משא"כ ברמז הבארות מפורטים כל ג' בתי המקדש (המרומזים בתוכן שמותיהם של הבארות — עשק, שטנה ורחובות, כמבואר ברמב"ןטו).
ב) בספרי (ומדרש) הרמז הוא רק שהאבות ראו את בתי המקדש, משא"כ בהך דהבארות ה"ז בבחי' "מעשה אבות סימן לבנים"טז, שמעשה יצחק בחפירת ג' הבארות הי' סימן וגרםיז — נתינת כחיח — לעבודת הבנים, הבנין דג' בתי מקדש.
ב. ויש לבאר זה ע"פ הידוע שכל מעשי האבות, ובפרט המפורשים בתורה, ה"ה (ככל עניני התורה) בתכלית הדיוק. וא"כ מובן שזה שג' המקדשות נרמזים במעשי אבות גבי יצחק דוקא, אף שמצינו (כנ"ל) שכל האבות ראו ביהמ"ק בנוי וחרב ובנוי, הוא לפי שמדובר כאן בענין מיוחד שבביהמ"ק השייך ליצחק דוקא.
ויש לומר, שענין זה מודגש בזה שבמעשה יצחק יש רמז פרטי לכל בית מקדש בפ"ע, ולא באופן כללי "בנוי וחרב ובנוי" (כמו בזה שהאבות ראו הביהמ"ק), כי המדובר כאן אינו בענין השווה בכל בתי המקדש אלא בענינם ותוכנם המיוחד של כל אחד מהם, הבא כתוצאה מזה שכל אחד נעשה ונבנה באופן שונה מהשנים, ולכן נרמז דוקא (לא בזה שראו את ביהמ"ק, אלא) במעשה האבות — ובמעשה אבות גופא — בחפירת הבארות דיצחק.
ג. ויובן זה בהקדם תוס' ביאור בהשייכות בין בתי המקדש לחפירת בארות דוקא:
במקוואות מצינויט (בכללות) שני אופנים: מקוה מים — הנעשה בידי אדם, ומעין שהוא בידי שמים, ואין בו תפיסת ידי אדם.
בנוגע לבארות הנ"ל מצינו בזה: הם נעשו על ידי חפירת האדם בעבודה ויגיעה, ולאידך — נביעת המים בהבאר (שזהו עיקר ענינו) אינה באה ע"י פעולת האדם, אלא שעל ידי עבודתו בחפירת והסרת העפר פורצים המים הנמצאים תחת האדמה בתוך הבארכ.
ולהעיר שזה נוגע להלכה — "דבארות העשויים בידי אדם שמים נובעים מהם אף ע"פ שאין מימיהם יוצאין לחוץ