אגרת התשובה י א פ' נשא קכג, סע"א.
ב כ"ה באגה"ת לפנינו, ובכת"י אגה"ת עם תיקונים והגהות בגכי"ק אדמו"ר הזקן (צילום ממנו נדפס בתחלת ס' אגה"ת עם מ"מ וליקוט פירושים — קה"ת, תשמ"ו). וכ"ה גם באגה"ת מהד"ק (קה"ת, תשמ"ב — ע' תקכא). מאמרי אדה"ז כתובים (חלק א) ע' ב. ועוד.ז
ז כפשטות הלשון, וכמובן גם מלשון תדב"א שם (נעתק לעיל בשוה"ג להערה 2). ושם רפי"ח "כל ת"ח שיושב וקורא ושונה כו' הקב"ה כו' קורא ושונה עמו". וכן פי' בהוספות לחידושי הרש"ש לויק"ר שם.
ג בויק"ר (ויל"ש) שם "אם נכשל אדם בעבירה (שהוא) חייב (בה) מיתה בידי שמים".
באגרת התשובה פרק ח' מבאר אדמו"ר הזקן ענינה של עבודת "תשובה עילאה", דהיינו לימוד התורה, ומביא ע"ז בספ"ח ממ"ש בזוהר הקדושא ב ג
ד לקוטי לוי"צ על ס' התניא ע' לג. וראה לקמן הערה 34.
ה ראה שו"ע או"ח סתרנ"א ס"א "קשר גמור דהיינו ב' קשרים זה על זה", ועד"ז הוא בשו"ע אדה"ז שם ס"ו "וקושרים ב' ראשי הכרך בב' קשרים זעג"ז. . הוא קשר של קיימא", אבל שם מוסיף "שאינו חושש להתירו עולמית". ולכאורה זהו העיקר, כמבואר בשו"ע אדה"ז או"ח סשי"ז ס"א בארוכה. ולא הזכיר זה כאן בהערות אאמו"ר. וראה שם ס"ב וס"ג. ואכ"מ.
ד ה
ו ובויק"ר שם מפורש הוא "ואם הי' למוד לשנות" (ולהעיר שגם ביל"ש ליתא "ואם הי' רגיל", כלשון התדב"א שהועתק באגה"ת). וראה גם מנוה"מ שבהערה 21.
ז כפשטות הלשון, וכמובן גם מלשון תדב"א שם (נעתק לעיל בשוה"ג להערה 2). ושם רפי"ח "כל ת"ח שיושב וקורא ושונה כו' הקב"ה כו' קורא ושונה עמו". וכן פי' בהוספות לחידושי הרש"ש לויק"ר שם.
ו ז ז
א פ' נשא קכג, סע"א.ב כ"ה באגה"ת לפנינו, ובכת"י אגה"ת עם תיקונים והגהות בגכי"ק אדמו"ר הזקן (צילום ממנו נדפס בתחלת ס' אגה"ת עם מ"מ וליקוט פירושים — קה"ת, תשמ"ו). וכ"ה גם באגה"ת מהד"ק (קה"ת, תשמ"ב — ע' תקכא). מאמרי אדה"ז כתובים (חלק א) ע' ב. ועוד.ז ז כפשטות הלשון, וכמובן גם מלשון תדב"א שם (נעתק לעיל בשוה"ג להערה 2). ושם רפי"ח "כל ת"ח שיושב וקורא ושונה כו' הקב"ה כו' קורא ושונה עמו". וכן פי' בהוספות לחידושי הרש"ש לויק"ר שם.ג בויק"ר (ויל"ש) שם "אם נכשל אדם בעבירה (שהוא) חייב (בה) מיתה בידי שמים".ד לקוטי לוי"צ על ס' התניא ע' לג. וראה לקמן הערה 34.ה ראה שו"ע או"ח סתרנ"א ס"א "קשר גמור דהיינו ב' קשרים זה על זה", ועד"ז הוא בשו"ע אדה"ז שם ס"ו "וקושרים ב' ראשי הכרך בב' קשרים זעג"ז. . הוא קשר של קיימא", אבל שם מוסיף "שאינו חושש להתירו עולמית". ולכאורה זהו העיקר, כמבואר בשו"ע אדה"ז או"ח סשי"ז ס"א בארוכה. ולא הזכיר זה כאן בהערות אאמו"ר. וראה שם ס"ב וס"ג. ואכ"מ.ו ובויק"ר שם מפורש הוא "ואם הי' למוד לשנות" (ולהעיר שגם ביל"ש ליתא "ואם הי' רגיל", כלשון התדב"א שהועתק באגה"ת). וראה גם מנוה"מ שבהערה 21.ז כפשטות הלשון, וכמובן גם מלשון תדב"א שם (נעתק לעיל בשוה"ג להערה 2). ושם רפי"ח "כל ת"ח שיושב וקורא ושונה כו' הקב"ה כו' קורא ושונה עמו". וכן פי' בהוספות לחידושי הרש"ש לויק"ר שם.* ורק איתא שם (תדבא"ר פ"ה קרוב לתחלתו): אדם שעבר עבירות הרבה ונקנסה עליו מיתה כו' וחזר ועשה תשובה וקרא תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושימש חכמים אפילו נגזרו עליו מאה גזירות הקב"ה מעבירן ממנו כו'. ושם לפנ"ז "בני אדם שעברו עבירות ונקנסה עליהם מיתה כו' חזרו ועשו תשובה וקראו את המקרא ושנו את המשנה כו'".ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org