162

אבל רש"י בפירושו על התורה מע­תיק מ"אגדת מדרש ספר שמואל": "ג' מוחלין להן עוונותיהן^יט גר שנתגייר וה­עולה לגדולה והנושא אשה" [ויליף מזה ש"נקראת מחלת שנמחלו^כ עוונותיו"]^כא.

היינו שבירושלמי ומדרש שמואל (ש­לפנינו) קחשיב רק "חכם חתן ונשיא" ולא נמנה עמהם גר שנתגייר (אף דמיני' ילפינן שכן הוא גבי חכם) — וי"ל הטעם, כי גר שנתגייר ה"ה מציאות חדשה, כ­קטן שנולד דמי^כב, ואין לו שייכות למצי­אותו הקודמת^כג (עד שמצד "דין תורה" יכול לישא אחותו (מגייותו)^כד), שלכן^כה מובן שאין לכללו בהנך ג' שמוחלין להן עוונותיהן — וצריך להבין מהו טעמו של רש"י שכ' "ג' מוחלין להן עוונותיהן גר שנתגייר וכו'", שגם גר הוא מהג'^כו (וחכם שנתמנה ונשיא — שניהם בכלל "עולה לגדולה")^כז?

ב. והנה בהסברת גירסת רש"י — ש­מביא גר שנתגייר בין אלה שמוחלין להם עוונותיהם (ולא עוד אלא שמקדים "גר שנתגייר" לכולם) — י"ל (כמבואר במ"א^כח) דענין המחילה דגר מלמד על השאר: כשם שבגר שנתגייר הרי פשוט, שמחילת עוונותיו קשורה בזה ששינה מעשיו לטובה^כט — כך גם מי שעולה ל­גדולה ונושא אשה^ל, שעוונותיהם נמ­חלים, ה"ז משום שבודאי עשו תשובה.

ולכאורה כן משמע קצת מב"ר^לא ש­עשו "נתן דעתו להתגייר מחלת שמחל לו הקב"ה על כל עוונותיו", היינו ד­מחילת העוונות של החתן באה מצד דעתו לשנות מעשיו^לב.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org