אורח חיים, סימן תקכ״א

אדין שלשול פירות ביום טוב ממקום למקום ובו ד' סעיפים:
מי שיש לו חטים ושעורים או שאר פירות שטוחים על ראש גגו להתייבש וראה גשמים ממשמשין ובאים מפני הפסד ממונו התירו לו חכמים לטרוח ביו"ט ולהשליך הפירות דרך ארובה שבגג אבל אסור לטרוח ולהורידם בעצמו בסולם או במדרגה אלא ישלשלם בחבל דרך ארובה והן נופלין לארץ שאין כאן טרחא יתירה. ואם אין ארובה בגג זה לא יוליכנו לגג אחר שיש בו ארובה אפילו הן סמוכין זה לזה והן שוין שאין האחד גבוה מחבירו וכן אם גג זה שאין בו ארובה הוא מוקף במעקה ויש חלון במעקה זו לא ישלשלם בחבל דרך זה החלון מפני שיש טורח להעלותם מן הגג עד החלון וטורח זה וכיוצא בו לא התירו לו מפני הפסד ממונו:

אדִּין שִׁלְשׁוּל פֵּרוֹת בְּיוֹם טוֹב מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּבוֹ ד' סְעִיפִים:
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חִטִּים וּשְׂעוֹרִים אוֹ שְׁאָר פֵּרוֹת שְׁטוּחִים עַל רֹאשׁ גַּגּוֹ לְהִתְיַבֵּשׁ וְרָאָה גְשָׁמִים מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאִים — מִפְּנֵי הֶפְסֵד מָמוֹנוֹ הִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים לִטְרוֹחַ בְּיוֹם טוֹב וּלְהַשְׁלִיךְ הַפֵּרוֹת דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה שֶׁבַּגָּג. אֲבָל אָסוּר לִטְרוֹחַ וּלְהוֹרִידָם בְּעַצְמוֹ בְּסֻלָּם אוֹ בְּמַדְרֵגָה, אֶלָּא יְשַׁלְשְׁלֵם בְּחֶבֶל דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה וְהֵן נוֹפְלִין לָאָרֶץ, שֶׁאֵין כַּאן טִרְחָא יְתֵרָה.
וְאִם אֵין אֲרֻבָּה בְּגַג זֶה — לֹא יוֹלִיכֶנּוּ לְגַג אַחֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲרֻבָּה, אֲפִלּוּ הֵן סְמוּכִין זֶה לְזֶה וְהֵן שָׁוִין שֶׁאֵין הָאֶחָד גָּבוֹהַּ מֵחֲבֵרוֹ. וְכֵן אִם גַּג זֶה שֶׁאֵין בּוֹ אֲרֻבָּה הוּא מֻקָּף בְּמַעֲקֶה וְיֵשׁ חַלּוֹן בְּמַעֲקֶה זוֹ — לֹא יְשַׁלְשְׁלֵם בְּחֶבֶל דֶּרֶךְ זֶה הַחַלּוֹן, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ טֹרַח לְהַעֲלוֹתָם מִן הַגָּג עַד הַחַלּוֹן, וְטֹרַח זֶה וְכַיּוֹצֵא בוֹ לֹא הִתִּירוּ לוֹ מִפְּנֵי הֶפְסֵד מָמוֹנוֹ.

בכשהוא משלשל דרך ארובה שבאותו הגג מותר לו לשלשל אפילו הרבה קופות בבת אחת ואפילו יש בגג הרבה מאד מותר לו לפנות את הכל שלא ישאר בו מאומה ואין חוששין שמא יכבד את הגג וישוה הגומות שבו כמו שחוששין בשבת כמו שנתבאר בסי' של"ז מפני שביו"ט לא החמירו כל כך:

בכְּשֶׁהוּא מְשַׁלְשֵׁל דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַגָּג — מֻתָּר לוֹ לְשַׁלְשֵׁל אֲפִלּוּ הַרְבֵּה קֻפּוֹת בְּבַת אַחַת, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ בַּגָּג הַרְבֵּה מְאֹד — מֻתָּר לוֹ לְפַנּוֹת אֶת הַכֹּל שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בּוֹ מְאוּמָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יְכַבֵּד אֶת הַגָּג וְיַשְׁוֶה הַגּוּמוֹת שֶׁבּוֹ כְּמוֹ שֶׁחוֹשְׁשִׁין בְּשַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"ז, מִפְּנֵי שֶׁבְּיוֹם טוֹב לֹא הֶחֱמִירוּ כָּל כָּךְ.

גמותר לכסות פירות או כדי יין מפני הדלף ואפילו לבנים שהם מוקצים מותר לכסותן מפני הדלף מפני הפסד ממונו התירו לו לטרוח טרחא מועטת אע"פ שאין בה צורך יו"ט:

גמֻתָּר לְכַסּוֹת פֵּרוֹת אוֹ כַּדֵּי יַיִן מִפְּנֵי הַדֶּלֶף, וַאֲפִלּוּ לְבֵנִים שֶׁהֵם מֻקְצִים מֻתָּר לְכַסּוֹתָן מִפְּנֵי הַדֶּלֶף, מִפְּנֵי הֶפְסֵד מָמוֹנוֹ הִתִּירוּ לוֹ לִטְרוֹחַ טִרְחָא מוּעֶטֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ צֹרֶךְ יוֹם טוֹב.

דליתן כלי תחת הדלף כדינו בשבת כך דינו ביו"ט כמו שנתבאר בסי' של"ח ע"ש:

דלִתֵּן כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף — כְּדִינוֹ בְּשַׁבָּת כָּךְ דִּינוֹ בְּיוֹם טוֹב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"ח עַיֵּן שָׁם.

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org