קמט היא דעת המ"א דלעיל, שחילק בין חפצי ישראל לחפצי נכרי, ומכל מקום הביא בסי' שכה ס"ק ל, את דברי ס' התרומה (סי' רכב וסי' רמז), והמרדכי (שבת סי' תו), שהצריכו למחות אם גופו נהנה מהמלאכה. והיינו כמבואר בתוס' שם: דכי אמרינן דנכרי אדעתא דנפשיה קא עביד הני מילי בכיבוי וכיו"ב, שאין ישראל נהנה במעשה הנכרי, אבל הכא שגוף ישראל נהנה במעשה של נכרי לא אמרינן אדעתא דנפשיה קעביד, הואיל והנכרי מתכוין להנאתו. אלא שהתוס' כתבו זה לענין איסור הנאה (כדלעיל פכ"ב ס"א), וס' התרומה ומרדכי כתבו כן אף לענין חיוב מחאה. אבל צ"ע איך אפשר לפרש כן דעת המ"א, והרי מיירי שם שהעשבים שליקט אינם של הישראל, ומ"מ אסר בנהנה.
קנ כדלעיל פכ"ב.
קנא ולא רק שאסור ליהנות, כדלעיל פכ"ב.
ויש לומר שאפילו הסוברים שצריך למחות בנכרי העושה מלאכה מעצמו לצורך ישראל בשל ישראלקמט , לא אסרו אלא כשגוף הישראל נהנה. ואף שאין לומר שגוף הישראל נהנה שהרי אסור לו ליהנותקנ , מכל מקום הנכרי מתכוין שיהנה גוף הישראל בשבת ואדעתא דהכי עביד, ויש לומר דמהאי טעמא נמי צריך למחותקנא (קו"א שה, א ד"ה ובשגם).
קמט היא דעת המ"א דלעיל, שחילק בין חפצי ישראל לחפצי נכרי, ומכל מקום הביא בסי' שכה ס"ק ל, את דברי ס' התרומה (סי' רכב וסי' רמז), והמרדכי (שבת סי' תו), שהצריכו למחות אם גופו נהנה מהמלאכה. והיינו כמבואר בתוס' שם: דכי אמרינן דנכרי אדעתא דנפשיה קא עביד הני מילי בכיבוי וכיו"ב, שאין ישראל נהנה במעשה הנכרי, אבל הכא שגוף ישראל נהנה במעשה של נכרי לא אמרינן אדעתא דנפשיה קעביד, הואיל והנכרי מתכוין להנאתו. אלא שהתוס' כתבו זה לענין איסור הנאה (כדלעיל פכ"ב ס"א), וס' התרומה ומרדכי כתבו כן אף לענין חיוב מחאה. אבל צ"ע איך אפשר לפרש כן דעת המ"א, והרי מיירי שם שהעשבים שליקט אינם של הישראל, ומ"מ אסר בנהנה.קנ כדלעיל פכ"ב.קנא ולא רק שאסור ליהנות, כדלעיל פכ"ב.The Lubavitch Library · chabadlibrary.org