ומחי' אינו רק לבחי'רמח השתלשלו' העולמות כו' אבל עצמו' שמו נשגב לבדו ואינו בא גם בבחי' מקור למקור לעולמות אלא נשגב לבדו (כמשי"תרמט ) בעצמו לבדו וז"ש הוא ושמו בלבד כו'רנ.
(יו"ד) רנאוזהו כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים כו', פי' שמו שם ה'רנב היינו שם ה' שכולם יהללו את שם ה' אך עצמו' שם ה' נשגב לבדו ממש כו' שהי' הוא ושמו בלבד וכתי' אני ה' לא שניתי כלל, וגם [עתה] אחר ההשתלשלו' הוא ושמו בלבד כמו שהוארנג קודם ההשתל' ממש בשוה וכמ"ש כי נשגב שמו לבדורנד ורק הודו על ארץ ושמים כו'רנה. ואמנם לישראל עם קרובו הרים קרןרנו שקרבן לעצמו' שם ה' ע"י תו"מ שהן בפנימי' דשם ה' העצמי כשנק' תו' ה' מצות ה' כו', והיינו במ"ת שהאיררנז שפב"פ האיר פניו עליהם באו"פ דה' באנכירנח ה' אלקיךרנט דוקא כירס כדי שיוכלו ביחודי'רסא העצמי' שהוא יחיד לבדו ממש ולהיות קרובי' אליו בעצמו ממש עד שמחמת תו"מ שיעשו ימשיכו מפנימי' אור דשם ה' בכללרסב העולמות גם בעולם האצי' כו', כידוע שע"י המצות מוסיפי' אוררסג חכ'רסד מן העצמו' גם בע"ס דאצי' באו"כ כו' וד"ל. והוא מה שאנו מוצאים בחי' התקשרות אה"ררסה העצמיות מן העצמו' דאהבהרסו לישראל כמ"ש אה"ר אהבתנורסז חמלה גדולה ויתירה חמלת [עלינו] כו' להיותם עם קרוב[ו] בפנימי' [ו]עצמיות, וכמ"כ מכנ"י להקב"ה מה שיכול כאו"א מישראל להשליך נפשו מנגד ולמס"נ על קדה"ש כמו אליך ה' נפשי אשארסח אליך ממש, וכן בהתלהבות ודביקות בתפלה שתצא הנפש ותכלה כמו צמאה לך נפשי כמה לך כו'רסט שיש בכאו"א [מישראל], וכן בדביקות והתקשרות במדותיו ית' [בתו"מ] ובמחדו"מ שזהו נק' אתדבקות רוחא ברוחארע ממש ומחשבתו ודבורו ומעשיו יהיו מקושרים רק לה' לבדו בתו"מרעא שהן מחדו"מ עמ' 870 ּ של הקב"ה מעומקא דלבא בדביקה וחשיקה וכמו ונשמח בד"תרעב וכידוע במ"ש בזהר ע"פ נפשי אויתיך בלילהרעג בגלותא אף רוחי כו' וד"ל.
(יא) רעדוזהו ותתפלל חנה על ה' למעלה משם ה' והל"ל אל ה' מאחר שאל ה' נשאה נפשה בתפלתה כמו ולפני ה' ישפוך שיחורעה מאחר שהיתה מרת נפש. אך הענין הוא דאדרבה היא הנותנת משום דהיא מרת נפש ע"כ אמר על ה', להיות