שיחה ג
122
בפשטות הטעם בזה הוא: מכיון שאדם יש לו תכלה (ובפרט שמשעה שנולד מתחיל להתייבשסא), אין מעשי ידיו נצחיים; ומעשה ה', שהקב"ה לא שייך בו שום ענין של שינוי ח"ו, כמ"שסב אני ה' לא שניתי, כן מעשי ידיו הם נצחיים.
אבל עדיין חסר ביאור: כיצד יתכן, שביהמ"ק הא' והב' שהי' בהם יותר ענין העשי' וקיום מצוה של ישראל ("ועשו לי מקדש") — אין בו עילוי זה (דנצחיות), ובבית הג', שחסר בו לכאורה שלימות קיום מצות "ועשו לי מקדש", יהי' בו עילוי זה?
ויש לומר הביאור בזהסג:
זה שביהמ"ק הג' "יהי' מעשה ה' ובנין שמים ו(לכן) לא ישלוט בו חורבן" הוא לפי שבא ע"י מעשה ועבודת בנ"י שלפנ"ז, במשך (אריכות) זמן הגלות, שזוהי השלימות הנעלית ביותר בענין העשי' ועבודה (וי"ל — עוד למעלה מהעבודה והעשי' שבבנין ביהמ"ק הא' והב'). ולכן דוקא עבודה זו גורמת ומביאה לכך שהמקדש יהי' מעשה ה' הקיים בקיום נצחי.
וע"ד מחז"לסד (בנוגע לכללות ענין הגאולה העתידה) "זכו — אחישנה", דכאשר עבודת ישראל היא בשלימות, "זכו", אזי באה הגאולה באופן שונה לגמרי, "אחישנה", למעלה מדרך הטבע.
ועד"ז בנוגע לבנין המקדש דלעתיד — דכיון שבא לאחרי עבודת ישראל במשך אריכות הגלות הזה האחרוןסה, שעי"ז נזדככו בנ"י בזיכוך אחר זיכוך, וכפי שרואים שבנ"י לומדים תורה ומקיימים מצוות מתוך מסנ"פ כפשוטהסו, וגם במקומות שזיכה הקב"ה והצליח שאין בהם גזירות על בנ"י, ישנם מניעות ועיכובים מהמלעיגים וצריכים לעמוד בתוקף גדול לא לבוש מפני המלעיגים, ולהתחזק באמונתם ותורתם, גם לעיני העמים — הרי מסירת נפש זו מביאה לידי כך שהקב"ה בעצמו יבנה את ביהמ"ק הג'.
היינו זה שעשיית האדם ("ועשו") פועלת הקביעות בהמקדש הוא מפני שככל שתגדל עשיית האדם — שורה בזה יותר השכינהסז.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- לקוטי שיחות
- כרך
- כרך ל
- מזהה
- rh-tmm29f6k
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.