אורח חיים, סימן ס״ז

אדין ספק אם קרא קריאת שמע ובו ב' סעיפים:
ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא צריך לחזור ולקרות מפני שקריאת שמע הוא מן התורה וספק של תורה הוא להחמיר. ואף להאומרים שפסוק ראשון או פרשה ראשונה בלבד היא מן התורה והשאר תקנת חכמים צריך לחזור ולקרות כל הג' פרשיות שכך היתה התקנה שכל זמן שיקרא קריאת שמע של תורה יקרא כל הג' פרשיות ומטעם זה צריך גם כן לחזור ולברך הברכות שלפניה ולאחריה אם נסתפק לו אם אמרם אף על פי שהברכות מדברי סופרים לפי שכך היתה התקנה שכל זמן שקורין קריאת שמע של תורה אפילו מפני הספק בלבד קורין אותה בברכותיה אבל אם יודע שקראה אלא שמסופק אם בירך לפניה ולאחריה לא יחזור ויברך שספק ברכות להקל. ואם מסופק גם בפרשת ציצית אם קראה בקריאת שמע אם לאו צריך לחזור ולקרותה עם ברכת אמת ויציב שלאחריה שהיא ג"כ בספק אם אמרה והוא ספק של תורה והוא הדין לאמת ואמונה של ערבית שמצות עשה מן התורה לזכור יציאת מצרים בכל יום ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך להביא הלילות וכיון שהוא מחויב להזכיר יציאת מצרים מפני הספק צריך להזכירה בברכה ובנוסח שתקנו לה חכמים שהיא ברכת אמת ויציב (ויש לו לחזור גם פרשת ציצית שהיא ואמת ויציב הן דבר אחד ומצוה אחת). ואם אמר איזה פסוק של יציאת מצרים או איזה הלכה שנזכר בה יציאת מצרים יצא ידי חובתו מן התורה ונעשית ברכת אמת ויציב ספק דברי סופרים ולהקל ויש מי שאומר שמכל שכן אם אומר שירת הים שיצא מן התורה:

1דִּין סָפֵק אִם קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וּבוֹ ב' סְעִיפִים:
סָפֵק קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע סָפֵק לֹא קָרָא — צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁקְּרִיאַת שְׁמַע הוּא מִן הַתּוֹרָה, וְסָפֵק שֶׁל תּוֹרָה הוּא לְהַחֲמִיר.
וְאַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁפָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹ פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה בִּלְבַד הִיא מִן הַתּוֹרָה וְהַשְּׁאָר תַּקָּנַת חֲכָמִים — צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת כָּל הַג' פָּרָשִׁיּוֹת, שֶׁכָּךְ הָיְתָה הַתַּקָּנָה שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל תּו‍ֹרָה — יִקְרָא כָּל הַג' פָּרָשִׁיּוֹת. וּמִטַּעַם זֶה צָרִיךְ גַּם כֵּן לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם אֲמָרָם, אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּרָכוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, לְפִי שֶׁכָּךְ הָיְתָה הַתַּקָּנָה שֶׁכָּל זְמַן שֶׁקּוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל תּוֹרָה אֲפִלּוּ מִפְּנֵי הַסָּפֵק בִּלְבַד — קוֹרִין אוֹתָהּ בְּבִרְכוֹתֶיהָ. אֲבָל אִם יוֹדֵעַ שֶׁקְּרָאָהּ אֶלָּא שֶׁמְּסֻפָּק אִם בֵּרַךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ — לֹא יַחֲזֹר וִיבָרֵךְ, שֶׁסָּפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל.
וְאִם מְסֻפָּק גַּם בְּפָרָשַׁת צִיצִית אִם קְרָאָהּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע אִם לָאו — צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹתָהּ עִם בִּרְכַּת "אֱמֶת וְיַצִּיב" שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ, שֶׁהִיא גַּם כֵּן בְּסָפֵק אִם אֲמָרָהּ, וְהוּא סָפֵק שֶׁל תּוֹרָה. וְהוּא הַדִּין לֶ"אֱמֶת וֶאֱמוּנָה" שֶׁל עַרְבִית, שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לִזְכֹּר יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּכָל יוֹם, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ", "יְמֵי חַיֶּיךָ" — הַיָּמִים, "כָּל יְמֵי חַיֶךָ" — לְהָבִיא הַלֵּילוֹת, וְכֵיוָן שֶׁהוּא מְחֻיָּב לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם מִפְּנֵי הַסָּפֵק — צָרִיךְ לְהַזְכִּירָהּ בַּבְּרָכָה וּבַנֻּסָּח שֶׁתִקְּנוּ לָהּ חֲכָמִים, שֶׁהִיא בִּרְכַּת "אֱמֶת וְיַצִּיב" (וְיֵשׁ לוֹ לַחֲזֹר גַּם פָּרָשַׁת צִיצִית, שֶׁהִיא וְ"אֱמֶת וְיַצִּיב" הֵן דָּבָר אֶחָד וּמִצְוָה אַחַת).
וְאִם אָמַר אֵיזֶה פָּסוּק שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם אוֹ אֵיזֶה הֲלָכָה שֶׁנִּזְכַּר בָּהּ יְצִיאַת מִצְרַיִם — יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַתּוֹרָה, וְנַעֲשֵׂית בִּרְכַּת אֱמֶת וְיַצִּיב סָפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים, וּלְהָקֵל. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁמִּכָּל שֶׁכֵּן אִם אוֹמֵר שִׁירַת הַיָּם שֶׁיָּצָא מִן הַתּוֹרָה:

בואם ידוע לו שקרא פסוק ראשון או אפילו פרשה ראשונה ומסופק בשניה צריך לחזור ולקרותה לדברי הכל אף להאומרים שהיא מדברי סופרים לפי שמתחלה כך תקנוה שתהיה כקריאת שמע של תורה לענין שיחזור לקרותה על הספק כמו קריאת שמע של תורה:

2וְאִם יָדוּעַ לוֹ שֶׁקָּרָא פָּסוּק רִאשׁוֹן, אוֹ אֲפִלּוּ פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה וּמְסֻפָּק בַּשְּׁנִיָּה — צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹתָהּ לְדִבְרֵי הַכֹּל, אַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁהִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, לְפִי שֶׁמִּתְּחִלָּה כָּךְ תִּקְּנוּהָ שֶׁתִּהְיֶה כִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל תּוֹרָה, לְעִנְיָן שֶׁיַּחֲזֹר לִקְרוֹתָהּ עַל הַסָּפֵק כְּמוֹ קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל תּוֹרָה:

Vocalized Edition - Kehot Publication Society