח לה, יז ופרש"י שם. (וכ"ה גם בב"ר פפ"ב, ח וברש"י ומ"כ שם).ט ויצא כט, לג (ד"את" מיותר). ויש לומר, שגם לפי דעת ר"נ, נולדה תאומה עם שמעון (ולפי דעת ר"י, נולדה עמו* לכאורה י"ל שכן הוא סגנון הכתוב — וכמו ח"ש כד , לו ; כה , ה. ועוד . [וכן י"ל ג"כ בפרש"י ותלד את קין — שזהו הסננון לאחרי „ותלד" וכמוש"כ שם תאומה יתירה ). ומה שרש"י לא פירש זה גבי שמעון — כי סומך עצמו על מה שפירש גבי קין והבל (ד, ב). ועפי"ז יומתק א) מה שרש"י (בפ' וישב) כותב את פירושו על „וכל בנותיו" — אף שלכאורה תיבת „בנותיו" לחוד , ג"כ אינה מובנת בלא פרש"י, שהרי היא ל' רבים — אלא — לשון רבים מובן הוא, כי (נוסף על מה שלהפירוש ד"ורבותינו דרשו" נולדה תאומה עם בנימין גם לדעת ר"נ) גם לפי פשוטו נולדה תאומה עם שמעון. (וראה להלן סעיף ו' — באופן אחר). ב) דיוק לשון רש"י „אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט" — בכדי להדגיש שכוונתו היא לכל שבט ממש ולכאורה, מאיזה טעם קס"ד לחלק בין השבטים. ואת"ל שיש טעם לחלק — מהי הראי' שלא לחלק. וע"פ הנ"ל מובן, דמקום לומר דדי החידוש דתאומות נולדו עם בני לאה ורחל, שעכ"פ נרמז בכתוב שילדו תאומות (עם שמעון ובנימין) אבל מנ"ל בנוגע לבלהה וזלפה ? והראי' שלא לחלק — דהרי מוכרח שכל השבטים נשאו את אחיותיהן, כדלקמן סעיף ג' וסעיף ה', ולולא בלהה וזלפה (א) אין רק ח' (או ט' תאומות, (ב) בני לאה איך ישאו אחותם מן האם?י ומ"ש (מקץ מג, כט. ויגש מו, טו) ד , יז־יח , ובכל הדורות שמאדם ועד אברהם ), שהרי אאפ"ל שנולדו תאומות עם שם חם ויפת . ובכ"ז פרש"י דאת קין כו' מרבה תאומות : א) באותו הפסוק מסיים „את ה'" ופי' עם, ב) בפסוק שלאח"ז — ב"פ „את" — כ"ז מכריח לומר אשר „ג' אתים ריבויים הם כו' עם קין ועם הבל כו'". ועפ"ז מתורץ מה שרש"י שם: 1) מאחר פי' „את קין", לאחרי פי' „את ה'", 2) מד גיש שיש ג' אתים). וי"ל דמזה גופא דכותב בסגנון זה (ולא „ויוסיף לי בן" — ע"ד ל, כד — או כיו"ב ) משמע ד"את" שבכאן ריבוי הוא, וע"ד הנ"ל בקין והבל .יא ועפי"ז יובן מ"ש רש"י (וישלח לב, כג) „ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה כו' ולכן נענש". דלכאורה, להפירוש שאחיות תאומות נולדו עם כל שבט, הוצרך להקשות גם על שאר בנותיו „והיכן היו" (ולפי ושבט" — כי פירושו שבפ' וישלח קאי גם להסברא (דלהלן בפנים ההערה ) שרק עם בני לאה ורחל נולדו תאומות . עוד י"ל: אפילו באם נאמר שלפי סברא זו נולדה עם בנימין רק תאומה אחת (כדלהלן בשולי הגליון הג' (שלאח"ז )), ורש"י הרי כותב תאומה יתרה — מובן מזה שפי' כאן הוא לפי הדעה שגם עם בני בלהה וזלפה נולדו תאומות (כדלהלן שם וראה גם להלן הערה 36), וא"כ — (ע"פ הנ"ל ) הול"ל שבט ושבט 7 והתירוץ : מכיון שהדיעה ש"עם כל שבט נולדה תאומה" מובנת מעצמה, גם בלי פירש"י , כדלהלן סעיף ה' (ורש"י כותב זאת רק בדרך אגב — בכדי לסיים שעם בנימין נולדת תאומה יתירה , כדלהלן סעיף ד' ), הרי אינו צריך להדגיש (באַוואָרענען ) שכוונתו היא לכל שבט ממש . משא"כ בפ' וישב (ששם מקום ביאור דיעה זו — ולא דרך אגב. ועוד ) שמדיוק „וכל בנותיו" מוכח כדעת ר"נ (כדלהלן סעיף ו' ) ובכל זה מחדש רש"י (בפירושו הראשון ) אחיות תאומות נולדו כו', צריך להד ניש בפירוש שכוונתו היא לכל שבט ממש .יב בביאור פרש"י עקב (יא, ו) והאזינו (לב, מג). וראה להלן הערה 28.יג לכאורה הי' אפשר לומר, שר"י מפרש „אחיות תאומות כו'" מצד כללות התוכן של הכתוב, שהוא — הפלגת אבל יעקב אשר „וימאן להתנחם"" גם כשניחמו אותו „כל בניו וכל בנותיו", ולכן מפרש „בנותיו" ספשוטו — ולא כלותיו. ור"נ מפרש שלא נולדו אחיות תאומות — כי מדייק מה שלא נאמר בלידת השבטים (לבה מבשמעון) תיבת „את" וה"ז דיוק בתיבה פרטית . אבל — אינו (אבל ראה להלן הערה 36). כי א) בנים הם תקיפים ובעלי השפעה יותר מאשר בנות. ועפ"ז אינה מובנת הוספת הפסוק „וכל בנותיו" לאחרי ש"כל בניוד לידת בנימין] ? ומזה מוכח, שההוכחה לפירוש השני היא מ"וכל בנותיו" דוקא.ד מלשון רש"י „שאין אדם נמנע מלקרוא" (כבב"ר וביל"ש שם) — ולא „כי דרך אדם לקרוא"" (כבדעת זקנים מבעה"ת, ועד"ז הוא במדרש שכל טוב ובמדרש אגדה) — משמע שיש איזה חשש בקריאה זו, אלא שמ"מ אין אדם נמנע כו'. והביאור בזה פשוט: כשקורא אדם לחתנו בנו ולכלתו בתו, הרי מקום לטעות שכוונתו היא „בנו" ו"בתו" ממש, ובמילא יאמרו שאח נשא את אחותו. ולכן כותב רש"י, ש(אעפ"כ) אין אדם נמנע כו'. ועפי"ז מובן בפשטות מה שרש"י אינו מביא הוכחה ממה שנעמי קראה את כלותי' „בנותי" (כברמב"ן כאן, וכבמ"כ לב"ר שם) — כי שם הי' זה לאחרי מיתת בעליהן, והחשש הוא רק בנוגע לאלו שזוכרים שהיו נשואות לבני', ועיקר החידוש — במה שאין אדם נמנע מלקרוא (לחתנו בנו ו)לכלתו בתו, הוא בחיי (בתו ו)בנו.יד ובפרט שההוכחה לזה [שלא נולדו תאומות, כי לא נרמז בהכתובים כלל] שייכת שם יותר מכאן, מכיון ששם המדובר הוא בנוגע לידת בנימין [וכבהערה לפנ"ז].טו לכאורה אפשר להוסיף עוד קושיא: התיבות „כנעניות היו" שוללות לכאורה רק „ונשאום" ולא „אחיות תאומות נולדו כו'") (ועליהן קאי „וכל בנותיו". ונאמר דלפי' הב' מפרש „וכל בנותיו" כנעניות היו — כי אאפ"ל כן, שהרי לכ"ע דינה יש כאן ונכללה ב"בנותיו". וע"פ הנ"ל — גם התאומות דשמעון ובנימין). וכיון שאינו שולל אחיות תאומות מה מקשה „אלא מהו וכל בנותיו" — אבל אינו. כי יש לומר ש"כנעניות היו" קאי על התיבות „וכל בנותיו" שרש"י מעתיקם ומפרש אותם. ולפי' הא' ניחא, כי לדעה זו קאי (גם) על האחיות התאומות. אבל לדעת ר"נ דקאי (גם) על [כלותיו ה]כנעניות, קשה „אלא מהו וכל בנותיו", דהול"ל „בנותיו וכלותיו". וראה לקמן בזה.טז ראה לעיל הערה 9.יז בראב"ע שם ש"וכל בנותיו" הוא בתו ובת בנו (סרח בת אשר). אבל (א) לפי פרש"י בפ' פנחס (כו, מו) שסרח היתה קיימת בשנת הארבעים ליצי"מ (ולפי פרש"י ש"ב (כ, יט) מ"מדרש אגדה" — גם בימי דוד ויואב ), מסתבר לאחר את לידתה ככל האפשרי ולומר שנולדה בסמיכות להכניסה למצרים. (ב) אפילו אם נאמר שנולדה כמה שנים לפני מכירת יוסף (באופן שהיתה שייכת כבר לנחם), ואז מוכרח שב"בנותיו" נכללת גם היא (ראה בהערה שלאח"ז), הרי עיקר פי' „בנותיו"" הוא בנותיו ממש (ולהעיר מפ' ויגש מו, ז: בנותיו ובנות בניו), ולכן אינו מסתבר שהלשון „וכל בנותיו"" (שני ריבויים) הוא מפני שסרח נכללת ב"בנותיו" ואשר זהו רק בדרך טפל.יח ומה שלא מסופר בתורה שגם בני בניו באו לנחמו — י"ל לפי שנכללים ב"בניו", דהרי בני בנים הרי הם כבנים (רש"י וירא כ, יב) (נוסף על שאפ"ל שעדיין קטנים היו).יט ועפי"ז מובן מ"ש רש"י (בדברי ר"נ) „לחתנו בנו" — דלכאורה מיותר — בכדי לתרץ מדוע לא נאמר שגם חתניו באו לנחמו. אלא שמ"מ מעתיק רש"י רק התיבות „וכל בנותיו" ולא גם „כל בניו" — כי כל הקושיא (מדוע לא נזכרו בכתוב גם חתניו) הוא דוקא לאחרי שרש"י מחדש „אחיות תאומות נולדו כו'". ומכיון שגם ר"נ אינו חולק ע"ז (וחולק רק על „ונשאום") *), לכן הוצרך להוסיף „לחתנו בנו" (דמרווח יותר לומר שעכ"פ המבוגרות נישאו).כ ראה רש"י תולדות כו, ה (בנוגע לאברהם (וראה גם וירא יט, ג בנוגע ללוט — וראה שם סוף פסוק א')). שם, יב — כז, ג, ט (בנוגע ליצחק). וישלח לב, ה (בנונגע ליעקב).כא וירא יח, יט.כב ראה על דרך זה — על דרך החסידות, לקמן ע' 4־37 בנוגע להאבות (שכל אחד מהם היתה עבודתו בקו אחר) — שאף את"ל שהנהגתו של יצחק היתה בקו הגבורה גם בחיי אברהם, מ"מ פשוט שבמקומו דינה (שלשיטת ר"נ — אינה „הכנענית" אם שאול , וכדלעיל הערה 5 בסופה . וראה ג"כ לקמן הערה 34), וכן בעלה של התאומה דשמעון (ובנימין ). אלא שמ"מ מעתיק רש"י רק „כל בנו תיו" ולא „כל בניו" — כי אין הכרח שאז נישאו כבר (ובפרט שלדעת ר"נ היו רק ב' מבוגרות (דינה והתאומה דשמעון , משא"כ התאומות דבנימין היו אז רק בנות ט' שנים לערך)) עד כדי להקשות קושיא בכתוב — (משא"כ כשמתיישב דרך אנב דכלותיו). של אברהם התנהג בקו החסד — מדתו של אברהם. ועד"ז בנוגע להנהגת יעקב במקומו של יצחק. עיי"ש בארוכה ובהערות שם. וע"ד הפס"ד דבאתרי' דרב צ"ל כרב (שבת יט, ב).כג אף שהדורות שלאחריהם לא שמרו כל המצות קודם שנצטוו, שהרי עמרם נשא את יוכבד דודתו (וארא ו, כ). וגם השבטים (כשהיו בריחוק מקום מיעקב) לא קיימו כל התורה, כדמשמע ממ"ש (מקץ מג, טז) „וטבוח טבח גו' כי אתי יאכלו האנשים גו'", והרי הם חשבו שהשוחט הוא עכו"ם* אכלו את הבשר, לפי שחשבו שהוא נבילה (ואין להוכיח שהשבטים אכלו בשר בסעודה זו ממ"ש בתרנום אונקלוס (מג, לב), הובא בפירש"י : „ארי בעירא דמצראי דחלין לי'* עבראי אכלין" — כי זהו ביאור הנהגת* כי ה חידוש שתאומות נולדו עם כל בני לאה ורחל — אפשר ללמוד בב' אופנים: א) ממה שנרמז בכתוב גבי שמעון ובנימין. ולפי"ז י"ל שעם כל אחד מהם (כולל שמעון ובנימין שבהם רמז הכתוב) נולדה רק תאומה אתת. ולפי"ז היו רק ח' תאומות. מ"ש בהערה 9 — על התאומה שנולדה עם שמעון גם לדעת ר"נ) [וגם כשנאמר שקושיית רש"י על דינה דוקא היא, לפי שבחפסוק „ואת אחד עשר ילדיו" אין התלמיד יודע עדיין שעם כל שבט נולדה תאומה (ודלא כדלהלן סעיף ה'), וגם בנוגע ל"את" שנאמר גבי שמעון נפרש באו"א, — עדיין יוקשה: מדוע אין רש"י מפרש הסעם למ"ש „אחד עשר (ותו לא) ילדיו" לאחרי שמחדש שעם כל שבט נולדה תאו מה (ואין לומר שגם אותן נתן בתיבה — דא"כ, למה נענש על דינה דוקא)] כי מכיון שנאמר שם „ו את אחד עשר ילדיו", הרי תיבת את מרבה גם התאומות שנולדו עם „אחד עשר ילדיו" . (ולפי אופן זה, מ"ש רש"י „ועם בנימין נולדה תאומה יתירה" הוא לפי דעת ר"י שגם עם בני בלהה וזלפה נולדו תאומות (וכ דלהלן סעיף ד' וה' )). ב) שגם באם הי' נרמז רק בבן אחת מהן (לאה או רחל), היינו למדים שנולדו תאומות עם כל בני לאה ורחל — כיון שהיו אחיות דומות זו לזו בתכלית, עד שלולא סימנים א"א להבדיל ביניהן בלילה (ויצא כט, כה ובפרש"י), (ובזה מובן: (א ) מ"ש (כט, לא ) „וירא ה' כי גו' (ולכן דוקא) ויפתח גו' (כי ל ולא זאת — ה"ה בשווה לאחותה רחל) ורחל עקרה". (וזה מובן בפשטות כ"כ עד שרש"י א"צ לפרש את זה). (ב) הוודאות של רחל, שזקוקה לאה למע"ט בכדי לזכות לבנים (פרש"י ל , א)), ומכיון שגם מצד התאומה שנרמז גבי שמעון היינו יודעים שגם עם ב ני רחל נולדו תאומות, צ"ל (גם ל דעת ר"נ) שכ וונת הכתוב ב"גם" שנאמר גבי בנימין היא שנולדה עמו תאומה יתירה (ועפי"ז מובן גם מה שהרגיעה אותה המילדת „אל תיראי כי גם זה לך בן" — שהסיבה ד"ותקש" היא לפי שנולדה עמו תאומה יתירה (על של יוסף)), ולפי זה היו ט' תאומות .כד בחולין צא, א: פרע להן בית השחי טה. אבל ממה שרש"י אינו מביא פירוש זה (אפי' לדעת ר"נ ), מוכח ש(אין זה פשוטו של מקרא וגם ) לא נזהרו בזה . ומה שלא פירש רש"י „והכן — טול ניד הנשה בפניהם" (כבחולין שם) — אף ש"לא יאכלו בנ"י את גיד הנשה" (וישלח לב, לנ) — כי זה יכול כאו"א ליטול בעת אכילתו. ע"ד המדרש וכו' האם גם השבטים קיימו כל התורה כולה — ראה פרשת דרכים (בתחלתו ). בית האוצר (בתחלתו ). וש"נ. ועוד .** ואע"פ ד"דחלין לי'" , בכל זה אמר יוסף ל" אשר על ביתו" וטבוח טבח, כי היו גם בהמות דלא דחלין לי' (ראה רש"י וישב לז , לו: „שוחטי בהמות המלך". וממ"ש רש"י ויגש מז, ו : „על צאן שלי" מוכח שאפי' בצאן היו כאלו דלא דחלין לי', ומ"ש (ויגש מו, לד) „כי תועבת מצרים כל רעה צאן", בהכרח לפרש שהוא לפי שהשבטים היו רועים כל צאן — גם דדחלין לי'. וראה פרש"י בא (יא, סוף פסוק ה' ) שעבדו רק לבכור (ואף ששם נאמר „ו כל בכור בהמה" — כן הוא בכל המינים ונם ב"צאן". וראה רש"י בראשית ד, כ : לרועי בהמות . . מרעה צאנו ). — ואכמ"ל בזה). עורכי ה שולחן: למה „וישימו לו לבדו ולהם לבדם" — ואין מזה ראי' לא להנהגת השב סים בכלל ולא להנהגתם בסעם הזאת בפרט). ומה שיוסף צוה לטבוח טבח עבור השבטים — „כי אתי יאכלו האנשים" — הוא דכיון שחשדן אפילו במה שנצטוו (רש"י וישב לז, ב) — לא חשב שאחיו מחמירים לקיים המצוות שלא נצטוו עליהם. ואין בזה משום ולפני עזר גו' — שהרי לא נצטוו כלל* וראה בארוכה בכ"ז לקו"ש חל"ה ע' 181 ואילך. 24) אחרי יח, ט .כה ובזה לא הי' איסור, כי האיסור ד"לא תתחתן כם" (ואתחנן ז, ג) הוא מפני „כי יסיר גו' ועבדו אלקים אחרים" (שם, ד), ובמילא היכא שליכא טעם זה [שהרי פשוט שהנשים שנישאו להשבטים לא הסירו כו'], ליכא האיסור (ע"ד מ"ש רש"י שופטים כ, יח. וראה גו"א וישב לח, ב). וכן מוכרח מפרש"י ח"ש (כד, ח): „וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא" אף שאמוריים היו (לך יד, יג).כו שהרי בודאי באה דינה (ותאומת שמעון ובנימין) לנחמו.כז שנוסף על הנ"ל ס"ב.כח ראה פרש"י עקב (יא, ו) והאזינו (לב, מג), שר"נ מהדר (אף שדוחק בפירוט הענין) בכבודן של ישראל — שלא הי' שינוי בשטח דישראל שאין לו שייכות לקרח; סדום היינו או"ה, ור"י מפרש הכתובים כפשוטם — אף שהוא היפך הידור בכבודן של ישראל. אבל עדיין אינו מובן: מפרש"י עקב שם „א"ל ר"נ . . פיה ולא פיותיה" מוכח שעיקר הטעם מה שר"נ חולק על ר"י הוא מצד דיוק תיבת פיה, אבל מצד ההידור בכבודן של ישראל לבד לא הי' חולק על ר"י להוציא „בקרב כל ישראל" מפשוטו (אף שר"נ מדייק יותר בהפרסים, ו"בקרב כל ישראל" נוגע לכללות תוכן הכתוב ולא לדיוק תיבה פרסית, כמשנ"ת בארוכה בשיחת ש"פ עקב תשכ"ו). ובפנים מבאר שמצד ההידור בכבודן של ישראל, מפרש תיבת „בנותיו" [דיוק בתיבה פרטית — שלפי דעת ר"נ זהו העיקר] שלא כפשוטו ולכן צ"ל סולהלן סעיף ו'.כט ונוסף לזה: (א) לפי הנ"ל ש"כנעניות היו" שולל רק „ונשאום"* רק וכל בנותיו ולא הוסיף גם כלותיו (כנ"ל). אבל מפשטות לשון רש"י משמע שקושייתו „אלא מהו וכל בנותיו" היא על התיבות וכל בנותיו גופא. ועוד: באם כוונתו להקשות מדוע נאמר רק בנותיו, הוי לי' לכתוב „אלא מהו בנותיו", וממ"ש „מהו וכל בנותיו" מוכח שהוקשה לי' לשון זה, לפי ש"וכל בנותיו" מורה שהיו לו (סוגי) בנות רבות — וכדלקמן בפנים. (ב) באם כוונתו רק לשלול „ונשאום", הול"ל „נכריות היו" [אף שבדוחק י"ל שנקט „כנעניות" רק בדרך אגב (כי מכיון שגרו בארץ כנען מסתבר שלקחו כנעניות — „מבנות הארץ" (תולדות כז, מו)), אבל עיקר כוונתו היא שלא נשאו את אחיותיהן].* ** יתרה מזו י"ל, שבאם היו מצווים על איסור נבילה, הרי גם באם הי' הבשר זבוח כדין — לפי' תיב"ע דאשר על ב יתו זהו מנשה — (אבל אין להוכיח שהי' כן ממה שנאמר „כי אתי יאכלו" שיוסף אמר שיאכל מסבח זה — כי פשטות הכתוב (מג, סז) הוא דאשר על ב יתו נצטווה ענין חדש, השייך להאנשים גו' ולא הרגיל ושייך ל"אתי" — יוסף), מכיון שהשבטים חשבו שהוא נבילה צרי כים סליחה (ראה נזיר כג, א: מי שנתכוון לעלות ב ידו בשר חזיר כו'. והוא גם פשוטו של מקרא — כפרש"י מטות ל, ו: „במה הכתוב מדבר כו'"), א"כ יש בזה איסור דלפני עוור .* ועפ"י מ"ש לקמן הערה 38, שר"נ חולק גם על „אחיות תאומות נולדו" — י"ל שמה שהוזקק להוסיף „לחתנו בנו" הוא בכדי לתרץ למה לא נזכר בכתוב בעלה של ל וממה שר"נ אינו אומר בפירוש שלא נולדו אחיות תאומות (כקושיא הד' דלעיל סעיף ב' ) צ"ל כן, שר"נ שולל רק „ונשאום" (וראה לעיל הערה 15). 30) חיי שרה כד, ג.לא תולדות כח, א.לב שם כז, מו.לג ואין לומר שנשאו נשים שלא מז' האומות אלא מאלו שבאו לארץ כנען מארצות אחרות (וראה רמב"ן וש"ח (וישב לח, ב) שפירשו כן בדעת ר"נ) — כי — ע"ד הפשט — לא היו שם כאלו. וכדמוכח ממה שהוצרך אברהם לשלוח את אליעזר לחרן בכדי ש"לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו" [וגם ב"ואם לא תאבה האשה גו'" — „קח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא" (ח"ש כד, ח ורש"י שם) — אף שאמוריים היו (לך יד, יג) והם בכלל „ארור כנען", ולא אמר לו שיקח אשה ליצחק מהנשים שאינן מז' האומות], וכן בנוגע ליעקב, שלח אותו יצחק לפדן ארם בכדי ש"לא תקח אשה מבנות כנען".לד וכקושיית הגמרא (פסחים נ, א — עה"פ (וישב שם) וירא שם יהודה בת איש כנעני): אפשר בא אברהם והזהיר את יצחק בא יצחק והזהיר את יעקב ויהודה אזיל ונסיב. וקושיא זו היא גם עפ"י דרך הפשט, שלכן הוזקק רש"י לפרש בפ' וישב שם (כבגמרא שם): „כנעני — תגרא" [אלא שפירוש זה (בגמרא (ראה גו"א לח, ב. דעת זקנים מבעה"ת לז, לה) וכן ברש"י) הוא אליבא דר"י דוקא ולא אליבא דר"נ, כי (נוסף שאליבא דר"נ אפשר לפרש גם כנעני ממש ואין צורך לפרש „תגרא"* מוכרח שגם שלה הי' מבנות כנען, כדלעיל ע' 228 הערה 3, ודלא כמ"ש הרא"ם סוף פרשתנו].* ואולי יש לומר שגם לדעת ר"נ צריך ל ומר שפירוש תיבת „כ נעני" שבפסוק זה הוא „תגרא" (אף שהי' גם כנעני ממש), בכדי לתרץ (ראה ברמב"ן ובגו"א שם); (א ) למה הוצרך הכתוב לאמר שהוא כנעני * כנענית" (וגם מוסיף „ושמו שוע") 7 ו לכן צ"ל שתיבת כנעני כאן פירושה „תנרא". ולכן מכנה אותה הכתוב „בת איש כנעני" מצד פרסום אבי' (כ ברמב"ן. וראה גם ב"ר פפ"ה, ד ובמפרשים שם). ועפי"ז מתורץ גם מ"ש (לח, יב) „ותמת* כי — אף שכל הוכחתו של ר"י שעם כל שבט (לא רק עם בני לאה ורחל) נולדו תאומות היא לפי שס"ל שלא נשאו כנעניות, מ"מ, מכיון שעם בנימין נולדה תאומה יתירה (רש"י וישלח לה , יז), הרי היו י"ג תאומות, ויוסף נשא את אסנת, ויהודה — מצינו בבניו רק בני „בת איש כנעני — תגרא" ותמר (בנוגע לשמעון — ממ"ש גבי שאול „בן הכנענית", מוכח ששאר בניו היו בני אשה אחרת). ואף שלשיטת ר"י, גם בנות יעקב לא נישאו לכנעניים — רווקות מתו. והרי בנות צלפחד (לפרש"י — פנחס כז, ג) לא נישאו עד גיל קרוב למ' שנה (לכה"פ ), ותאומות יוסף ובנימין (ואולי דעוד מהשבטים) היו צעירות מזה בעת הירידה למצרים. אלא שעכ"פ אחת מבנות רחל נישאה לאחד מחמשת בני לאה — שהרי לא נשאו תאומותיהם מן האם. אינו לדעת ר"י * — כי (א) הוכחת רש"י שם שמתו לפני ירידתן למצרים הוא „שהרי לא נמנו כאן" ולפי דעת ר"י שהתאומות נישאו להשבטים הרי נמנו במ"ש „מלבד נשי בני יעקב", וכמו שהקשו הרמב"ן (שם, טו) ומפרשי רש"י שם * . (ב) לפי דעת ר"י א"א לומר שמתו לפני ירידתן למצרים, כי ממ"ש (שם, ז) „בנותיו גו' הביא אתו מצרימה" מוכרח שהיו לו אז כמה בנות [בנותיו ל' רבים. כדפרש"י גבי „בנות בניו". וראה רמב"ן שם], והרי לדעת ר"י, הכוונה כ"בנותיו" הוא בנותיו ממש ולא כלותיו — כ"א לדעת האומר שתאומות נולדו אבל לא נישאו להשבטים (על כל פנים — לא כ ולן) — היינו כל ה דורש הריבוים שנאמרו בשמעון ובנימין (ור"נ ג"כ בכללם) — ולכן מדייק רש"י „תאומות נולדו עם השבטים", ולא „עם כל השבסים" (כלשונו בפ' וישלח (לה, יז) ובפ' וישב (לז, לה)). (ולר"נ בפרט שלא נשאו התאומות (כנ"ל ס"ג. וראה להלן הערה 39), הרי התאומות לא נמנו ב"מלבד נשי בני יעקב ד (ו"נשי בני יעקב" — לפי דעת ר"נ — אינן יוצאי ירכו של יעקב * ** , ולכן צריכים לומר לדעתו שמתו לפני ירידתן למצרים .* בגו"א (מו, כו) ובחדא"ג מהרש"א (ב"ב קכנ, ב) מ תרץ שב"מלבד נשי בני יעקב" אתא ל רבויי רק אלו שאינם זרעו של יעקב , אבל זרעו של יעקב, מונה הכתוב בפירוש, כ דמוכח ממה שמונה את דינה, אף שנישאה לשמעון (רש"י מו , יו"ד). אבל, עפ"י דרך הפשט מוכרח שלדעת ר"י לא נשאו השבטים נשים אחרות, כנ"ל בפנים ההערה, ו"נשי בני יעקב" קאי על התאומות. ואין להקשות למה לא מנה אותם הכתוב ב פירוש כמו שמנה את דינה — שהרי גם לידתן לא נזכר בכתוב (וראה רמב"ן שם, טו. נו"א שם ).** ומה שבפ' וישלח (לה , יז) כותב רש"י „עם כל שבט" — ולא „עם כל שבט גבי בנימין ודינה „את", י"ל ש אינו מרבה תאומה, לפי שהפסוק שם אינו מדבר בלי דתן (וראה חדא"ג מהרש"א ב"ב קכנ, סע"א). ושאני „ואת אחד עשר ילדיו" שמרבה גם התאומות (כדלהלן סוף הערה 11) — כי מכיון שזה שנולדו תאומות יודעים כבר, שפיר י"ל שהכוונה ב"ויקח גו' ואת אחד עשר ילדיו" היא שלקח גם את התאומות שנולדו עמהם .לה לפי המבואר בפנים מוכרח, שלדעת ר"י נשאו השבטים רק את אחיותיהן ולא נשאו נשים אחרות. ומ"ש (ויגש מו, כו) „מלבד נשי בני יעקב" קאי על אחיותיהן ולא על נשים אחרות. ואין סתירה לנה ממ"ש רש"י שם: „ולדברי האומר תאומות נולדו עם השבטים צריכים אנו לומר שמתו לפני ירידתן למצרים" — כי כוונת רש"י ב"ולדברי האומר"" כולל גם — (כדלהלן) — ר"י, רק אם נאמר שלדידי' לא כל התאומות נישאו (להשבטים*. אבל באם נפרש דברי רש"י (וישב לז, לה) „ונשאום" — כולן דוקא, אז פי' (בויגש) בת שוע אשת יהודה" — אף שע"י נישואין נפסק הקשר עם בית אבי' (ראה לעיל ע' 192 ובהערה 54), ובפרט שילדה שלשה בנים ושלה הי' בחיים , ובמילא אינה שבה אל בית אבי'* אפילו לענין אכילת תרומה (אמור כב, יג ובפרש"י. וראה הערה הנ"ל דלעיל שם ) — כי מצד גודל פרסום אבי', נקראה על שמו „בת שוע" — גם לאחרי נשואי' וכו' .לו בדוחק י"ל שכוונתו ב"עם כל שבט0 ומובן שדוחק לומר שב"ולדברי האומר" — הוא שולל זה שכותב עליו „ר"י אומר אחיות תאומות נולדו".** ומח שהקשה הרמב"ן (שם, טו) „מה טעם לאמר מלבד נשי בני יעקב הכנעניות נולדה תאומה" היא רק לבני לאה ורחל (כנ"ל באופן הראשון שבשוה"ג השני להערה ט . אבל מכיון ש"אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט" אינו מוכח מ"וכל בנותיו", כ"א מפני שכן מוכח מפשטות סיפור הענר נים שבפרשיות הקודמות כנ"ל [ומה שבחר רש"י להזכיר דעם כל שבס ושבט נולדה תאומה בפי' „וכל בנותיו" — מובן בפשטות, שה"ז פי' תיבות אלו (ולא מפני שמכאן למדין זה). ו(לחידודא) יש להוסיף: לפי' זה — „כל בנותיו" הם יותר במספר (ובמילא גם בפעולת הניחום) מאשר „כל בניו". ור"י ור"נ לשיטתם. ודלא כדלעיל הערה 13. וראה הערה 18], מסתבר יותר שגם בפ' וישלח כוונתו היא לכל שבט ממש (ומה שאינו מדגיש זאת בפירוש — ראה באופן השני שבשוה"ג הנ"ל). אחר שאמר יוצאי ירכו" — כבר תירץ בגו"א (שם, כו ) „שהכתוב רוצה למנות גם נשי בני יעקב (שאינן יוצאי ירכו) ובענין זה מנה אותם במה שאמר מלבד נשי בני יעקב".לז ומה שהכתוב מפרט בניו ובנותיו ואינו אומר „כל ילדיו" — כי גם זה הוא ב' סוגים בהניחום (אלא שקשה הסדר בהכתוב) — וראה הערה 13, 36.לח ומכיון שכל המקור לחדש „עם כל שבט נולדה תאומה" הוא לפי שאינו מסתבר שנשאו כנעניות — הרי ר"נ שסובר „כנעניות היו", צ"ל שס"ל כפשטות הכתובים — שלא נולדו תאומות עם כל שבט, מאחר שאין מקור לחידוש זה.לט ראה לעיל הערה 28, שבהפּלוגתות דר"י ור"נ, עפ"י שיטת ר"נ ישנו הידור יותר בכבודן של ישראל. ולכן מסתבר, שטעמו של ר"נ לחלוק על ר"י בכל מקום [וגם כפ' וישב] הוא לא רק לפי שמדייק יותר בהפרטים, אלא גם לפי שמהדר בכבודן של ישראל. ולכן נראה, שגם בנדו"ד, טעמו של ר"נ הוא [לא רק מצד דיוק התיבות „וכל בנותיו", כ"א] גם לפי שס"ל שהשבטים קיימו כל התורה עד שלא ניתנה, כנ"ל סעיף ג' ולעיל ע' 7־8 וכן משמע ממ"ש רש"י שלדברי האומר כו' — סתם ולא רק ר' נחמי', אבל גם ר' נחמי' בכללם — צריכים לומר שהתאומות (דשמעון וכו') מתו לפני ירידתן למצרים (כנ"ל הערה 35) — ואינו מתרץ שנכללו ב"נשי בני יעקב" כמו לדעת ר' יהודה — כי מהטעמים מה שר"נ חולק על ר"י הוא, לפי שס"ל שהשבטים לא נשאו את אחיותיהן, כנ"ל. וכיון שעכצ"ל כן (דמתו) אליבא דר"נ — אין צורך לחפש תירוץ אחר לשאר האומרים דתאומות נולדו כו'.מ פּירש"י וירא כ, יב. וגם בנוגע להלכה — ראה יבמות סב, ריש ע"ב.מא אבל אינו מוכרח מכאן, כי י"ל שהוא לפי ש"לי הם (אפרים ומנשה) — בחשבון שאר בני" ; „אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" (פרשתנו מח, ה ופירש"י שם).מב אחרי יח, ט. וראה רש"י תצא כג, א.מג כי פשוט שהכנעניות שנישאו להשבטים היו כאלו שלא הסירו כו', ובמילא, אין בזה איסור גם לאחרי מ"ת (ראה לעיל הערה 25) , משא"כ „אחותו" נאסרה לאחרי מ"ת, ובמילא לגבי יעקב שקיים כה"ת עך שלא ניתנה, הי' זה חסרון.מד נח, ט, כה. וראה רמב"ן וישב לח, ב.מה שלכן השביע אברהם „לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני" — גם מבנות ענר אשכול וממרא (ורק „אם לא תאבה גו'" אז דוקא „ונקית משבועתי גו' וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא").מו אלא שמ"מ, ר"נ שמהדר בכבודן של ישראל ס"ל שנשאו כנעניות ולא את אחיותיהן — כי כנ"ל (הערה 25), בהכנעניות שנישאו להשבטים לא הי' איסור [ואפילו אברהם בנוגע ליצחק אמר „ואם לא תאבה גו' — וקח לו אשה מבנות ענר כו'" (כנ"ל שם)], משא"כ „אחותו" נאסרה לאחרי מ"ת — ולומר שהשבטים לא קיימו כל התורה הוא גרעון יותר.מז ואותה הקושיא היא גם בנוגע למשה רבינו שנולד מויקח עמרם את יוכבד דודתו. וראה פדר"א רפל"ט: וכל זרעו של יעקב לקחו אחיותיהם ושאר בשרם — דלכאורה מהו השבח, ואדרבא.מח סדור קב, ב־ג. קה, ד ואילך. דרמ"צ כט, ב ואילך.מט דרמ"צ ל, סע"ב ואילך.נ חגיגה יד, ב.