תמד דין ערב פסח שחל להיות בשבת

תמד דין ערב פסח שחל להיות בשבת

ובו כ' סעיפים:

בדיקת וביטול החמץ לפני שבת שחל בערב פסח

א י"ד¹ בניסן שחל להיות בשבת², כיון שאי אפשר לבדוק בליל שבת, שהרי אסור לטלטל את הנר³ לבדוק לאורו, וגם ביום אי אפשר לבדוק⁴ כמו שנתבאר בסי' תל"ג⁵. לפיכך מקדימין הכל לבדוק בליל ששי, שהוא ליל י"ג.

ומברכין על ביעור חמץ⁶. ומבטלין כל חמץ שנשאר ברשותו שלא מצאו בבדיקה זו⁷. ונזהרין בחמץ הנמצא בבדיקה ובחמץ שמשיירין לאכילה להניחו במקום מוצנע⁸, שלא יגררו ממנו קטנים או שרצים, כמו שנתבאר בסי' תל"ד⁹:

סעודות שבת בערב פסח

ב וביום ערב שבת צריך לבער כל החמץ שברשותו ולא ישייר ממנו רק מזון ב' סעודות לשבת¹⁰.

אבל סעודה שלישית, כיון שזמנה הוא אחר חצות היום¹¹, אי אפשר לאכלה רק מצה עשירה¹², דהיינו מצה שנילושה ביין או שמן או דבש או חלב או שאר משקין ומי פירות¹³. שכל אלו אינן נקראין לחם עוני, ואין אדם יוצא בהן ידי חובת אכילת מצה בפסח¹⁴, ולפיכך מותר לאכלו בערב פסח. אבל כל מצה שאדם יוצא בה ידי חובתו בפסח אסור לאכלה בערב פסח, כמ"ש בסי' תע"א¹⁵:

ג ובמדינות אלו שאין נוהגין כלל לאכול מצה עשירה בערב פסח משעה ה' ואילך, מטעם שיתבאר בסי' תס"ב¹⁶, יקיימו סעודה שלישית בבשר ודגים¹⁷ וכיוצא בהן בשאר מיני לפתן, שהרי יש אומרים שבדברים אלו אדם יוצא ידי חובת סעודה שלישית בכל שבתות השנה כמו שנתבאר בסי' רצ"א¹⁸:

ד ואם אין לו מיני לפתן¹⁹ יקיימנה במיני פירות²⁰ שהרי יש אומרים שגם בזה יוצא ידי חובת סעודה שלישית כמו שנתבאר שם²¹.

והיה ראוי לקיימה במצה מבושלת שלא נימוחה לגמרי בבישולה אלא פרוסותיה קיימין, דהיינו שיש בכל אחד מהן כזית, בענין שמברכין עליהן המוציא וברכת המזון²², ויכול לקיים בה סעודה ג' לדברי הכל, שהרי מותר לאכלה בערב פסח²³, כיון שאין אדם יוצא ידי חובתו בפסח במצה מבושלת (כמו שיתבאר בסי' תס"א²⁴). אלא שאין נוהגין לעשות כן²⁵.

ומי שנוהג כן, וכן במקומות שנוהגין לאכול מצה עשירה, צריכין ליזהר שיאכל סעודה ג' זו קודם שעה עשירית²⁶, שמכאן ואילך אסור לאכול פת עד הערב, כמו שיתבאר בסי' תע"א²⁷:

ביעור החמץ לפני שבת שחל בערב פסח

ה כשמבער החמץ בערב שבת, אע"פ שמן הדין יכול לבערו סמוך לחשיכה, ואין צריך לבערו קודם חצות היום כמו בשאר כל השנים, שהרי מותר לאכלו עד למחר בשעה ה', מכל מקום טוב ליזהר לבערו בערב שבת קודם חצות היום, כדי שלא יבואו לטעות בשאר שנים לבער גם כן אחר חצות היום בערב פסח²⁸:

ו אבל אין צריך לבטל בערב שבת בשעת הביעור כמו בשאר השנים²⁹, שהרי כבר ביטל בליל ו' כל החמץ שברשותו שלא מצאו ואינו יודע ממנו³⁰, ומה שיש ברשותו מן החמץ הידוע לו אי אפשר לו לבטלו בערב שבת, שהרי צריך הוא לאכול ממנו בשבת³¹:

זריזות התפלות בשבת

ז יש להזהיר לש"ץ שלא יאריך בתפלה בשבת שחרית, משום אכילת חמץ שלא יבואו לידי איסור³²:

ביעור וביטול חמץ הנשאר בשבת

ח אין לבשל לשבת זה מיני הריפות³³, או מיני קמחים, או שאר כל מיני תבשילין שדרכן לידבק בקדרה או בקערה, כדי שלא יצטרך להדיחן בשבת אחר גמר האכילה להסיר את החמץ הדבוק בהן³⁴. שהרי הדחה זו אינה לצורך השבת, ואסור להדיח כלים שלא לצורך השבת כמו שנתבאר בסי' שכ"ג³⁵.

ואם עבר ובישל מינים אלו ונדבקו בכלים, בענין שאי אפשר לקנחם היטיב שלא ישאר בהם מאומה³⁶, מותר להדיחם בשבת³⁷, כיון שיש בהדחה זו צורך מצוה להעביר החמץ מהכלי כדי לבערו³⁸.

וטוב להדיחם אפילו אין בהם אלא מעט חמץ³⁹, בענין שאין צריך לבערו מעיקר הדין, כמו שנתבאר בסימן תמ"ב⁴⁰.

אבל אם אפשר לו לקנחם היטיב, אסור להדיחם בשבת⁴¹:

ט אחר שגמר מלאכול סעודת שחרית בשבת זה קודם שעה חמישית, ינער היטיב המפה⁴² שאכלו עליה מן הפרורין הדקין שנשארו בה, והקדירות והקערות והכפות ושאר הכלים שנשתמש בהן חמץ יקנחם היטיב באצבעו, שלא ישאר בהם חמץ בעין⁴³ (ויטמין המפה עם שאר כלי החמץ בחדר שאינו רגיל לילך לשם כל ימי הפסח⁴⁴ כמו שיתבאר בסימן תנ"א⁴⁵), וישליך הקינוח והפרורין הדקים במקום דריסת הרגלים, אפילו בתוך ביתו, דכשתגיע שעה ששית כבר הן מבוערין על ידי דריסת הרגלים⁴⁶.

אבל⁴⁷ אם נשארו לו פירורין גדולים צריך ליתנם לנכרי⁴⁸ במתנה גמורה. ואף על פי שאסור ליתן בשבת מתנה שאין בה צורך השבת, כמו שנתבאר בסימן ש"ו⁴⁹ עיין שם, מכל מקום כיון שהוא עושה כן כדי לבער החמץ מרשותו שלא יעבור עליו בפסח בבל יראה, הרי יש בנתינה זו צורך מצוה, ומותר ליתן מתנה לצורך מצוה⁵⁰ כמו שנתבאר שם⁵¹.

ומכל מקום צריך ליזהר שלא יאמר לו להוציאן מביתו למקום שאסור לטלטל בו בשבת מן התורה⁵². ואף על פי שהוא יודע שהנכרי יוציאנו, ועל מנת כן הוא נותן⁵³, מכל מקום (א) כיון שאינו אומר לו בפירוש שיוציאנו, הרי הנכרי עושה כן מדעת עצמו ואינו שלוחו של ישראל⁵⁴.

וכן צריך ליזהר שלא יתן לו אלא דבר מועט⁵⁵, דהיינו מזון סעודה אחת⁵⁶, שאם היה הנכרי רוצה היה יכול לאכלה כולה בבית הישראל⁵⁷. ואם הוציאו הנכרי וחזר ובא לבית הישראל יכול לחזור וליתן לו מזון סעודה אחת, וכן אפילו מאה פעמים⁵⁸. אבל אסור ליתן לו בפעם אחת יותר ממזון סעודה אחת. דכיון שאינו יכול לאכול כולו עכשיו בבית הישראל, הרי ניכר הדבר שנותן לו על מנת להוציאו, והרי כאלו אמר לו בפירוש להוציאו⁵⁹:

י וכל זה כשהנכרי מוציאו דרך רשות הרבים שאסור לטלטל בו מן התורה, אבל אם הוא מוציאו (ב) דרך כרמלית שאין איסורו אלא מדברי סופרים, מותר ליתן לו הרבה בבת אחת ולומר לו בפירוש שיוציאנו⁶⁰, שבמקום מצוה התירו לומר לנכרי לעשות בשבת דבר שאין איסורו אלא מדברי סופרים, כמו שנתבאר בסי' ש"ז⁶¹:

יא ואם אין נכרי ליתן לו⁶², או שכבר הגיע שעה ששית שאסור ליתנה לנכרי⁶³, יכפה עליו כלי עד מוצאי יום טוב ויבערנו⁶⁴, כמו שנתבאר בסי' תמ"ו⁶⁵, עיין שם כל פרטי דין זה:

יב אם שכח להפריש חלה בערב שבת מלחם חמץ שאפה לשבת זה, ולא נזכר עד שחשכה ליל שבת. אע"פ שאם אירע כן בשאר שבתות השנה יש תקנה ללחם זה, אם הוא בחוץ לארץ שמותר לאכול בלא הפרשת חלה, רק שישייר ממנו שיעור חלה ועוד משהו, כדי שלאחר השבת יפריש חלה מן המשוייר הזה גם על הלחם שאכל בשבת, שהקילו חכמים בחלת חוץ לארץ להיות אוכל והולך ואחר כך מפריש⁶⁶. אבל בשבת זה אי אפשר לעשות כן, שהרי צריך ליתן המשוייר הזה לנכרי במתנה גמורה קודם שתגיע שעה ששית⁶⁷, ואסור לו להזהיר את הנכרי שלא יאכלנו ושיחזירנו לו לאחר הפסח כמו שיתבאר בסימן תמ"ח⁶⁸, ואם לא יחזירנו לו הנכרי לאחר הפסח להפריש ממנו חלה נמצא שלמפרע אכל טבל בשבת זה. לפיכך אין לטבל זה תקנה, אלא צריך ליתנה כולה במתנה גמורה לנכרי קודם שעה ששית⁶⁹:

יג מותר לטלטל חמץ בשעה חמישית בשבת זה, אע"פ שאינו ראוי לו, שהרי הוא אסור באכילה, מכל מקום הרי הוא יכול להאכילו לבהמה חיה ועוף, או ליתנו לנכרי, והרי דינו כבשר נבילה וטריפה, שאינו ראוי אלא להאכילו לכלבים או ליתנו לנכרי, ומותר לטלטלו בשבת⁷⁰ כמו שנתבאר בסימן שכ"ד⁷¹ עיין שם.

אבל משעה ששית ואילך שהוא אסור בהנאה הרי הוא מוקצה כעצים ואבנים, כיון שאינו ראוי לו לכלום, ולפיכך אסור לטלטלו⁷², אפילו על ידי דבר אחר, כגון לדוחפו בקנה⁷³, אלא אם כן הוא צריך למקומו⁷⁴, שאז מותר לדוחפו בקנה כמו שנתבאר בסי' שי"א⁷⁵.

אבל ליגע בו בידיו אסור אפילו חל ערב פסח בימות החול, אלא בשעה שמתעסק בו לבערו מן העולם, כמו שיתבאר בסימן תמ"ו⁷⁶ עיין שם הטעם:

יד אפילו לא נשאר לו שום חמץ ברשותו אחר סעודת שחרית שבת זה, אף על פי כן כשתגיע סוף שעה חמישית צריך לחזור ולבטל כל חמצו⁷⁷, כדרך שמבטל בשאר ערבי פסחים, שאומר כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דחזיתיה ודלא חזיתיה כו', כמו שנתבאר בסימן תל"ד⁷⁸:

נזכר שהשאיר חמץ בביתו בערב פסח

טו מי שהלך מביתו⁷⁹ בארבעה עשר⁸⁰ שחרית, בין שחל בחול בין שחל בשבת⁸¹, וקודם שהגיע זמן הביעור⁸² נזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו שלא ביערו, ואין דעתו לחזור לביתו עד לאחר שיגיע זמן הביעור.

אם הוא הולך לדבר מצוה שזמנה כל היום, כגון למול את בנו⁸³, או שהלך לסעודת מצוה, כגון סעודת מילה⁸⁴ ופדיון הבן⁸⁵ וסעודת אירוסין ונשואין⁸⁶ של בת תלמיד חכם לתלמיד חכם⁸⁷ ובת עם הארץ לעם הארץ⁸⁸, אבל בת תלמיד חכם לעם הארץ או בת כהן לישראל, כיון שאין זיווגן עולה יפה אינה נקראת סעודת מצוה⁸⁹, ואפילו הסעודה שעושין כשהחתן משלח סבלונות לכלתו⁹⁰ שקורין אותה סעודת קנין גם היא נקראת סעודת מצוה⁹¹, אין צריך לחזור לביתו ולבער החמץ, אלא אם כן יש שהות ביום⁹² שיחזור לביתו ויבער החמץ ויוכל לחזור לילך ולקיים המצוה, אבל אם אין שהות ביום כל כך יבטלנו במקום שהוא⁹³, שהרי אחר הביטול אין צריך לבערו אלא מדברי סופרים⁹⁴, ובמקום מצוה העמידו חכמים על דברי תורה⁹⁵:

טז אבל אם לאחר שהגיע זמן הביעור נזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו, שאז אינו יכול לבטלו, כמו שנתבאר בסי' תל"ד⁹⁶, חייב לחזור לביתו מיד כדי לבער החמץ מן העולם לגמרי, אם הוא חול⁹⁷. ואע"פ שאחר כך לא יהיה לו שהות לילך ולקיים המצוה, מכל מקום אין שום מצות עשה דוחה מצות עשה דהשבתת חמץ, שהרי כל רגע ורגע שאינו מבער החמץ הוא עובר על מצות עשה של תשביתו שאור מבתיכם⁹⁸, מה שאין כן בשאר כל מצות עשה⁹⁹.

חוץ ממת מצוה שאין לו קוברין והוא מוטל על פני השדה בבזיון¹⁰⁰, שכל הפוגע בו חייב לקוברו מיד, אע"פ שנזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו¹⁰¹, והוא בתוך הפסח שאינו יכול לבטלו והוא עובר עליו בבל יראה ובל ימצא¹⁰², ואפילו יש שהות ביום שיוכל לחזור לביתו ולבער החמץ ולחזור ולילך ולקברו בו ביום, אף על פי כן אסור לו לזוז ממנו עד שיקברנו¹⁰³, שגדול כבוד הבריות שדוחה את כל מצות שבתורה¹⁰⁴ בשב ואל תעשה¹⁰⁵ (כלומר שאינו עובר על לא תעשה בידים, אלא מאליה היא מתבטלת¹⁰⁶ על ידי שהוא מתעסק בקבורת המת):

יז היה הולך להציל מן הנהר או מן הדליקה או מן המפולת או מן הלסטים, וקודם שהגיע זמן הביעור נזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו¹⁰⁷, אע"פ שיש שהות ביום שיוכל לחזור לביתו ולבער החמץ ולחזור ולילך ולהציל, אף על פי כן לא יחזור לביתו, אלא יבטל החמץ במקום שהוא, דכיון שהוא הולך להצלת נפשות העמידו חכמים על דין תורה שדי לו בביטול בלבד¹⁰⁸. אבל אם נזכר אחר שהגיע שעה ששית שאינו יכול לבטלו, צריך לחזור לביתו לבערו, אם יש שהות ביום שיוכל לחזור ולילך ולהציל¹⁰⁹.

והוא שברי לו שיוכל להציל כל כך כשילך אחר כך כמו שיציל כשילך עכשיו. אבל אם יש להסתפק שמא כשילך עכשיו יוכל להציל יותר ממה שיוכל להציל אחר כך, לא יחזור לביתו, אפילו הוא בתוך הפסח שהוא עובר עליו בבל יראה ובל ימצא, לפי שכל ספק נפשות דוחה אפילו שבת החמורה¹¹⁰:

יח ואם הולך לדבר הרשות ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו, אפילו לא הגיע עדיין זמן הביעור שהוא יכול עדיין לבטלו, אף על פי כן חייב הוא לחזור לביתו מיד ולבער כמצות חכמים, שאין דוחין מצות חכמים מפני דבר הרשות¹¹¹.

ואפילו הוא הולך ללמוד תורה אצל רבו, הרי זה כדבר הרשות אצל ביעור חמץ, שהיא מצוה מדברי סופרים, לפי שמעשה המצות הוא גדול מהתלמוד¹¹² כשאי אפשר לקיים המצוה על ידי אחרים¹¹³.

ואף על פי שמצות הלימוד הוא בכל רגע ורגע¹¹⁴, ונמצא שבעשיית מצוה מדברי סופרים הוא מבטל מצות עשה של תלמוד תורה. ואפילו אם גם המצוה היא של תורה הרי שניהם שקולין ואיזה שירצה יעשה, שכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת¹¹⁵.

מכל מקום כיון שהמצוה היא עוברת, שאם יעסוק בתורה ולא יקיימנה תתבטל המצוה לגמרי, ובעשיית המצוה לא תתבטל מצות עשה של תורה לגמרי, שהרי יכול ללמוד אחר כך¹¹⁶, לפיכך תלמוד תורה נדחה מפני כל המצות אפילו הן מדברי סופרים, כשאי אפשר לעשותן על ידי אחרים, כמו שנתבאר ביו"ד סי' רמ"ו¹¹⁷:

יט ואפילו הולך לדבר הרשות ממש, אין צריך לחזור אלא אם כן יש בתוך ביתו כביצה חמץ¹¹⁸, אבל אם אין שם כביצה לא הטריחוהו חכמים לחזור מיד, אלא די לו בביטול¹¹⁹, אם לא הגיעה שעה ששית.

אבל אם הגיעה שעה ששית, שאינו יכול לבטל, צריך לחזור מיד, אפילו אין שם אלא כזית חמץ¹²⁰, שהרי כל זמן שאינו מבערו מן העולם לגמרי הוא עובר על מצות עשה של תורה. אבל אם אין שם אלא פחות מכזית, שאינו עובר עליו מן התורה אלא מדברי סופרים¹²¹, לא הטריחוהו חכמים לחזור, אף על פי שאינו יכול לבטלו¹²², אלא ילך לדרכו וכשיחזור לביתו יבערו מיד בבואו.

ואם הוא יום טוב או שבת יכפה עליו את הכלי עד הערב כמו שיתבאר בסימן תמ"ו¹²³:

כ כבר נתבאר בכמה מקומות¹²⁴ שמשהגיעה שעה ששית בערב פסח אין אדם יכול לבטל חמצו לפי שאינו שלו, כיון שנאסר בהנאה. במה דברים אמורים כשכבר נתחמץ החמץ, אבל קודם שנתחמץ יכול לבטלו¹²⁵, כדי שלא יעבור בבל יראה ובל ימצא מן התורה לאחר שנתחמץ.

לפיכך מי שיש לו עיסה של מצה בתוך ביתו משעה ששית ולמעלה, והוא טרוד במקום אחר¹²⁶, ואי אפשר לו לבא לביתו מיד לאפותה¹²⁷, ומתיירא שמא תחמיץ עד שיחזור לביתו, יבטלנה קודם שתחמיץ¹²⁸, שמשתחמיץ אין בידו לבטלה ועובר עליו בבל יראה ובל ימצא מן התורה¹²⁹:

קונטרס אחרון

(א) כיון שאינו אומר לו בפירוש כו'. כ"כ המ"א¹³⁰ ופרי חדש¹³¹. והוא מוכרח בדברי השו"ע כאן שפסק ליתן לו דבר מועט. ולפי מה שכתב החק יעקב¹³² דחמץ דמי לשאר חפצים דאפילו דבר מועט אסור, ועיקר ההיתר דאמר לו בפירוש על מנת שלא יוציאנו, דשרי אפילו בשאר חפצים לשטת החק יעקב, אע"פ שבודאי יוציאנו¹³³. אם כן אפילו הרבה נמי שרי¹³⁴. אלא ודאי שדעת הש"ע לפסוק כי"א הב' שבמרדכי פ"ק דשבת¹³⁵.

וכן¹³⁶ פסקו רש"ל ורמ"א וט"ז ומ"א. וכן הוא בהדיא בב"י סי' שכ"ה.

ודברי החק יעקב צ"ע¹³⁷:

(ב) דרך כרמלית כו'. כן¹³⁸ הוא הסכמת רוב האחרונים¹³⁹.

והחק יעקב¹⁴⁰ רוצה לחלוק עליהם בדברים תמוהים, שמפרש מ"ש ב"י ורמ"א סימן שכ"ה¹⁴¹ להוציא חמץ בפסח, היינו בפסח ממש לאחר זמן איסורו, דאיכא מצוה¹⁴².

ודבריו סותרים זה את זה, שהוא ז"ל עצמו בסי' תמ"ו¹⁴³ פסק דיכפה עליו כלי, ולא יבערנו אפילו על ידי נכרי. והוצאה בלא ביעור בודאי אינה כלום לאחר זמן איסורו¹⁴⁴, שאין בידו למכרו וליתנו במתנה ולהפקירו¹⁴⁵, דאם לא כן הוה ליה למימר תקנה זו בסי' תמ"ו, ולמה פסק לכפות עליו כלי.

גם מ"ש החק יעקב דקודם זמן איסורו ליכא מצוה, דבריו תמוהין, דאם כן למה התירו ליתן מתנה בשבת¹⁴⁶, שאסור אם לא לדבר מצוה כמ"ש הב"י סס"י תקכ"ז בשם המרדכי¹⁴⁷, ופסק כן המ"א בסי' ש"ו¹⁴⁸. וכ"כ הפרי חדש¹⁴⁹, דהא דשרי לבטל החמץ ולהפקירו בשבת משום דהוה דבר מצוה. ודברי החק יעקב צ"ע:

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org