כוונת רש"י בפירוש זה אינה לתרץ יתור בלשון הכתוב, אלא לבאר ענין כללי בסיפור זה: גם בלימוד ע"ד הפשט מובן, שבסיפורי התורה בכללכב, ושל האבות והשבטים בפרט, בא הכתוב ללמדנו ולהשמיענו תוכן מסויים — אם ענין הנוגע לידיעת חייהם הם, או שזהו בגדר "מעשה אבות סימן לבנים", ענין המרמז על מאורעות של בניהם אחריהם
— וכפי שמצינו כמ"פ בפרש"י בפרשיות הקודמותכג (שמפרש כמה מאורעות של האבות איך שהם רומזים על דברים העתידים לבא בחיי בניהם), ובמיוחד במאורע כעין זה לעיל — בלידת יעקב ועשו: "ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו"כד, שפרש"י שםכה תוכן ענין זה ובפרטיות: "בדין הי' אוחז בו לעכבו, יעקב נוצר מטיפה ראשונה כו' ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה ויפטור את רחמה ויטול את הבכורה מן הדין", וכן פרש"י הטעם שהי' אוחז "בעקב עשו" — "סימן שאין זה מספיק לגמור מלכותו עד שזה עומד ונוטלה הימנו" —
וא"כ צריך להבין בנדו"ד — מהו תוכנו של סיפור זה ע"ד לידת פרץ וזרח, שאותו בא הכתוב ללמדנו, שתחילה "הוציא האחד ידו לחוץ ולאחר שקשרה על ידו השני החזירה" ויצא אחיו, ואחר יצא זה "אשר על ידו השני", ומהו הטעם שזרח יצא לאחרונה אף שהוציא ידו תחילה?
[ואין לומר שגם כאן עיכב פרץ את זרחכו כדי שיצא הוא ראשון והוא יהי' הבכורכז — דביעקב ועשו, הרי כיון שעשו הי' רשע, מובן הטעם שיעקב לא רצה שעשו יצא ראשוןכח (וכן לאידך — עשו, להיותו רשע, לא הניח ליעקב לצאת ראשון); אבל בנדו"ד, הרי כבר פרש"י — הן בפ' תולדותכט והן כאן בפרשתנול — ש"שניהם צדיקים", ומדוע יצא פרץ לפני זרח שהוציא את ידו תחלה?].