13

אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי, ולכן אנו רואים שנופלים לו לאדם פתאום הרהורי תשובה בלי שום הכנה והתבוננות לזה מצדו — שמבואר בזה^מז, דכיון שהיא באה לא מצד האדם שלמטה, שהוא נתעורר בתשובה מצד עצמו, אלא מצד אתערותא דלעילא, אין להתעוררות זו קיום אצל האדם].

וזהו שמדייק ש"מראין לכאו"א מ­ישראל המקדש דלעתיד מרחוק", שאף שמראין המקדש דלעתיד, צריך שיורגש אצל האדם שהוא "מרחוק", ועבודת ה­אדם צ"ל להתבונן בזה גופא, שמראין לו המקדש דלעתיד, והוא מצד עצמו רחוק מזה, וה"ז גורם אצלו תנועה של ביטול עד שעי"ז נעשה "כלי" שההמשכה מל­מעלה תורגש ותוקלט במציאותו.

עפ"ז יש לבאר גם השייכות לענין שבת חזון כפשוטו, שהוא ע"ש התחלת ה­הפטרה "חזון ישעיהו", שבגלוי הוא "אשר חזה על יהודה וירושלים גו'", ענינים שהם היפך הישועה והנחמה, כי גילוי המחזה דהמקדש דלעתיד, בא ע"י רגש הריחוק, המבואר בהפטרה ד"שבת חזון", שזה פועל הקירוב ש"מחזון (יהי') ותחזינה עינינו"^מח, דראיית המקדש לע­תיד לא תהי' מרחוק, אלא מקרוב.

ז. ע"פ כל הנ"ל יש לבאר העילוי המיוחד בראיית המקדש דלעתיד בקבי­עת שבת חזון שחל ביום ת"ב עצמו, שאז נוסף ע"ז שמראין לכאו"א מישראל ה­מקדש דלעתיד, מעלת הגילוי שמצד למעלה, הרי כיון שבו ביום נולד משיח צדקנו, ועומד מוכן^מט לגאול את ישראל ולבנות המקדש במקומו, הרי זה מוסיף בהנתינת כח דעבודת האדם בשייכות ל­מקדש דלעתיד, שלא יהי' באופן של "מרחוק", אלא באופן קרוב, וקרוב ממש, השייך למציאות האדם,

ועי"ז יורד ונתגלה ביהמ"ק למטה בגלוי ממש לכאו"א, ויה"ר שנזכה לזה בשבת חזון דשנה זו ממש, ובפרט שר"ת של השנה הם "הי' תהי' שנת אראנו נפל­אות", שהקב"ה בעצמו מראה — אראנו — לכאו"א מישראל נפלאות, דגאולה האמי­תית והשלימה, ד"כימי צאתך מארץ מצ­רים אראנו נפלאות"^נ, ותיכף ומיד ממש.

(משיחות ש"פ דברים תשמ"ז­ח)

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org