82

מחדש את מדת הקבלת עול, צריכים לתקן הפגם מעיקרו, שהקבלת עול שלו תהי' מצד פנימיות נפשו^יט.

ובזה מובן דיוק לשון אדה"ז "(דרך) האמת והישר":

אע"פ שקיום "מצות התשובה" הוא ע"י עצם קבלת עול מלכותו ית' (ואין נפק"מ אופן הקבלת עול או סיבתו) — כי "מצות התשובה. . היא עזיבת החטא בלבד"^כ — מ"מ, כדי שתהי' "באמת" ה"ז רק אם היא באופן שהקבלת עול קשורה ו"דבוקה" עם פנימיות נפשו. דנוסף לזה שרק אז יש לה קיום ("שפת^כא אמת תכון לעד") — כי באם הקבלת עול שלו היא רק באופן חיצוני הרי עלול ביותר שלא יהי' לה קיום, כיון שמצד נפשו "בהפ­קירא ניחא לי'" — הנה עוד זאת, שעצם הגדר ד"אמת" מורה שנעשה מצד הפני­מיות שלו.

ואז התשובה היא באופן של "דרך. . הישר": ענינו של "ישר" הוא — שהתשו­בה אינה בגלל סיבה מבחוץ [להעיר מתשובת ר' אלעזר בן דורדייא^כב], אלא מצד האדם עצמו. ובנוגע לעניננו: סתם קבלת עול (חיצונית) הרי סיבתה אימת האדון (שחוץ להעבד); משא"כ כשהקב­לת עול היא תוצאה מהתקשרות הפני­מית של הנפש בו ית', ה"ז "דרך. . הישר", שהוא ענין בהאדם עצמו^כג.

ה. ע"פ הנ"ל יש לבאר הטעם שדוקא ב' דברים אלה — "לעורר רחמים כו' לבטש ולהכניע כו'" — הם ה"דרך האמת והישר" להעבודה דתשובה תתאה:

ענין קבלת עול מלכות קשור, בכל­לות, עם ב' ענינים: א) הרגשת מלכותו ית', ב) הכנעת מציאות העבד. וע"ד עבד שמקבל עליו עול אדונו, שראשית כל עליו לדעת ולהרגיש שזהו אדונו והוא קנוי אליו; אבל זה בלבד אינו מספיק, דאם מדת ההפקירות שלו היא חזקה, הרי הידיעה שזהו אדונו לא תוכל להג­בילו, וקבלת עול האדון דורשת הכנעת ישות ומציאות העבד כלפי האדון.

והם שני הענינים ד"חסדים" ו"גבו­רות" (ה"בונים" את המלכות): "חסד" ענינו גילוי, והוא התגלות המלך^כד; ו"גבו­רה" היינו הכנעת האדם, שעי"ז עול המלך מתקבל בנפשו וחודר ללבו^כד.

וכך הוא בענין התשובה, שכדי שה­אדם יוכל לתקן מדת ה"קבלת עול מל­כות" שלו — הרי זה ע"י "ב' דברים דרך כלל, הא' הוא לעורר רחמים כו' על נש­מתו כו' והב' לבטש ולהכניע הקליפה כו' ע"י לב נשבר ונדכה":

זה שנקבע "בלבו באמת גודל הרחמ­

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org