Addenda - sichos and letters 16

333בחוקותי

מאשר אני קבלת מכתבו (בלי תאריך) עם המצורף אליו, בו כותב על דבר המצב באה"ק ומצב אחינו בני ישראל בכלל וכו', ושואל כמה שאלות בנוגע להמציאות העלובה בימינו אלה וכו', ובלשונו „איפה הכבוד והצדק והיושר?"

ולאחרי בקשת סליחתו, לפלא גדול בעיני הספקות אצלו והחיפוש ודרישהוחקירה בנושא זה. ומשל למה הדבר דומה לאדם ההולך בדרך המקשרת עיר הבירה, פלטרין של מלך, עם מדבר נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים. וכמובן ופשוט משתוקק הוא ומצפה ומקוה מתי יגיע הזמן המאושר שיגיע לעיר נושבת, ועוד יותר — לעיר הבירה כלילת יופי. ולאורך הדרך, כרגיל, נמצאים עמודים עם ציונים וסימנים המראים את הכיוון מן המדבר אל עיר הבירה, שמהם מובן גם הכיוון ההפכי מן עיר הבירה אל המדבר. ואם למרות הסימנים והציונים הברורים ופשוטים יתעקש ההולך בדרך ללכת דוקא בכיוון המרחיקו מן עיר הבירה ומקרבו למדבר, מובנות התוצאות. ומה יתאונן אדם חי — שהבחירה נתונה לו, והדרך מצויינת היטב היטב, והיכולת בידו ללכת בכיוון הנכון, ואז מובטח לו שיגיע למחוז חפצו. ולא עוד אלא שבפירוש נאמר לו שאין תחליף לתהליך האמור, כלומר שאין אופן אחר להגיע לעיר הבירה כי אם בדרך המצויינת, וכל חיפוש ונסיון למצוא דרכים אחרות, שונות ומשונות, אמור מלכתחילה לעלות בתוהו ובפחי־נפש וכ'.

לבאר הדברים בפשטות יותר, הרי פרשה שלמה היא בתורתנו, תורת־חיים, הוראה בחיים, היא פרשת בחוקותי, המתחילה „אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גו'" — כל הברכות המנויות בפרשה, ואף שמכלל הן אתה שומע לאו, גם זה בא בפירוש „ואם לא תשמעו לי גו' ואם תלכו עמי קרי גו'". ותורת־אמת היא שניתנה לנו לפני אלפי שנים, בעת היות עם ישראל לעם, במתןתורה בהר סיני, במדבר סיני. ומשם הלכו לארץ נושבת, „מפני חטאינו גלינו מארצנו" וחזרנו למדבר העמים. ואף על פי שרואים גם בעיני בשר איך שנתקיימו הפסוקים האמורים בפרשה בפשטות, בכל זאת יש ממציאים מזמן לזמן שיטות־חיים שונות ומשונות ועושין מהן עבודה־זרה, במשמעותה הפשוטה — זרה לרוח עם ישראל ולקיום עם ישראל ולעצמיות עם ישראל. וכשבאות התוצאות הטבעיות בעקבות שיטה שהיא זרה ועוינת ומסוכנת לעם ישראל, הרי תמורת הפתרון הפשוט שניתן מאז היותנו לעם, מחליפים שיטה משונה אחת בשיטה משונה אחרת, וכדרך עם בני ישראל, עם קשה עורף — בעקשנות שלא במקומה. ועד כדי כך גבר חושך הגלות, ששואלים איפה הצדק והיושר ומתי ימלא עם ישראל תפקידו להיות אור לגויים וכו'; ועדין לא למדנו לקח מכל הקורות את עמנו בעקבות השיטות והפעולות בניגוד לתורה ולמצותי' שהן חיינו ואורך ימינו, מאז עובדי העגל תיכף לאחרי מתן תורה, ועובדי הבעל לאחר כיבוש יהושע בן נון, וכל השיטות המשונות שקמו בימי הגלות, אשר הצד השוה שבהן הוא שכולן מיוסדות על הסיסמה „ככל הגויים בית ישראל".

334מובן שאין כוונתי לדרשה, ומכל שכן לא להטפת מוסר, כי אם להשיב לו תשובה מעשית, על יסוד מאמר חכמינו ז"ל שהמעשה הוא העיקר, אשר ליהודי בן עם הנבחר, והוא בתוכן, אשר הקב"ה הכריז עליו והייתם לי סגולה מכל העמים גו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אין כל מקום לנפילת־רוח, ואין צריך לומר לייאוש ח"ו, אלא שמחובתו העקרית והחיונית, וגם זכותו, לנצל כל רגע וכל אפשריות שבידו לביסוס וקיום עם הישראלי ואיש הישראלי על ידי ביסוס וקיום הציווי בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם; במלים פשוטות: קיום המצות־מעשיות בחיי היום־יום ולהשפיע עליו, ויפה שעה אחת קודם. ואין צורך לייסד מפלגות חדשות ולעבד תוכניות ושיטות ופילוסופיות חדשות ולחקירות ודרישות וכדומה, כיון שהכל מהמוכן מעת מתן־תורה, ובלשון הידוע „כשולחן הערוך לפניהם".

תקותי שיקבל הדברים כפי כוונתם, וה' יצליחו ויבשר טוב בכל האמור.

(ממכתב כ"ה סיון ה'תש"מ)

בנועם רב קבלתי ס' שו"ת השבי"ט, חלק חמישי, ות"ח על שימת לבבו לשלחו לי. וירבה ה' חילו באורייתא להמשיך בכיו"ב מתוך הרחבה בגו"ר גם יחד.

ובפרט אשר נגע ופס"ד בשאלה הכאובה בנוגע לבריחה משכונות המאוכלסות על ידי יהודים, ויהודים יראים ושלימים (ולא רק יהודים בשם) עם בכנ"ס ובמד"ר וכו'. ובעוה"ר הבעי' עדיין מעשית היא בכו"כ עיירות ומושבים, ולאו דוקא בארה"ב.

ועד"ז „השאלה" המצערת וגם מבהילה בנוגע להחזרת השטחים באה"ק תובב"א ע"י מ"צ, היפך ההלכה ברורה ופסוקה בשו"ע או"ח הל' שבת, סשכ"ט (בשו"ע אדמו"ר הזקן סעי' ו, ז). ולא די בזה אלא שעוד נוהגים בזה מעין מאמר חכמינו ז"ל „טענו חטים והודה לו בשעורים", ע"י שמטשטשים הענין כאילו השאלה היא בנוגע לאיסור דהלאו דלא תחנם וג' השבועות וכיו"ב, אף שברור שהמדובר הוא, הן באה"ק והן בחו"ל, בפיקוח נפשות ממש, כמו שכבר הי' ג' פעמים באה"ק ת"ו, הי' לא תהי'.

אבל הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ויערה רוח ממרום על כל אחד ואחת לקיים „בחוקותי תלכו" — כפי' התו"כ, „שתהיו עמלים בתורה" ובמילא „את מצותי תשמרו ועשיתם אותם" (וזוהי הדרך האמתית להמשיך הכתובים עד) „ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו' ואולך אתכם קוממיות".

(ממכתב ט"ו באב, תשל"ט)

335. . . ובהתאם לשיעורים הנ"ל וליופי העבודה, הנה כבר נדבר בהתועדות, שע"ד המבואר בדא"ח ובפרט בלקו"ת אשר הענינים הלא טובים הכתובים בפ' בחקתי ופ' תבא הם באמת ברכות, הנה עד"*) ז הוא ג"כ בענין הברייתא דסוף מס' סוטה. ומהענינים אשר שם, דבעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי כו' נערים פני זקנים ילבינו, בת קמה באמה וכו' — אשר בעבודת השם הוא, שמבלי הבט על החשבון שלו במעמדו ומצבו וגם בנוגע ענינים הפשוטים דמחדו"מ, הנה יש לו הרוחב (די ברייטקייט) שנעשה למשפיע מעורר ומורה דרך בסביבתו, ולא רק בנוגע לדינים וכו' אלא גם בדרכי החסידות והנהגתם, ולא רק בנוגע ללמוד נגלה דתורה אלא גם בנוגע ללימוד נסתר דתורה ורזין דרזין — אשר ג"כ נכלל ונתבאר בתורת החסידות. ולא עוד אלא שגם אלו שקנו חכמה זו תורה אבל עד עתה לא זכו עדיין למאור שבתורה זוהי תורת החסידות, והוא עצמו עדיין נער וכו' — הנה נערים פני זקנים ילבינו. ולא עוד אלא שבביתו עצמו, הנה אם מאיזה סיבה שתהי' נהגו קולא באיזה ענינים מפני תנאי החיים לפנים, הנה בת קמה באמה וכלה בחמותה ונוהגים עצמן כדבעי גם בענינים אלו, מבלי התחשב עם הנהגות אמן וחמותן עד עתה. וסו"ס הנה גם האמהות והחמות יתנהגו כמותן, וד"ל. והשי"ת יזכנו בעגלא דידן — שנראה בעיני בשר איך שיהפוך ה"א לך את הקללה לברכה כי אהבך ה"א.

(ממכתב כ"ו כסלו, תשי"ג)

. . . במ"ש אודות עונשי התורה ענינם ומטרתם. הנה ע"פ המבואר בחסידות ענינם לתקן את הפגם שנתהווה ע"י העבירה. וכמו שהפגם הוא בהנוגע להעובר עצמו ועניניו וכן בהשפעתו על הסביבה, גם התיקון צ"ל בשני הענינים. ותיקון ענין השני — בהכתובים שמביא, למען ישמעו ויראו וגו'. וראה תניא פרק כ"ד בהגהה, לקו"ת במדבר כה, ב. פו, ב . . .

(ממכתב י"ט אלול תשט"ו)