ב. ויש לעיין בטעם שרש"י בפרשתנו מסיים "כחמה וכלבנה וככוכבים", אף שבכתוב נזכרו רק כוכבים.
במפרשיםט ביארו ד"כחמה וכלבנה" הוא הפירוש ד"כיום", כי "סיבת היום הם חמה ולבנה"י, דיום שלם הוא כשלילו עמו, כמ"שיא "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" (ובפרט ע"פ פרש"י בפ' בראשית עה"פיב "(יהי מאורות גו') ולימים — שמוש החמה חצי יום ושמוש הלבנה חציו הרי יום שלם").
ואינו מובן שהרי רש"י מפרש בקושיתו ש"היום" דמקרא זה פירושו "אותו היום"*12, ומה זה שייך ל"סיבת היום"?
כן צ"ע: מקורו של פרש"י הוא מספרי כאן, ולשון הספרי הוא "אתם קיימים כיום", ורש"י משנה מלשון הספרי ומפרש "משולים (לא "קיימים") כיום קיימים לעולם כחמה וכלבנה"יג.
בפשטות יש לומר, שפירוש רש"י הוא בהתאם ללשון הכתוב "והנכם היום ככוכבי השמים", שלפי פרש"י פירוש הכתוב הוא כאילו נאמריד "והנכם כיום וככוכבי השמים" (כלשון רש"י "משולים כיום. . כחמה (בחלק היום שביום) וכלבנה וככוכבים (בחלק הערב שביום)"), ומצירוף שני הענינים ("יום" ו"כוכבים") מובןטו, שהכוונה בהמשלת בנ"י ל"יום" היא למאורות המושלים בכל חלקי היום (כמו החמה הלבנה והכוכבים, שמאירים את הארץ).
וצריך ביאור: מהו טעם השינוי, שבפ' נצבים מספיקה ההשוואה ל"יום", וכאן מוסיף הכתוב "ככוכבי השמים"טז? הלא לענין "קיימים לעולם" מספיק להמשיל בנ"י ל"יום", "כיום הזה שהוא קיים".
ג. עוד יש לדייק ברש"י כאן:
נת' כמ"פ שלשונו של רש"י היא בדיוק לא רק בגוף פירושו, אלא גם בתיבות שמעתיק בהדיבורהמתחיל. ובנדו"ד יש דיוק בולט — שהעתיק מהכתוב רק התיבות "והנכם היום ככוכבי השמים", והשמיט התיבה האחרונה "ל