עברית
Library

Shulchan Aruch HaRav with Biur Divrei Shalom

תמו מי שמוצא חמץ בתוך המועד

תמו מי שמוצא חמץ בתוך המועד

ובו ח' סעיפים

המוצא חמץ בערב פסח

א המוצא1 בפסח חתיכת חמץ שלא מצאה בבדיקת ליל י"ד, בין שמצאה בביתו בין שמצאה בכל מקום שהוא ברשותו2, אם הוא חול המועד3 חייב לבערו מן העולם מיד שיראנה4.

ויברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ, אע"פ שכבר ביטל כל חמצו בליל י"ד, מכל מקום חייב לבערו מדברי סופרים5 שמא ישכח ויאכלנה6, וחייב לברך כמו שמברכין על כל מצות מדברי סופרים7.

(ואע"פ שכבר בירך על ביעור חמץ בליל י"ד, ובברכה זו נפטר מלברך על ביעור ביום י"ד כמו שנתבאר בסי' תל"ב8).

מכל מקום לא נפטר אלא כשמבער את החמץ שמצא בבדיקה, או את החמץ שקנה לאכילת י"ד, לפי שכל זמן שלא ביער את החמץ שמצא בבדיקה הרי עדיין לא נגמרה הבדיקה שבירך עליה9, שבדיקה בלא ביעור אינה שוה כלום. ולפיכך כל חמץ שמבער קודם שגמר לבער את החמץ שמצא בבדיקה אין צריך לברך עליו, לפי שעדיין לא נגמרה מצות הבדיקה שבירך עליה. ואפילו לא מצא שום חמץ בבדיקה אין צריך לברך כשמבער ביום י"ד את החמץ, שהיה ידוע לו בשעת הבדיקה שיצטרך למחר לבערו, שגמר הבדיקה הוא זה.

ואפילו כשמבער חמץ אחר שלא היה ידוע לו בשעת הבדיקה, כגון שהיה טמון בחור בשעת הבדיקה ובדק ולא מצאו, ואחר כך נתגלגל משם ומצאו, או שנמלך למחר וקנה חמץ, או שנמלך לאפות לחם חמץ, אין צריך לברך על ביעורו, אם מבערו קודם שגמר לבער את החמץ שהיה ידוע לו בשעת הבדיקה שיצטרך לבערו, כיון שעדיין לא נגמרה מצות הבדיקה10, שהרי בירך עליה על מצות ביעור ועדיין לא גמר לבער את החמץ שהיה ידוע לו בשעת הבדיקה שיצטרך לבערו.

אבל כשמבער החמץ שמצא לאחר שגמר לבער את החמץ הידוע לו בשעת הבדיקה שיצטרך לבערו, חייב לברך עליו, שהרי כבר נגמרה מצות הבדיקה שבירך עליה:

ב במה דברים אמורים כשמבערו לאחר שהגיעה שעה ששית, אבל כשמבערו קודם שעה ששית אין צריך לברך עליו, אע"פ שכבר גמר לבער כל החמץ שהיה ידוע לו בשעת הבדיקה11. לפי שכל זמן שלא הגיעה שעה ששית עדיין לא נגמרה מצות הבדיקה, שהרי אינו בודק אלא כדי לבערו מן העולם, וכל זמן שלא הגיעה שעה ששית אין צריך לבערו12, ונמצא שלא עשה כלל מצוה בבדיקתו ובביעורו עד שהגיע שעה ששית ואין חמץ נמצא ברשותו, אזי למפרע עשה מצוה בבדיקתו ובביעורו.

ואפשר שאף כשמבער משעה ששית ואילך עד הלילה אין צריך לברך עליו, אלא אם כן מבערו בתוך הפסח. דכל שלא הגיע הפסח עדיין לא נגמרה מצות הבדיקה והביעור, שהרי אינו עובר עליו בבל יראה ובבל ימצא עד הלילה, ולא צותה תורה לבער החמץ בערב פסח מחצות היום ולמעלה אלא כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא בתוך הפסח כמו שנתבאר בסי' תל"ב13, ונמצא דכשמגיע הפסח נגמרה למפרע מצוה מן התורה במה שבדק וביער את החמץ מרשותו. וספק ברכות להקל14:

המוצא חמץ פחות מכזית

ג (וכל זה) כשיש כזית15 בחתיכת חמץ זו שמצא בתוך הפסח, אבל אם אין בה כזית לא יברך על ביעורה, (א) לפי שיש אומרים16 שפחות מכזית חמץ אין צריך לבערו כלל אם כבר ביטלו17 קודם הפסח, כמו שיתבאר בסי' תנ"ט18, ויש לחוש לדבריהם שלא לברך על ביעור פחות מכזית חמץ19, שכל ספק ברכות להקל20:

ד במה דברים אמורים כשמצא חמץ שנתחמץ קודם הפסח, שכבר ביטלו כשאמר כל חמיעא כו'21. אבל אם נתחמצה לו עיסה בתוך הפסח שאין בידו לבטלו עכשיו, אע"פ שאין בה כזית חייב לבערו לדברי הכל22, גזירה משום כזית שלם שעובר עליו בבל יראה ובל ימצא מן התורה, ולפיכך חייב לברך על ביעורה.

במה דברים אמורים כשנתחמצה חימוץ גמור שיתבאר בסימן תנ"ט23. אבל אם לא נתחמצה חימוץ גמור24, וכן חטה הנמצאת בתבשיל25, או שנשרת במים26, שאף על פי שנתבקעה אינה חמץ גמור27 כמו שיתבאר בסי' תס"ז28, לא יברך על ביעורה29 אע"פ שנתחמצה בתוך הפסח:

המוצא חמץ ביום טוב או בשבת

ה ואם מצא30 חתיכת חמץ31 בביתו ביום טוב או בשבת, אפילו יש בה כזית, לא יבערנה בו ביום, אלא יכפה עליה כלי32 עד הערב לכסותה מן העין שלא ישכח ויאכלנה33, ובערב יבערנה34.

במה דברים אמורים בחמץ שנתחמץ קודם שביטל חמצו בי"ד, שאינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא מן התורה. אבל בחמץ שנתחמץ בפסח, הרי זה מבערו אפילו ביום טוב, כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא35.

וכיצד מבערו, אם יש לפניו נהר יפררנו וישליכנו לנהר36 ואל ישרפנו, כדי למעט בחילול יום טוב37. ואם אין לפניו נהר, ישרפנו, או יפררנו ויזרה לרוח38.

ואע"פ ששביתת יום טוב יש בה מצות עשה ולא תעשה39 כמו שיתבאר בסי' תצ"ה40, וביעור חמץ בפסח אין בו גם כן אלא מצות עשה תשביתו שאור וגו' ולא תעשה בל יראה ובל ימצא41, ואין דוחין עשה ולא תעשה מפני עשה ולא תעשה42. מכל מקום כיון שמלאכת ההבערה והזרייה לרוח הותרה ביום טוב מן התורה לצורך אכילה הותרה לגמרי אפילו שלא לצורך אכילה, ובלבד שיהיה בהן צורך יום טוב, כגון לצורך מצוה עוברת שזמנה בו ביום כמו שיתבאר בסי' תצ"ה43, וביעור חמץ גם כן היא מצוה עוברת, שהרי כל רגע ורגע שמשהה אותו ואינו מבערו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא44.

ויש חולקין45 (ב) על זה ואומרים דאפילו נתחמצה בפסח לא יבערנה ביום טוב. ואפילו יש לפניו נהר לא ישליכנה לשם46, דכיון שהחמץ אסור בהנאה בפסח הרי הוא מוקצה ואסור לטלטלו ביום טוב, שהרי אינו ראוי לכלום47.

ואע"פ שאיסור טלטול המוקצה אינו אלא מדברי סופרים, וביעור חמץ שלא ביטלו קודם הפסח הוא מן התורה, שעובר עליו בבל יראה ובל ימצא. מכל מקום חכמים העמידו דבריהם במקום עשה ולא תעשה48, שיש כח ביד החכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה49, כלומר שאינו עובר מצות התורה בידים אלא הוא יושב ובטל והיא מתבטלת מאליה50.

ואפילו (ג) לשרפה במקומה אסור51, אע"פ שאינו מטלטלו52, ומלאכת השריפה הותרה לצורך אכילה, אין אומרים שמתוך שהותרה לצורך אכילה הותרה לצורך מצוה. כיון שמן התורה אפשר לקיים המצוה בלא חילול יום טוב53, דהיינו שישליכנו לנהר או לבית הכסא54, שהרי טלטול המוקצה אינו אסור אלא מדברי סופרים. וכן יכול מן התורה לפרר ולזרות לרוח55. ולא אמרו שהזורה הוא מאבות מלאכות, אלא בזורה תבואה כדי להפריש ממנה את המוץ שהוא בורר56 (אוכל מתוך הפסולת) (פסולת מתוך האוכל57), אבל כשזורה כל האוכל לרוח אין כאן איסור מן התורה. ולפיכך אסור לשרוף החמץ ביום טוב מן התורה, ואי אפשר לחכמים להתיר דבר האסור מן התורה58. אלא כופה עליו כלי עד הערב.

ועל שהייה זו שמשהה את החמץ עד הערב אינו עובר בבל יראה ובל ימצא, כיון שהוא רוצה לבערו, אלא שחכמים מונעים אותו, הרי הוא אנוס, ולא הזהירה תורה בל יראה ובל ימצא אלא למי שיש בידו לבער59:

ו ולענין הלכה במקום שנוהגין כסברא הראשונה אין למחות בידם, אבל במקום שאין מנהג, יש להחמיר כסברא האחרונה60.

ומכל מקום יכול לומר לנכרי שישליכנה לנהר או לבית הכסא61, ואפילו בשבת יכול לומר כן, רק שלא יעבירנה במקום שאסור לטלטל מן התורה. ואפילו נתחמצה קודם שביטל חמצו בי"ד שאינו עובר עליו מן התורה62, מכל מקום מדברי סופרים מצוה לבערה, וכבר נתבאר בסי' ש"ז63 שכל דבר שאסור לעשותו בשבת מדברי סופרים מותר לנכרי לעשותו אם יש בו צורך מצוה.

[אבל לא יאמר לנכרי לפרר ולזרות לרוח, אפילו ביום טוב, כיון שיש אומרים64 שיש בזרייה זו מלאכה גמורה מן התורה, כמו שנתבאר בסימן שי"ט65 עיין שם. ואפילו נתחמצה בתוך הפסח שיש כאן מצות ביעור מן התורה, אף על פי כן חכמים העמידו דבריהם ולא התירו לומר לנכרי לעשות מלאכה גמורה לצורך שום מצוה66 ממצות התורה, חוץ ממצות מילה כמו שנתבאר בסימן של"א67].

במה דברים אמורים ביום טוב ראשון שהוא מן התורה68, אבל ביום טוב שני של גליות69 שאינו אלא מדברי סופרים, יש לסמוך על סברא הראשונה, כשנתחמצה בתוך הפסח70 ויש בה כזית71, שעובר בבל יראה ובל ימצא מן התורה72.

ומכל מקום אם אפשר לו להשליכה לבית הכסא או לנהר, לא ישרפנה ולא יזרנה לרוח, כדי למעט בחילול יום טוב73. וכן אם אפשר על ידי נכרי לא יעשה על ידי ישראל74.

וכשהוא מבער על ידי נכרי לא יברך, כיון שהוא בעצמו אינו מקיים המצוה75.

ועכשיו אין נוהגין לבער על ידי נכרי, אפילו לומר לו להשליכו לנהר, ואפילו ביום טוב שני של גליות. לפי שחוששין לסכנה שלא יאמר הנכרי כשפים הוא עושה לי76:

נתגלגל מגגו של נכרי

ז גגו של נכרי שהיה סמוך לגגו של ישראל, ונתגלגל החמץ מגגו של נכרי לגגו של ישראל, אם הוא חול המועד או ערב פסח משעה ששית ואילך, הרי זה דוחפו בקנה77 לגגו של נכרי או לרשות הרבים, גזירה שמא יבא לאכול ממנו כשיעלה על גגו להשתמש שם, אבל לא יטלטלנו בידיו להחזירו לגגו של נכרי, כדי שיהיה לו היכר על ידי דחיפת הקנה, ולא ישכח על איסור חמץ, ולא יבא לאכול ממנו עכשיו בשעה שמחזירו לגגו של נכרי78. ומטעם זה אסור ליגע בחמץ של נכרי כל ימי הפסח79.

אבל מותר ליגע בחמץ של ישראל בשעה שמתעסק לבערו מן העולם בערב פסח או בחול המועד, ואין לחוש שמא ישכח ויאכלנה, כיון שכל עצמו אינו מתעסק בו אלא כדי לבערו מן העולם היאך ישכח ויאכלנה80.

ואם מצא בשבת או ביום טוב חמצו של נכרי שנתגלגל לגגו, לא ידחפנו בקנה, שהרי מטלטל מוקצה, שאסור לטלטל מוקצה81 אפילו על ידי דבר אחר82 כמו שנתבאר בסי' שי"א83. אלא יכפה עליו כלי עד הערב84, ואז ידחפנו בקנה לגגו של נכרי או לרשות הרבים:

מצא פת ספק חמץ בביתו

ח מצא פת בביתו בפסח85 ואינו יודע אם חמץ או מצה, הרי הוא מותר אפילו באכילה, שבודאי מצה היא86, שהרי בדק כל הבית קודם הפסח וביער כל החמץ שהיה בו87. ואפילו מצא פת זו בגומא או בחור, אין חוששין שמא לא ראה אותה בשעת הבדיקה, שמן הסתם בדק כדינו בחורין ובסדקים88 כמו שנתבאר בסי' תל"ג89 עיי"ש.

במה דברים אמורים כשהגומא היא מגולה, שבודאי ראה אותה כשבדק ומן הסתם בדק בתוכה. אבל אם מצא פת בגומא שאינו נראית לכל, כגון שמצא בחריץ שבשולי התיבה, והיא מכוסה בקרשי שולי התיבה, ואין נראה לכל שיש שם חריץ, יש לחוש שמא פת זו היא חמץ90, וחייב לבערו מן העולם מיד.

ואפילו מצא פת באמצע הבית אלא שהיא מעופשת, אם היא בענין שאי אפשר לה להתעפש משנכנס הפסח (או משעה שאפה מצות בזמן הזה שאופין קודם הפסח), הרי ניכר הדבר שבודאי היא של חמץ וחייב לבערה מיד. אבל אם עברו כל כך מימי הפסח (או משעה שאפה המצות) בענין שיש לתלות שנתעפשה בשהייתה משנכנס הפסח (או משעה שאפה המצות) עד עתה, תולין להקל ומותרת אפילו באכילה91, כיון שבדק את הבית קודם הפסח92.

ואם נוהגין באותו בית לאפות בפסח פת חמה בכל יום, תולין להקל אפילו אם פת זו שמצא היא מעופשת הרבה, שאנו אומרים פת חמה אפה בכל יום ויום, והניח פת החמה על פת זו שמצא, ולכך הרבתה להתעפש93:

קונטרס אחרון

(א) לפי שיש אומרים שפחות מכזית כו'. זהו94 פשוט, כיון שדעת התוספות95 ורא"ש96 ור"ן97 וטור98 ופרי חדש סי' תמ"ב99 שפחות מכזית אין צריך ביעור, פשיטא שיש לחוש לדבריהם שלא לברך ברכה לבטלה, ובפרט שכן הסכים גדול שבאחרונים100 מהר"י איסרלן ז"ל בכתביו סימן קס"ד101, שהביא הב"י בסימן תס"ז102 (ורמב"ן במלחמות103 כתב שהיא שיטת רוב ראשונים ז"ל).

ומ"ש החק יעקב סי' תמ"ז104 דעל כל פנים מדרבנן צריך ביעור. אם כוונתו דאף להרא"ש וסיעתו נמי, זה אינו, ואי אפשר להלום כלל בדברי הרא"ש105, שכתב גבי חצי זית בבית וחצי זית בעליה מבטלו ולא הוה אלא ספיקא דרבנן כו', ומיירי בב' חצאי זתים שאינן דבוקין לבית כמבואר שם, משמע להדיא דאי לא הוי אלא חצי זית אחד אף מדרבנן אין צריך ביעור.

והמ"א שסתם כאן106, ומשמע מדבריו דחטה הנמצאת בתבשיל, אלו היתה חמץ גמור היה צריך לברך. היינו משום דנתחמצה בפסח ולא היתה בכלל הביטול107, ולטעמיה אזיל דסבירא ליה דלכולי עלמא צריך עכ"פ ביטול ואם לא ביטל חייב לבער, כמ"ש המ"א סימן תמ"ב סעיף קטן י"ב108.

ועיין במה שכתבתי שם109.

והנה110 לתוספות ורא"ש וסייעתם דפחות מכזית בעין, אף שהוא אסור באכילה מן התורה111, אף על פי כן אין צריך ביעור, אם כן כל שכן וקל וחומר לדבר שיש בו טעם חמץ ולא ממשו, [דיש112 אומרים113] דאיסור אכילתו אינה אלא מדברי סופרים, פשיטא דאין צריך ביעור, אם ביטלו114. ואף להתוס'115 ורא"ש116 דסבירא להו דטעם כעיקר דאורייתא, אין לוקין עליו לשיטת רבינו חיים כהן117, משום דהוה כחצי שיעור118, כיון שאין שם כזית בכדי אכילת פרס. ועיין במה שכתבתי בסימן תמ"ב119, דהסכמת השו"ע ומגן אברהם בסימן ר"ח120 כרבינו חיים, לפיכך אין לברך על ביעור טעמו ולא ממשו, וכמה שכתבתי בסי' תמ"ב בפנים121.

ועיין ברא"ש ריש פ' אלו עוברין122, דמשמע שם דאלו לא היה בשכר כזית בכדי אכילת פרס לא היה צריך לבערו, והיינו אם ביטלו, וכמו שנתבאר.

ובטור סי' תמ"ב123 משמע דלדידן דקיי"ל טעם כעיקר דאורייתא, אף אם לא היה בשכר כזית בכדי אכילת פרס צריך לבערו, והיינו משום דהטור אזיל לשיטתיה124 דלא סבירא ליה כרבינו חיים, אלא כרבינו תם125, דכל שיש בו טעם איסור נתהפך כולו להיות כגוף האיסור, ועל כזית ממנו חייב כרת ועובר בבל יראה ובל ימצא. אבל אנן לא קיימא לן הכי, כמו שכתבתי בסי' תמ"ב עיי"ש באורך126.

אבל אם אין בתערובת טעם חמץ, אע"פ שנתערב בפסח דחייב לבערו מדרבנן127, פשיטא דאין צריך לברך128, כיון שאין מצוה בביעור זה מצד עצמו אלא משום חשש תקלה129, והרי זה דומה לממית עופות הנדרסים שאסור למוכרן ולהשהותן משום תקלה כמ"ש ביו"ד סוף סי' נ"ז130, ופשיטא שאין לברך על זה131. וכ"מ בהדיא במ"מ132, שהעתיקו האחרונים לפסק הלכה בסי' תל"ה133.

ומה שמברך על בדיקה וביעור חמץ שבתוך הפסח אע"פ שביטלו134, ואינו צריך לבער אלא שלא יאכל ממנו, כמ"ש התוס' ריש פרק קמא135, היינו כיון שחמץ זה חייב בביעור מן התורה וחכמים גזרו שביטול אינו כלום136, אם כן אם אינו מבערו הרי הוא עובר בבל יראה ובל ימצא מדרבנן137. והוא הדין לפחות מכזית שלא ביטלו138, שעובר עליו בבל יראה ובל ימצא מדרבנן גזירה משום כזית139. מה שאין כן בחמץ שאין צריך לבערו אלא משום תקלה, אינו עובר עליו בבל יראה מדברי סופרים, כמ"ש המ"א סוף סי' תמ"ז140. עיין שם חילוק זה מבואר מדבריו להדיא לענין חמץ נוקשה141, ומדבריו נשמע דעל ביעור חמץ נוקשה אין לברך, וכמ"ש בפנים בסי' תמ"ב142.

וזהו143 גם כן ביאור דבריו בכאן144 שכתב בזה הלשון, ודוקא בחמץ גמור אבל חטה הנמצאת בתבשיל דאינה חמץ גמור נראה לי דלא יברך על ביעורה עכ"ל, ומדכתב דאינה כו' ביעורה כו' (בלשון נקיבה) משמע בהדיא דאחטה קאי145. ומדסתם ולא פירש דמיירי בשלא נתבקעה משמע דאפילו נתבקעה אינה חמץ גמור בבירור, וכדעת הרא"ש146 והטור בסי' תס"ז147 גבי חטה שנמצאת בעיסה, ופסק שם הב"י148 דבהפסד מרובה יש לסמוך על דבריהם, ואף שאנו מחמירין שם149, מכל מקום אין לברך על כך דספק ברכות להקל:

(ב) ויש חולקין כו' חכמים העמידו כו'150. המגן אברהם151 נתן עוד טעם אחר, משום דהמשהה חמצו ודעתו לבערו אינו עובר בלאו דבל יראה ובל ימצא, משום דהלאו דבל יראה ניתק לעשה כו'. ולא העתקתיו. משום דטעם זה אינו עולה יפה לשביעי של פסח, דאם לא יבערנו בו ביום לא יקיים עוד העשה, אף אם יבערנו אחר הפסח, כיון שבשעה ההיא מותר אפילו באכילה152, ולא זו הדרך מוציאתו מידי לאו דבל יראה שעבר בתוך הפסח, כמו שהאריך בזה בשו"ת חכם צבי סי' מ"ב153 עיי"ש.

[ובלאו הכי הרי הרמב"ם חולק על זה154, כמבואר בהדיא בדבריו פרק י"ט מהלכות סנהדרין155, שמנה כל חייבי לאוין הלוקים, וכשהגיע לכל לאו הניתק לעשה התנה אם לא קיים העשה ולא נתנו לעני כו'156 ולא שילח את האם כו'157. וגבי המקיים חמץ בפסח התנה גם כן כגון שחימץ עיסה158, כדי שיהיה בו מעשה159, ולא התנה גם כן אם לא ביערו בתוך הפסח, כמ"ש החכם צבי. אלא ודאי דהעיקר בזה כמ"ש המשנה למלך ריש פרק קמא160, דהרמב"ם סבירא ליה דבל יראה לא ניתק לעשה. וכן הוא מוכרח ודאי להאומרים דבל יראה ובל ימצא הן ב' לאוין על איסור אחד (עיין בכ"מ ריש פ"ק161), וכל היכא דאיכא ב' לאוין, אף הניתק לעשה לוקה על לאו אחד162, כדאמרינן ריש פ"ק דתמורה163. ועיין במהרש"א ריש פ"ק דחולין164].

איברא דבמ"א165 גבי תרנגולת שנמצא בה חטה בשביעי של פסח לא משמע הכי. אלא דבלאו הכי דבריו166 תמוהין וסותרין זה את זה, שהוא ז"ל עצמו פסק בריש סי' תמ"ב167 דכל שמן התורה מותר באכילה אינו עובר עליו, ואינו צריך לבערו אלא משום חשש תקלה, ואפילו מדרבנן לא עבר בבל יראה ובל ימצא, ולא דמי להמשהה חמצו שביטלו קודם הפסח שעובר, וכמ"ש המ"א סוף סימן תמ"ז168 לענין חמץ נוקשה בעיניה, והוא הדין לתערובת משהו, דדמיין להדדי169 לפי דעת המ"א, כמבואר בהדיא בדבריו בסי' תמ"ב170. ועיין מה שכתבתי על זה לקמן סי' תמ"ז171. וכיון שאין צריך לבערו אלא משום חשש תקלה, מה הפרש יש בין ז' של פסח ליום א'.

וכבר השיגו בשו"ת חכם צבי סי' פ"ו, וחלק על דין זה לגמרי172, וכ"כ באלי' זוטא173, שהגאון מהר"ש לא נהג בזה כהב"ח174, וכמדומה שכן נוהגין עכשיו175. ולכן לא העתקתי כלל דין זה176, כי שב ואל תעשה177 עדיף במקום שיש מחלוקת בין אחרונים, ובפרט שהמחמירים אין בדבריהם טעם כלל לחלל יום טוב על דבר שאין לו שורש כלל בדברי הגמרא והפוסקים. כי מ"ש הב"ח בזה178 כבר חלקו עליו כל הבאים אחריו, עיין במ"א179 וחכם צבי180 (וכן הוא באלי' זוטא דמה בכך כו'181). ודברי המ"א בזה182 תמוהין, וסותרין זה את זה ממ"ש בסי' תמ"ב (כמ"ש לעיל), ששם עיקר, שכן הסכמת האחרונים, עיין שם בחק יעקב183.

ומ"ש החק יעקב184 בזה הוא נגד תלמוד ערוך בע"ז דף ל"ב ע"א185, ע"ש בתוס'186, דכל היכא דליתא לאיסורי' בעיניה לא מיתסר משום רוצה בקיומו על ידי דבר אחר. ודוחק גדול לחלק בין בלוע בכלי לבלוע במאכל187. ומסוף סי' ת"נ אין ראיה188, דהתם החמץ הוא בעין. ועיין במה שכתב שם189.

והחק יעקב אזיל לשיטתו190 שבספרו מנחת יעקב כלל פ"ה ס"ק ט"ו, פירש דעת הטור בסוף סימן ת"נ191, דסבירא ליה דחמץ שאוסר בהנאה במשהו, אסור להיות רוצה בקיומו על ידי דבר אחר אפילו היכא דליתא לאיסורא בעיניה, מה שאין כן ביין כו', והתוס'192 והמרדכי193 פרק אין מעמידין סבירא להו דחמץ אינו אוסר בהנאה במשהו כו'194, עד כאן תוכן דבריו.

וכד ניים ושכיב כתבינהו להני מילי195, דמדינא דגמ'196 גם סתם יינן אוסר בהנאה במשהו, ואפילו הכי שרי197.

ואם כוונתו198 דבסתם יינם מותר למכור לנכרי חוץ מדמי איסור199 מה שאין כן בחמץ. זה אינו, דגם ביין נסך מותר להיות רוצה בקיומו על ידי דבר אחר כשאין האיסור בעין, שהרי מותר ליתן שכר ושאר משקים בכלים הבלועים מיין נסך200, ויין נסך אסור למכרו לנכרי כשנתערב יין ביין201.

וכשנתערב בשאינו מינו202, אף בחמץ מותר היכא דליכא למיגזר אטו מינו, כגון הבלוע בכלי דמיירי ביה הטור203. עיין במה שכתב[תי] בסי' תמ"ז204.

ועיין205 בחק יעקב סי' תמ"ז סק[י]"ח בשם תרומת הדשן206 שכל שמותר להשהותו מותר ליהנות ממנו בפסח, ואם כן כלי חמץ שמותר להשהותם207 מותר גם כן למכרם208, כמ"ש האלי' זוטא סוף סי' ת"נ209 בשם האחרונים, וכך כתב הפרי חדש שם210.

ובר מן כל דין אין הלשון שבמנחת יעקב משמע כלל הכי211 עיי"ש וצ"ע.

גם מה שכתב דהמרדכי סבירא ליה דחמץ אינו אוסר בהנאה במשהו, כדעת הראב"ד212 שברא"ש213 וטור214, הוא תמוה מאד, דבהדיא מסיק המרדכי בפרק כל שעה215 דטפה לחלוחית כו' אוסר כו' עיי"ש, ואף ר' יחיאל מפרי"ש לא נחלק עליו בזה אלא דלא סבירא ליה דטפה לחלוחית216 כו'.

ובר מן כל דין217 קשה לחלק בין זה לדורון שבסי' תמ"ח218. עיין במה שכתבתי סוס"י ת"נ219:

(ג) ואפילו לשרפה במקומה כו'. הנה220 המגן אברהם221 כתב שני טעמים. אחד בשם מהר"ם לובלין222 משום דעצים אין תורת כלי עליהם אפילו ביום טוב. והיינו כדעת הר"ן בפרק ד' דביצה223 שהביא הבית יוסף סימן תק"ב224.

אבל התוספות225 והרא"ש226 חולקין על זה, וכן פסק הטור227 ורש"ל228 וט"ז229 דיש תורת כלי על עצים ביום טוב ומותר לטלטלן, כדין כלים שמלאכתן להיתר שמותר לטלטלן אפילו לצורך דבר שאינו ניטל230.

טעם הב' כתב231 בשם הכ"מ232, וכך כתב הפרי חדש233, דאין כאן צורך היום ולא הנאת הגוף, ואע"ג דאיכא מצוה אין זה כלום, מידי דהוה אשריפת קדשים ביום טוב עיי"ש, וסיים הפרי חדש כמ"ש הר"ן בפרק קמא דביצה234 עיי"ש.

וכל זה אינו עולה יפה להלכה לדידן הנמשכין אחר פסקי הש"ע דפסק בסי' תקכ"ו235 דלא כהר"ן, אלא כהרא"ש236 ור"י237, דלצורך מצוה הוה כהנאת הגוף כמ"ש הטור בסי' תקי"ח238.

ולפי זה239 שריפת קדשים ביום טוב היינו טעמא דלא דחי, משום דאפשר לשורפן במוצאי יום טוב, כדפירש"י בשבת דף כ"ד240, והוא הדין למילה שלא בזמנה241, דאע"ג דאיכא למימר בה מתוך שהותרה חבורה לצורך אכילה, דהיינו שחיטה, הותרה נמי לצורך מצוה, כדאמרינן בפרק קמא דכתובות242 גבי בעילת מצוה, אפילו הכי לא דחי, משום דאפשר לקיים המצוה למחר כדפירש"י שם. ואם כן כל שכן וקל וחומר היכא דאפשר לקיים המצוה בו ביום בלא חילול יום טוב, כגון להשליך החמץ לנהר, דלא דחינן יום טוב243.

דהא244 אי לא הוי יום טוב עשה ולא תעשה245, ולא הוי ליה קרא למעט שריפת קדשים246, הוי אמינא דאתי עשה דשריפת קדשים ודחי לא תעשה דיום טוב247, אף דאפשר לקיים המצוה במוצאי יום טוב, וכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים שתיהן מוטב כו'248. ומדאורייתא קאמר249, כדמשמע בתוס' פסחים דף מ"ז250, דלא כמ"ש התוס' במנחות דף מ'251, אלא כמ"ש הטור וב"י בהלכות ציצית סי' י"א252, עיי"ש דהכי קיי"ל. ועל כרחך צריך לומר דהא דסלקא דעתך דשריפת קדשים דחי יום טוב, היינו כמ"ש הרשב"א שם בחידושיו253 בשם הרמב"ן254 ז"ל, דכל שלא אפשר לקיים המצוה בו ביום, אין זה נקרא אפשר לקיים שתיהן עיי"ש.

ואפילו הכי למסקנא דיום טוב עשה ולא תעשה, אין מצוה זו דוחה יום טוב אף דאיכא למימר מתוך, וכל שכן היכא דאפשר לקיים המצוה בו ביום בלא חילול, דאף למאי דהוה סלקא דעתא לא מחללינן, פשיטא דלמסקנא לא מחללינן אף דאיכא למימר מתוך.

ואף דעכשיו דאסרו חכמים לטלטלו להטילו לנהר הוה ליה למשרי לשרפו. מכל מקום אין כח ביד החכמים להתיר דבר אסור מן התורה בקום ועשה255.

*

ועיין256 במה שכתב257 בסי' שי"ט דמפרר וזורה לרוח אינו חייב מן התורה לפום גמרא דילן בשבת (דף ע"ג) היינו זורה היינו בורר כו' וכך כתב הרמב"ם בפרק כ"ה258 מהלכות שבת:

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org

Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source

Suggest a fixSent for review
The change shows once the set's keepers approve it. Every version is kept in the history.
Report a problemNo account needed
What is wrong?
What is wrong?
Reports are public on the site (without your name), except those about rights or offensive content. Leave out personal details. Or open a full issue, with a title and @mentions
Embed on another site
About this page